שמעתי רבות על אלגנטיות של קיפוד מצאתי אותו בספריה במקום שאני עובדת.
ההתחלה נראתה לי מעניינת, הסיפור מגולל את סיפורם של שוערת בניין מישל בצרפת שהיא נחשבת לענייה אבל אוהבת אריסטקרוטיה, חכמה ומאוד אינטלגנטית מתחברת לילדה בשם פאלומה שהיא נערה עשירה בבניין שסובלת מדיכאון ומעוניינת לשים קץ לחייה הן מתחברות לשכן יפני אחד. הספר מסופר בגוף ראשון, חוץ מחלקים מקסימים של פאלומה שכותבת יומן התחברתי מאוד לספר ומאוד קשה להתחבר לספר שעכשיו יש לנו מתקפה איראנית(ראיתי גם את הסרט) הספר הוא מרגש בהחלט.
אני נותנת לו 4 כוכבים, כי הוא מזכיר לי מאוד את כל החיים לפניו, קשה לי לא להשוות את שני הספרים אחד לשני.

מי לא שמע על הספר "אלגנטיות של קיפוד"? שם מעניין של ספר. הספר עצמו? הרבה פחות.
הספר שעמם אותי מתחילתו ועד סופו.
המשכתי לקרוא כי חשבתי שאולי אני מפספסת משהו, הרי יש עליו גם סרט (שלא הצלחתי להתרכז גם בו, אבל לשם הגילוי הנאות- השלכתי את הסיבה לכך בעובדה שהתרכזתי יותר בגבר שצפה איתי בסרט...) וגם ביקורות מהללות! ואני פשוט משתעממת ולא מבינה אם מדובר בכלל באותו ספר.
לא הבנתי מי נגד מי, נהיה לי סלט שלם עם שמות הדמויות (משהו שקורה לי יותר בספרות זרה), עומס של פרטים לא חשובים, פילוסופיות ובעיקר ילדה אחת שכל העלילה "רע לה ויודעת שהעולם מכוער, אבל אין לה חשק לראות את זה" וכל הספר היא בוחנת את האפשרות "לעזוב את העולם הזה, שבו כל מה שזז חושף כיעור". וכבר לא הצלחתי להבין אם זו היא או אמא שלה או דמות אחרת בכלל (כבר אמרתי שאיבדתי את זה?) שמלאות אותי בפילוסופיות ועובדות לא מעניינות לאורך כל הספר...

מצאתי דבר אחד מעניין שקראתי בספר ואצטט אותו: "כשמלכת הדבורים מגיעה לשלב המתאים, היא יוצאת למסע כלולות, ואחריה עף נחיל של זכרים. הזכר הראשון שמגיע אלי מזדווג איתה ומת על המקום, כי בתום הפעולה איבר המין שלו נשאר נעוץ במלכה. לכן האיבר נקטע והזכר מת. כשהזכר השני מגיע אל המלכה ורוצה להזדווג איתה, הוא צריך קודם לשלוף ברגליו את איבר המין של הזכר הקודם, ומובן שגם הוא עובר תהליך זהה, וכך הלאה, עשרה או חמישה-עשר זכרים, שממלאים את כיס הזרע של המלכה וכך הם מאפשרים לה להפיק מאתיים אלף ביצים בשנה במשך ארבע או חמש שנים." (עמ' 235)

אז למה דירגתי אותו כ"בזבוז זמן"? כי לקרוא את המידע המרתק על המיניות של מלכת הדבורים (תכלס מלכה...) שלקח לי בערך דקה (פלוס כמה דקות נוספות לתהות האם זה באמת אמיתי), לא באמת הצדיק את הזמן שבזבזתי בקריאת הספר, המייגעת יש לומר.

ויסלחו לי חובבי הספר, אבל הנה עוד ספר נכנס מבחינתי לרשימת ה"אוברייטד", והפעם בזכות ולא בחסד.

סוף סוף אני מבין מה נדרש כדי שהספר יהיה טוב.
מוטיב ממוקד, אירוניה והומור, יכולת התבוננות וסופרת מצויינת אשר יודעת להוליך את העלילה.
כל זה מצוי בספר והרבה יותר.
הספר מספר על חיים בפריז בבית שיש בו שוערת ומנקודת מבטה.
הספר מתאר היפוך תפקידים: מישל , שוערת אינטלקטואלית שמסתירה את כישרונותיה.
היא חייבת לספק תדמית כזאת ולכן היא תכין אחר הצהריים קפה כדי שהריח יתפשט בכניסה ויחשבו שהיא שוערת פשוטה והיא עם חברתה, מנואלה, יוכלו לשתות תה ועוגיות נפלאות.
להוותה מתברר כי היא מתקרבת לאריסטוקרטים כי " הלקטנות ( אקלקטיות) של המידע שהיא אוספת הוא תכונה גם של השכבות הגבוהות ולא של נחותי דרגה" ( ע 78).
כהנגדה , מובא סיפורה של ילדה למשפחה מבוססת. אבל אוי ואבוי , היא עדיין בתקופה שההתבוננות שלה מחודדת וביקורתית, כך שאנו מקבלים מבט נוסף וזהה על ריבוד המעמדות בצרפת וכל הזיוף של מעמד הביניים , העליון.
למשל:הם יושבים במיסעדה עם מנות פלצניות ולא טעימות, ואז היא אומרת לעצמה כי אם היו נותנים לה את הכסף לקניה במקדונלד זה היה יותר טוב כי שם לא מעמידים פנים.
תחשבו כי הגיג כזה עולה בצרפת!
לא להתבלבל, מדובר בתקופה העכשווית, ( פרנסואה הולנד , נשיא צרפת הנוכחי מוזכר שם).
גם המעמד הנמוך סופג מנה משלו.
היא מתארת בתי אבות לעניים שבהם "אנשי הסגל מתעללים במטופלים בשביל.. להלחם בוודאות שיום אחד גורלם יהיה זהה".
תיאור והגדרה מיוחדים במינם.
הקטע האחרון שאביא הוא התבוננות עצמית:
ארתנז , אחד הדיירים מת והיא פוגשת קלושר שמקבץ נדבות קבוע ברחוב.
היא מספרת לקלושר על כך והתגובה שלו : "דווקא הכי טובים הולכים ראשונים".
היא שואלת אותו האם הוא קיבל ממנו פעם נדבה. והתשובה היא כי מעולם לא קיבל דבר.
ואז מישל אומרת לעצמה " לא יחסתי לעניים גדלות נפש". ממש היפוך תפקידים.
בספר זה ההתבוננות הפילוסופית אירונית על החיים והסביבה הוא המוטיב המרכזי. צריך לטעום אותו כמו יין, לאט לאט ולהתענג על תכניו ומסריו.
זה לא ספר נשי או גברי , זהו ספר חברתי כתוב בצורה מיחדת , אירונית ומהנה.
רוצו לקרוא.

"..העין קולטת אבל לא בוחנת, מאמינה אבל לא חוקרת, מקבלת אבל לא מחפשת – מרוקנת מתשוקה, לא חשה רעב ולא יוצאת למסעות צלב... ואני שואלת את עצמי אם אני עצמי רואה"

"אלגנטיות של קיפוד" הוא סיפורן של שתי נשים, או בעצם אישה ובבואתה הצעירה, שדמיון רב ביניהן ועם זאת, תהום פעורה ביניהן. רנה היא שוערת בניין שוברת סטריאוטיפים, ענייה, אינטליגנטית מאוד ומתבודדת בעולמה האפלולי. פאלומה, המתבגרת, נולדה למשפחה עשירה ועם זאת – היא בזה לכל מה שקשור לקיטלוג מעמדי, לכל מה שחומרני ולכל מה שמקובל מבחינה חברתית.

הסיפור מסופר בשני קולות, זה של רנה וזה של פאלומה, ומתובל בפניני חוכמה אמיתיות (לפעמים הדיונים הפילוסופיים טרחניים מעט).

למרות הדמיון ביניהן, רנה ופאלומה לא ממש נפגשות ומתחברות.. עד שמשהו קורה. והמשהו הזה הוא גורם זר, גוף חיצוני, כמו כוכב לכת חדש שמתגלה בגלקסיה: דייר יפני בשם קאוקורו. דווקא במקום הזה, של זרות מנטלית, גיאוגרפית, תרבותית – נפגשים שני העולמות: זה של פאלומה וזה של רנה. העוני והעושר. הנעורים והבגרות. הקליק נוצר, החיבור מתהווה והאהבה והחברות צומחת.

ספר מקסים, מדהים, מרגש. מומלץ בחום לשתות איתו כוס תה ולאכול שוקולד. כשתקראו, תבינו מדוע.

אז כן זה אינו ספר כמו כול הספרים יש בו הרבה דברים מיוחדים החל מן הדמויות והחוכמה שבהם ושל הכותבת המון פילוסופיות ודעות שונות ,היה נחמד לקרוא אותו למרות שלא כול כך התחברתי אבל בהחלט ספר מעשיר בידע ומעניין היה חלק שהייתי נרדמת לאחר פרק אחד ואילו גם חלקים שזרמו לי אבל בסופו של דבר קראתי את כולו ,ספר בסדר למרות הדירוג שלי והביקורת דווקא אני כן ממליצה לקרוא אותו מעניין ומעשיר ודיי שונה .

הפסקתי בעמוד 70.
ספר מלא בשטויות לא מובנות.

לקחתי רק בגלל המלצה של מוכרת בסטימצקי, וזאת הפעם האחרונה שאני עושה זאת.

דווקא הכותרת של הספר משכה אותי לכיוונה של המסה הידועה של הפילוסוף הדגול ישעיהו ברלין, THE HEDGEHOG AND THE FOX , הקיפוד והשועל משנת 1953. מסה זו נסמכת על יצירה קומה של משורר יווני מן המאה ה-7 לפניה"ס ארכולוכוס בשם זה. כוונתו של ברלין היתה שהפילוסוף האמיתי יש בו מתכונתו של הקיפוד שיודע דבר אחד גדול, וגם מתכונתו של שועל שמביט סביב סביב ויכול לייצר הגידים שונים בסביבה משתנה, כי זהו העולם שבו הפילוסוף, כלומר אנו, חיים. רנה סוכנת הבית, יודעת דבר אחד גדול - להתקיים. לאט ובחשאי היא נפתחת אל העולם המשתנה ומגלה שלמסעה נוספה דמות צעירה, סקרנית ומרדנית אך בתוך תוכה שואפת להגיע אל אותו ידע של דבר אחד גדול - והוא מהו הקיום עצמו. לא פלא שנדרש חוצן בדמות יפני מבוגר, שועל שבע קרבות, שראה הכול וטעם הכול - כדי לפתוח לשתי אלה את השער לעולם.כמובן שכל המרכיבים של הביקורת החברתית קיימים ברומן אך הם רק צבעי רקע לדבר האמיתי.
למעשה זהו כמעט טקסטבוק לפילוסופיה מודרנית. הבעיה היחידה עם קריאה בספר כזה, שאם הקורא אינו בקי בשמות הנזרקים לחלל האוויר הספרותי בתכיפות, הוא עלול למצוא עצמו קורא מעט ומגגל הרבה. מי שמצליח לצלוח את המשוכה הזאת, ימצא עונג רב במעשה הספרותי ויצטער על סופו ויקווה לטוב. שווה קריאה. מתאים לימי חורף או סתיו.

אחד הספרים המייגעים ביותר שקראתי. משעמם, נוראי, מטופש. בזבוז של זמן. רק בגלל שאני לא יכולה להפסיק ספרים מרגע שהתחלתי, קראתי אותו, אחרת הייתי מפסיקה.