אילה זה שאת יכולה להראות תעודה-אני מניחה -שמעידה על שנים מספר שבילית באיזה מוסד חינוכי לא הופך אותך למשכילה,
לעומת זאת סגנון כתיבה ,ביטויים וגסות רוח מעידים בהחלט מי ומה את.
לגיל אין שום קשר להשכלה או לנימוס.
ולמרות שלדעתך זה נימוק תקף בויכוח- אני בכל זאת לא חושבת שצריך לסתום לך את הפה(או כמו שאמרת בצורה כה משובבת נפש לחמדת- אני אתעסק באיזו זווית שבא לי . את, תתעסקי בענייניך)

טוב, מאסתי בשיחה הזו.

לאילה, אף אחד לא מצפה (אני מדבר בשם עצמי, מניח שהרוב חושבים כמותי) שיהיה איזה זרם שכולם חושבים / כותבים / הולכים על פיו, אני חושב שבדיוק להפך. המעניין הוא להחליף דעות / לחשוב שונה. בדיוק להפך. אם כולם חושבים דומה / אותו דבר / בזרם זה יהיה מאוד משעמם. להפך חילוקי דעות זה מצויין ושכל אחד יביע דעה כנה זה טוב מאוד. ואין זרם. אבל יש דרכים להגיד דברים. ובדרך הנכונה הכל מקובל והכל לגטימי. ולמרות זאת מבוגרת שחושבת שכותבת ל"יללדות" (ולתשומת לבך - בשרשור פה לא רק נשים) אני מוצא את עצמי מסביר לך כמו לאחת התלמידות שלי.

לשונא החתול, שאלת "האם כשאנו מחווים דעה אישית על יצירה שנוצרה מדם לבו של היוצר, עלינו להתחשב בכך ולהקל ולרחם, או שמותר לנו לנטרל את סיפורו האישי ולחוות דעתנו על היצירה גופא.
השאלה מתעצמת כאשר יש לנו היכרות אישית עם היוצר הסובל.
אין אדם שלא נושא איתו מטען כאב כלשהו. השאלה היא האם צריך ״לרחם״ על מי שחושף את מטען הכאב שלו ביצירתו." לא צריך לרחם. אין ספק בכלל צריך לכתוב בכנות - אבל, אפשר גם לקטול אם רוצים באופן שמכבד את מי שכתב את הדברים. את זה אפשר לעשות באופן - ענייני, הייתי אומר. ("התפנצ'רתי מיראת הכבוד"... למשל, סוג של יצירתיות בעייתית).

אילת- את באמת טרול ....

את הרי לא קוראת לה "ילדונת" כדי לציין את גילה הביולוגי.
היא בת 17 ואין הרבה מקומות שבהם היא תיחשב "ילדונת".
ילדה בת 6 היא ילדונת. או שמא היא ביצית מופרית? עובר שיצא לעולם טרם זמנו?
את קוראת לה "ילדונת" מתוך זלזול.
למה, למען השם, את מרגישה צורך לזלזל בה?
היא כתבה את חוות דעתה על ספר, הקוראים אהבו את מה שכתבה. מה החטא הגדול?
זו לא "ביקורת", לשיטתך. אין בה מילים מפוצצות כמו תמה ונרטיב והאנשה ודמויות עגולות ודמויות מרובעות ודמויות משולשות וסיומות כמו לוגיה וסופיה ואיזם ושמיזם.
אז מה?

גלית, חבל שבחרת להתעסק בעניין כל כך שולי בתגובה שלי. זה אומר שאין לך מה לענות.
דברו לעניין או אל תדברו בכלל.

חמדת, אני אכתוב ביקורת מזוויות הראיה שאני אראה לנכון, תתעסקי בעניינים שלך.

שונרא. אני עדיין עומדת בדעתי לגבי אותה ביקורת שבאופן הזוי לחלוטין הפכה ללינץ' כלפיי, אישה מבוגרת ומשכילה, ע"י ילדונת בת 17 שלא יודעת לקבל ביקורת וע"י חבריה.
רשעות וזדון? בגלל דעה? מגוחך.

אפשר להתנסח בלשון מושחזת ולשחוט כמה פרות על הדרך, גם אם לא נעזרים בניסוחים ששונרא הציעה למיטב זכרוני לא ראיתי בסקירה הנבחרת אזכור אחד בנוסח" לעניות דעתי" אבל , זו לא סקירה ששוה התייחסות או דמות ששווה לעזור לה להתנסח.

מוזר בעיני שיש מי שרואה חשיבות במינן של המגיבות, מעבר לעובדה שיש פה יותר בנות מבנים וסטטיסטית נשים קוראות יותר מגברים אני לא מבינה מה הקשר, אני מביעה את דעתי כאדם ולא בגלל שאני אישה וממילא אי אפשר בעולם הוירטואלי לדעת *באמת* מי זה מי .
עולה באפי ריח של שימוש במניעים זרים על מנת להצדיק התנהגות קלוקלת,אז אם להשתמש בסגנונך המשובב- שטויות במיץ עגבניות
מה גם שיש פה בשרשור גם גבר -או לפחות כזה שמעיד על עצמו כגבר.
ואיש פה לא תקף את דעתך אלא את סגנונך (לפחות לפני שהויכוח התחיל להתדרדר) אבל למה לדבוק בעובדות כשאפשר להסיט את הויכוח למקומות אחרים לא קשורים?

לאילה -ביום שתכתבי ביקורת מנקודת זווית חיובית ,יבוא המשיח .זה יכול להיות גם על פינוקיו .

ועוד משהו אילה,
אני דווקא חשבתי שהביקורת שלך הייתה אמנם קטלנית אך לא מרושעת או זדונית. בכל זאת כתבת על גם "יראת כבוד" ועל "צד אנושי וכאוב".
אבל כשקראתי את ההתנפלות שלך על ילדה שהקבילה את סיפורה האישי לספר שקראה ואת הכעס שלך על כך שזכתה לאהדת הקוראים, שם ראיתי את הרשעות והזדון.
לגבי הכעס שלך יש לי שלוש מילים בשבילך, לא ספרותיות: וואט דה פאק.

אילה, מה זה "הכל שטויות"?
אם את חולקת על מישהו או מתנגדת לדבריו, בטאי את דעתך באופן מנומס.
לעניות דעתי אתה לא צודק...
איני מסכימה למה שכתבת...
הרשה לי להתנגד לדבריך...
עם כל הכבוד, דעותינו חלוקות...

שונרא, מדהימה בכושר ההמצאה המילולי. איילה, שבחים רבים נתתי לביקורות שכתבו בדיוק ההפך ממה שחשבתי או ביקרתי. אני לא משבחת את מי שחושב כמוני, אלא את מי שמתנסח היטב ויש לו חשיבה עמוקה. שתי הביקורות שכתבת לא מעידות לא על זה ולא על ההוא, אלא על יותר משמץ של רשעות. במיוחד כל מה שכתבת בביקורת על אשמת הכוכבים.

הכל שטויות. ביקורת יכולה להיות אוהדת ויכולה גם לקטול, והיא עדיין תהיה ביקורת.
מסיבה בלתי מובנת גולשי סימניה (ובעיקר גולשות סימניה) מעדיפים להיתקל רק בביקורות לטעמם, ואם חלילה הביקורת נוגדת את טעמם והעדפותיהם- כותב הביקורת הופך ישירות לטרול.
מי שמחפש רגישות יתר והתייסרות מאולצת ומאוסה- שיחפש בביקורות אחרות.

אתן יודעות שאתן מעירות טרול רדום? זה מקרה תקדימי פה! טרול מתעורר רעב ומטופש אנחנו באמת צריכים את זה פה?)

בזמנו היה כאן ויכוח ארוך ומלא יצרים על "בקורת" שכתבה ילדה כלשהיא על יומנה של אנה פרנק. הייתה לה בקורת שלילית. משהו בסגנון משעמם ארוך וסתמי.
קמה זעקה גדולה.
בעיני זה מאד בעייתי לשפוט סיפור אוטוביוגרפי. בטח כשמדובר באייקון לאומי,שלא לומר עולמי
מצד שני גם אם הספר הוא הכי שטוח אידיוטי ומפגר אפשר לנסח את זה במילים יותר נעימות, לכי תדעי אולי הסופר/ת הוא קורא נלהב של בקורות הסימניה?
ומי שרוצה לדעת איך כותבים בקורת עדינה רגישה ומאד ראויה ועם זאת שלילית לגמרי מוזמן לבקורתו של מתלמד על "אל תשלח ידך אל הנער" של הרב לאו

אפרתי, קודם כל, אלו היו פירורי הלחם שאת השארת שהוליכו אותי לתוך היער, למרבצו של הטרול.
ו״מדהימה״ יכולה להיות לכאן או לשם. תני אזימוט.

לעצם העניין, התגובות פה עוררו אצלי שאלה שאין לי תשובה עליה.
נהוג לומר שדווקא אמן/יוצר סובל ומיוסר יוציא תחת ידיו יצירת מופת, יצירה טובה, ראויה, זכירה.
יש מי שמחצינים את הסבל ביצירתם, שיצירתם מושתתת על הסבל והוא הנושא שלה.
יש מי שיוצרים מתוך הסבל, אך יצירתם עוסקת בדבר אחר.
השאלה היא, האם כשאנו מחווים דעה אישית על יצירה שנוצרה מדם לבו של היוצר, עלינו להתחשב בכך ולהקל ולרחם, או שמותר לנו לנטרל את סיפורו האישי ולחוות דעתנו על היצירה גופא.
השאלה מתעצמת כאשר יש לנו היכרות אישית עם היוצר הסובל.
אין אדם שלא נושא איתו מטען כאב כלשהו. השאלה היא האם צריך ״לרחם״ על מי שחושף את מטען הכאב שלו ביצירתו.

שונרא, את מדהימה.

יצא לי לקרוא פה כמה פעמים את המילה ״טרול״, אבל לא ראיתי כזה וגם לא הצלחתי להבין מה יש לטרול לחפש באתר מהוגן ונקי שעוסק בספרים.
היום בותקו בתולי הטרוליות שלי.
מפה לשם הגעתי לסקירה של סול על ״אשמת הכוכבים״ והבנתי טרוליות מהי. ומיהי. וזו לא סול, כמובן.
זה לא מקרי שלמילים ״טרול״ ו״מטורלל״ יש הרבה אותיות משותפות.
יש פה כמה מתימטיקאים. יכול להיות שאם נלקט בעבורם את מופעי הטרול, את מרווחי הזמן בין הגחותיהם, את מולד הירח ברגע הפצעתם ואת מפלס הכנרת באותו היום, אפשר יהיה להגיע לנוסחת ניטרול של הטרול.

חוץ מלעשות ניתוח פלסטי אני עושה הרבה כדי להיראות צעירה. אני שמחה שתגובותי אליך הופכות אותי לצעירה.

אילה אבני, א. זה לא רק נשים ! ב. נכון, זכותך לבקר לפי מדדייך וזכותם של האחרים להביע שאת נפש מדבריך. כל אחד לפי מדדיו וערכיו.

אוי, זה כבר לגמרי מגוחך. ישנו חוק כלשהו שאוסר להביע דעה שנוגדת את הזרם? שמחייב לתת כבוד לכל אדם שהשאר חולקים לו כבוד?
לא ולא. גם אם הספר נכתב בדם לבה זכותי לבקר אותו במדדים שלי.
נשים מבוגרות שמתנהגות כילדות. לגמרי מגוחך

נכון. וזה ממש לא חשוב אם קרנית כותבת כך או אחרת. זה לא ספר בדיוני ולא כזה שנכתב כדי לקבל פרס ספיר. זה ספר שנכתב בדם לבה וככזה יש לשפוט אותו. גם ספרי שואה אני לא שופטת במדדים ספרותיים.

אפרתי, שוטטתי שם וראיתי. אין ספק. ולכן טענתי בפירוש כי אתן צודקות. כוונתי הנוספת והלא מובנת הייתה שבמקום לענות לה שתשאר במה שהיא חושבת / אומרת / כותבת ואם זה להרגיז - שיערב לה. גילוי נאות: אף אני זכיתי ומכיר מעט את קרנית גולדואסר (לא מקרוב) התרשמתי שהיא אישה מיוחדת. את ספרה לא קראתי - ולכן אין לי דעה עליה ככותבת.

עמיר, תכנס לבלוג של הגברת ותסתכל בעצמך: שתי ביקורות בלבד ושתיהן מעליבות. היא נכנסת לכאן רק כדי להרגיז? תקרא את הביקורת הקודמת ואת התגובות ותבין למה אנחנו עונות ככה. ואנקה, זה חשד שוא.

עמיר, יש לי הרגשה משונה ש"אילה אבני" היא יציר כפיך. אני טועה ?

נתי ק. + אפרתי, איזה המשך ירידות ברור - גם אתן צודקות. אבל, כשמסתכלים על זה נקי לגיטימי שכל אחד יכתוב את דעתו נטו גם היא לא ערבה לאוזן כולם. זו דעתי.
לא צריך לאהוב מה שכול אחד חושב / אומר / כותב.

אפרתי, זאת לא בדיוק "אמת קדושה" זאת יותר "טרולית ממורמרת". הרי טרם זכינו לראות כאן ביקורת משבחת ומהללת של הגברת הנ"ל.
נראה לי שזאת עוד אחת מ"המתחזים/ות" המקצועים/ות של האתר.
כל עוד מסתתרים אנשים מאחורי מקלדת ומסך במרתפים אפלים וחשוכים, אפשר כנראה להשמיץ, להשתלח, להשחיר ולהלבין חליפות פני אנשים כאן. ואין פוצה ואין מצפצף. אפשר לבקש ממנה לעדן או למתן את ההתבטאויות ואם לא אז בעל המחיקון יכול בשקט ובמהירות למחוק את ה"ביקורת עאלק".

אותי מרגיזה "האמת הקדושה". בעיני אין אמת קדושה כשמדובר בפגיעה באנשים שחיים בינינו. ולא חשוב אם הם קרנית גולדווסר או בחורה חולת סרטן שהגברת אבני השתלחה בה. לא רק 2 כוכבים מתוך נימוס, כי הביקורת הזאת לא מנומסת כלל וכלל. כן, האמת הקדושה יכולה לעשות הרבה דברים רעים.

גילוי נאות, אני מכירה את כותבת הספר הכרות לא עמוקה מדי, אך במעט הפעמים שפגשתי אותה, למדתי שהיא אדם מדהים, חזק ונטול פוזה. התמודדותה עם האסון האישי שלה, שהפך בעל כורחה לאסון לאומי ראויה לכל שבח. לא קראתי את הספר בגלל שהנושא כואב מדי (את אודי הכרתי טוב יותר).
יכול להיות שהספר הוא פסגת היצירה הספרותית, לא יכולה לחוות דעה על מה שלא קראתי. עם זאת, הרושם שנותר לך מקרנית הוא מטעה בהחלט ועל זה אני יכולה להעיד בפה מלא.

אוקי, איזה ירידה אבל בתכל'ס צודקת.

אינני נוהגת להגיב לביקורות שאינן לטעמי, וזכותו של כל אחד להתבטא כרצונו, אבל, במקרה זה קשה לי להבליג ולו מפאת הכבוד לכותבת הספר, שאיש מאיתנו לא עבר את אשר עברה היא (ייתכן שהספר לא מוצלח, אין לי מושג), אך מפאת הכבוד לאדם באשר הוא אדם ולקרנית גולדווסר גם, אני חושבת שסגנון הביקורת אינו מכבד את מי שכתבה את הדברים..