אני מאוד אוהב לקרוא זיכרונות ואוטוביוגרפיות. יש לי כנראה נטייה מובנית להיסטוריה. ולא במקרה התרכזו רוב השיעורים והסמינריונים שלי כשלמדתי באוניברסיטה בנושא הזה... כך שספר זיכרונות של בתו של שלום עליכם הוא מרתק במיוחד עבורי. הוא מאפשר לי לדעת יותר על הסופר הנערץ גם מנקודת מבט אינטימית של מרי, הבת האוהבת. קראתי את הספר הזה בשקיקה ונודעו לי מקורות חייו של הסופר פרטים אותם לא ידעתי קודם לכן. בקצרה; למרות ששלום עליכם התחתן עם בתו של איש עשיר ברוסיה הוא "הצליח" להוריד לטמיון בתהפוכות הבורסה, את כל ההון שקיבלה אשתו (וגם חותנתו) מירושתה ואם זה מזכיר למישהו את "מנחם מנדל" גיבורו המפורסם של הסופר – זה לא בכדי...
הוא הרי הכיר את מנחם מנדל היטב כשם שאדם מכיר את נפשו... דרך-אגב, חותנתו שחייה עימם בנדודי המשפחה לא סלחה לו לעולם, על-כך שרושש אותה.
מאוחר יותר בעקבות הצלחתו האדירה כסופר הומוריסטי שהיו שכינוהו "מרק טוויין היהודי", עבר להתפרנס רק מכתיבה. אלא שההצלחה האמנותית שלו לא התבטאה ברווחה כלכלית: הוצאות הספרים והעיתונים אמנם שמחו לפרסם את סיפוריו ורשימותיו אבל כשמדובר בכספים, קפצו את ידם ולעתים קרובות ממש גזלו את זכויותיו. כך קרה שרוב ימיו היה שלום עליכם טרוד בדאגות-פרנסה למשפחתו. המקור היחידי שעליו יכול היה תמיד לסמוך היו ערבי קריאה שבהם קרא בקול באידיש לקהלים הגדולים שהיו באותה עת בכל רחבי אירופה ומאוחר יותר באמריקה. אלא שאותן נסיעות בכל רחבי אירופה היו קשות וגרמו לכך שהמשפחה חייה בדרך כלל בנדודים.
מלחמת העולם הראשונה שנחתה על המשפחה באופן מפתיע, היוותה מכה נוספת כי הקהל "הטבעי" של הסופר ברוסיה (שכללה אז גם את פולין) נותק ממנו וכל הכסף הרוסי שהיה ברשותו הפך לחסר ערך... שלום עליכם בעצם "נמלט" לאמריקה שגם בה היו לו אכזבות מרובות עד שנפטר תוך שנים ספורות והוא בן 57 בלבד...
מדובר בספר ישן שתורגם מאנגלית והתפרסם בארץ בשנות השישים של המאה הקודמת. מעניינת העובדה שהעברית המתורגמת כשפה חייה, השתנתה גם היא במשך השנים: בנוסף למילים מיושנות וצירופים שכבר אין משתמשים בהם, אפילו כללי הכתיבה של השפה השתנו! למשל הפתיע אותי לראות, אות י' מיותרת במילה "פיוס" שכתובה כאן כ"פייוס" או ""ציורי הנוף" שכתובים כאן כ"צייורי הנוף", "ניפחד" במקום "נפחד" ועוד דוגמאות שמראות שאפילו במה שנראה ככללים קבועים וברורים יש דינמיקה... על כל פנים, מבחינתי מדובר בספר מרתק שנהניתי לקרוא.

אני מאוד אוהב לקרוא זיכרונות ואוטוביוגרפיות. יש לי כנראה נטייה מובנית להיסטוריה. ולא במקרה התרכזו רוב השיעורים והסמינריונים שלי כשלמדתי באוניברסיטה בנושא הזה... כך שספר זיכרונות של בתו של שלום עליכם הוא מרתק במיוחד עבורי. הוא מאפשר לי לדעת יותר על הסופר הנערץ גם מנקודת מבט אינטימית של מרי, הבת האוהבת. קראתי את הספר הזה בשקיקה ונודעו לי מקורות חייו של הסופר פרטים אותם לא ידעתי קודם לכן. בקצרה; למרות ששלום עליכם התחתן עם בתו של איש עשיר ברוסיה הוא "הצליח" להוריד לטמיון בתהפוכות הבורסה, את כל ההון שקיבלה אשתו (וגם חותנתו) מירושתה ואם זה מזכיר למישהו את "מנחם מנדל" גיבורו המפורסם של הסופר – זה לא בכדי...
הוא הרי הכיר את מנחם מנדל היטב כשם שאדם מכיר את נפשו... דרך-אגב, חותנתו שחייה עימם בנדודי המשפחה לא סלחה לו לעולם, על-כך שרושש אותה.
מאוחר יותר בעקבות הצלחתו האדירה כסופר הומוריסטי שהיו שכינוהו "מרק טוויין היהודי", עבר להתפרנס רק מכתיבה. אלא שההצלחה האמנותית שלו לא התבטאה ברווחה כלכלית: הוצאות הספרים והעיתונים אמנם שמחו לפרסם את סיפוריו ורשימותיו אבל כשמדובר בכספים, קפצו את ידם ולעתים קרובות ממש גזלו את זכויותיו. כך קרה שרוב ימיו היה שלום עליכם טרוד בדאגות-פרנסה למשפחתו. המקור היחידי שעליו יכול היה תמיד לסמוך היו ערבי קריאה שבהם קרא בקול באידיש לקהלים הגדולים שהיו באותה עת בכל רחבי אירופה ומאוחר יותר באמריקה. אלא שאותן נסיעות בכל רחבי אירופה היו קשות וגרמו לכך שהמשפחה חייה בדרך כלל בנדודים.
מלחמת העולם הראשונה שנחתה על המשפחה באופן מפתיע, היוותה מכה נוספת כי הקהל "הטבעי" של הסופר ברוסיה (שכללה אז גם את פולין) נותק ממנו וכל הכסף הרוסי שהיה ברשותו הפך לחסר ערך... שלום עליכם בעצם "נמלט" לאמריקה שגם בה היו לו אכזבות מרובות עד שנפטר תוך שנים ספורות והוא בן 57 בלבד...
מדובר בספר ישן שתורגם מאנגלית והתפרסם בארץ בשנות השישים של המאה הקודמת. מעניינת העובדה שהעברית המתורגמת כשפה חייה, השתנתה גם היא במשך השנים: בנוסף למילים מיושנות וצירופים שכבר אין משתמשים בהם, אפילו כללי הכתיבה של השפה השתנו! למשל הפתיע אותי לראות, אות י' מיותרת במילה "פיוס" שכתובה כאן כ"פייוס" או ""ציורי הנוף" שכתובים כאן כ"צייורי הנוף", "ניפחד" במקום "נפחד" ועוד דוגמאות שמראות שאפילו במה שנראה ככללים קבועים וברורים יש דינמיקה... על כל פנים, מבחינתי מדובר בספר מרתק שנהניתי לקרוא.