ביקורת ספרותית על המלחשים - חיים פרטיים ברוסיה בימי סטלין מאת אורלנדו פיגס
ספר מעולה

---

אורלנדו פיגס הצליח לכתוב ספר היסטוריה עם תימוכין דוקומנטריים, ובכל זאת לעשות זאת בצורה מענינת. זווית המחקר שלו מענינת ולא נסקרה לפני ספרו של פיגס - החיים הפרטיים, האישיים, המשפחתיים של אנשים תחת שלטון קומוניסטי שנכנס לכולם לורידים. המבט האקדמי על החומר היה יכול להיות בעיה, אבל פיגס (ברוב דפי הספר) מצליח להתגבר על המכשול ולרשום את העדויות בצורה מעניינת. רק לקראת סופו של הספר בולט מאד שהוא לא הסתמך על מספר גדול של עדים, ואחד מהם אף הפך להיות הציר המרכזי בספר.
הספר מאפשר להבין (או לפחות נותן את ההרגשה שהבנו) מדוע ואיך שלט המנגנון הטוטליטרי-קומוניסטי בצורה כזו באנשים, ומעבר לזה - הצליח להרוג מיליוני אנשים מבני עמו. פיגס מאיר ומדגיש את הזווית של הפרט הרואה בהוקעתו ובמותו שלו השלמה ובניית נדבך נוסף למהפכה. אי אפשר שלא להשוות למישטרים טוטליטריים אחרים בתקופה - גרמניה הנאצית של היטלר, סין של מאו - אלא שבמקרה של האימפריה הנאצית רצח היטלר יחסית מספר קטן של גרמנים ורוב נפגעיו היו מלאומים אחרים. מאו וסטלין רצחו את עמם שלהם. וזו החידה - איך זה ייתכן? אז בסין מאו היה למעשה בן לפרובינציה, וחשב כאיש פרובינציית צ'נגשה כשרצח אחרים (הוא אפילו לא דיבר מנדרין או קנטונז, אלא רק את הניב של צ'אנגשה עד סוף ימיו). במקרה של סטלין - הוא שדד את נפשם עד כדי כך שהאנשים הלכו אל מותם בקריאת יחי סטלין על שפתותיהם, כשהם משוכנעים שהם טעו ומותם יביא את הגאולה לפרולטריון.
פיגס לא ממקד במלחמת העולם - את זה עשו אחרים - אבל הוא סוקר אותה כחלק מהתהליך. הוא אינו מסביר הרבה מדוע היו מוכנים אנשים שעד אתמול נרדפו על ידי סטלין לצאת ולהלחם בשבילו. חידה גדולה שלא קיבלתי עליה עדיין תשובה ממצה. יתרה מזו - מדוע התעקשו חיילי החזית לחזור לברית המועצות ולהיענש שם (למשל כי ישבו בשבי) ולא לעבור לאמריקאים או לבריטים עם סוף המלחמה.
אז הספר סוקר ועונה על הזווית של הפרט, הילד, המבוגר והמשפחה תחת שלטון האימים, אבל ניתן להבינו רק כחלק ממכלול הספרים הגדולים שנכתבו על התקופה.
מומלץ לשואלי שאלות עקשניים ולאוהבי היסטוריה.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על המלחשים - חיים פרטיים ברוסיה בימי סטלין