הטוב שבי – ניקולס ספארקס – THE BEST OF ME

כבר אמרתי הלל על ספרו של ספארקס "בר מזל" ואני חוזרת שוב ואומרת הלל על ספרו "הטוב שבי".

נהניתי לקרוא את הספר. אהבתי את הכתיבה הזורמת והעניינית. אהבתי את מערכת היחסים הנרקמת שוב, לאחר כעשרים שנה, בין זוג שבצעירותו הייתה זו אהבה ראשונה שלהם – "הוא הרגיש כמי שצופה בהבהוב אחרון של אור בחשכתה של מנהרה אינסופית." ושוב, ללא תיאורים מיותרים, ללא התפלספויות וללא תיאורי לבוש, החוזרים על עצמם שוב ושוב שאנו רגילים לקרוא אצל סופרות שממש מעייפות את הקורא – אותי לפחות.

חברה אמרה לי שספר זה הוא חובה עבורי. לא שאלתי מדוע. פשוט קראתי עד שהגעתי לקטעים האחרונים של הספר והבנתי אותה. זה היה קטע על השתלת לב. נושא שאמור לדבר אלי. אך אני, אישית, לא אהבתי לקרוא אותו מאחר ואפשר לומר שכאן בישראל הוא בלתי אפשרי. בארצות הברית אין בעיה למצוא לב להשתלה תוך פחות מעשרים וארבע שעות לאדם שהוכרז כראשון בהמתנה. עבור תושבי ישראל זה דבר הזוי לחלוטין. חולה שהוכרז כראשון ברשימת ההמתנה עלול להמתין כשמונה חודשים ואפילו מעל שנה, תוך אשפוז וחיבור לצינורות הממשיכים את חייו וכלל לא בטוח שאכן יזדמן לו האיבר שיתאים לגופו. הוא גם יכול למצוא את מותו לפני שתהיה הזדמנות לבצע לו את ההשתלה. חולים בישראל נסעו לארצות אחרות לבצע השתלה, תוך מימון עצמי ניכר וזאת בתוספת להשתתפות המדינה, כי ידעו שכאן אין להם סיכוי. לא אזכיר כלל את הסיפור אודות סין שמזעזע רק לחשוב עליו ושבגינו הפסיקה המדינה את השתתפותה במקרים שההשתלה מבוצעת בסין. לא קיימת בציבור שלנו תודעת תרומת איברים וחתימה על כרטיס "אדי". הרבנים מתנגדים? לא. ולא. כאשר בני משפחתם זקוקים להשתלה הם לא מתנגדים. היו דברים מעולם. אך הם מנסים להקשות. הנושא עצמו רחב מאוד ויש הרבה מה לומר עליו. אוכל רק להמליץ על ספרה של פנינה מלך – בדקה התשעים – רומן המספר לנו סיפור אישי מרתק.

כפי שציינתי בביקורת על ספרו "בר מזל", ספארקס כתב ספרים רבים שהיו לרבי מכר, ביניהם הספר המוכר והידוע "מכתב בבקבוק". מהתודות שכותב בספרו הנוכחי הוא מודה לבמאים שיצרו סרטים רבים מספריו. הספר "הטוב שבי" גם הוסרט להקרנה בטלוויזיה.

זהו ספר מקסים שבסיומו משאיר את העיניים עם לחלוחית.
מאז שקראתי את הספר "מכתב בבקבוק" ואף צפיתי בסרט, קראתי כמעט את כל ספריו של ניקולס ואת כולם אהבתי.
הספר הזה הוא קסם של ספר כמו כל ספריו. זהו רומן קליל, קולח וכתוב יפה שיכנס לליבו של כל אחד שיקרא את הספר.
דוסון הגיבור שלנו זוכה לשיחת טלפון מעורך דינו של טאק המבשר לו על פטירתו של טאק. השיחה הזו מאלצת את דוסון לנטוש את הכל ולחזור למקום הולדתו וילדותו - לאוריינטל שבצפון קרוליינה, וזאת לאחר שנים רבות ששלל מעצמו את האפשרות לשוב למקום ממנו נמלט.
חיו וילדותו של דוסון לא היו קלים. הוא גדל עם אביו שניזון משתייה ושתה לשוכרה. אימו עזבה את הבית בהיותו בן 3 שנים ובנוסף, כל משפחת קול (המשפחה מצד אביו) היתה ידועה כמשפחה אלימה.
דוסון התאהב באמנדה שהיתה בת למשפחה מכובדת ועשירה. משפחתה לא ראתה בקשר המתהווה ביניהם כקשר יציב וטוב. הוריה התעקשו שתוותר על הקשר שלה עם דוסון ובסופו של דבר הצליחו במשימתם.
לבקשת הוריה אמנדה יצאה ללימודים, ועם הזמן נישאה לפרנק (רופא שיניים) שלאחר מספר שנות נישואין התמכר לטיפה המרה. אמנדה ילדה 3 ילדים אך את אחד מהם היא מאבדת. אמנדה המשיכה את חייה לצד האובדן וההתמכרות של בעלה.
מותו של טאק מחבר את אמנדה ודוסון שוב באוריינטל לשמיעת הצוואה של טאק.
כל הספר מתמקד בשני הגיבורים: אמנדה ודוסון. הסיפור מכיל הרבה מחשבות, הרהורים והגיגים על החיים.
בשליש האחרון של הספר ניקולס מנתר מדמות לדמות בקצב מהיר ולדעתי זה נותן מעט מתח וטמפו לכל הסיפור.
ניקולס מכתיר בהצלחה מהלכים ומחשבות בזריזות מה שנותן לכל האירועים המרכיבים את הסיפור מקצב מאוד מהיר עד כדי האצת דפיקות הלב.
יש בספר קטעים שהם צפויים מראש, אך גם מפתיעים... "חיים תמורת חיים – תרגיל של אלוהים" ולא לחינם הספר נקרא "הטוב שבי".
אמנדה לא חיה עם דוסון למרות שמאוד רצתה אם.... אך היא כן חייה עם הטוב שבדוסון.
ועוד מילה קטנה על הכריכה: שאפו לסטודיו מודן שעיצב את הכריכה. אהבתי מאוד את הצבעים הירוקים והתמונה הפסטורלית עם העציצים והחלון שרק ממתינה שיפתח החלון ותזמין את הקורא להיכנס לתוך הספר.
לסיום זהו סיפור אהבה בליווי של הצדדים הפחות נעימים של החיים. אלימות, כעס, רוע לב, מתח, רגשות שלילים. כל המגוון הזה - הופך את הספר לסיפור מקסים וסנטימנטלי.
בטוח יהיה גם סרט או שיש כבר ואני לא יודעת. מה שבטוח שגם בסרט אצפה.

ממליצה בחום לכל אלה שמכורים לספריו של ניקולס ספארקס.


סיפור אהבה רגיש ועוצמתי
רומן נוסף (וטוב כמו בד"כ) של ניקולס ספארקס

שני צעירים אמריקאיים בעיירה קטנה, תלמידי תיכון, מתאהבים ומבלים זמנם יחד. הבחורה בת למשפחה עשירה ומיוחסת, הבחור בן למשפחה מהקצה השני של הסקאלה.
לחצי המשפחה והמציאות מביאים לפרידה ולניתוק של מעל 20 שנה, אירוע לא מתוכנן מביא את שניהם לבקר בעיירה, להיפגש, ולהיזכר בשנת האהבה המיוחדת שלהם יחד

ספר שהוא גם צפוי וגם מפתיע

OMG! הספר גרם לי לבכות! (אוקי, רוב הספרים של ניקולס ספארקס גורמים לי לבכות!)
הספר היה מדהים! הדגש על מדהים! אני כל כך אוהבת את הסגנון כתיבה של הסופר, את הצורה שבו הוא מצליח להביא את הדמויות שלו בצורה הכי טובה שאפשר.)
שלא לדבר שהוא יודע לכתוב בצורה מציאותית, גם אם זה קשה לקבל. הוא לא מחפש לסיים את הספר בצורה כזו שתשאיר את הקורא, "אוה, כמה קלישאה".
אלה הוא כותב בצורה שגם אם קשה לקבל את הסוף, את יודעת שזה מה שהיה צריך להיות, גם אם היית רוצה אחרת וזה כל כל יפה.
ספר שיגרום לך להתאהב בספר ולדרוש שיהיה לך אותו במדף הספרים. מומלץ בחום!

הספר הזה כל כך מרגש ועוצמתי
ויש בו המון נקודות מציאותיות
לגבי החלטות שלנו בחיים
ניקולס תמיד מרגש אותי מחדש {ותמיד יורדות
לי דמעות }

ניקולאס ספארקס-הטוב שבי

אני חושבת עכשיו,במבט של סיום לגבי העלילה של הספר -שהעלילה אכן טובה ויצירתית .אני חושבת שהדירוג שלי (ספר טוב) לגבי הספר ולא מעולה הוא כי הסופר ניקולס בחר לסיים את הספר די עצוב, וחבל לי מאוד שדוסון מת,ושהאהבה שלו ושל אמנדה לא התממשה עד הסוף. למרות שיש קטעים די קיצ'ים עדיין הצלחתי להסחף בקריאה ולהתאהב בדמויות הראשיות,ולצייר בדמיוני את הסיטואציות בסיפור.
ניקולס ספארקס-ללא ספק מעלה על הכתב בניסוח שממחיש את הרומנטיקה ("כמו בסרטים")במיטבה.

ספר מקסים,צפוי כמו כל הספרים של ניקולס ספארקס אך לא מוריד מחווית הקריאה.
שני אנשים שהיו מאוהבים בצעירותם נפגשים בנסיבות לא שגרתיות והאהבה ניצתת שוב...כמובן עם המון מכשולים ואכזבות ואקשן בדרך,ממש כמו כשהיו בני עשרה.
התחברתי מאוד לדמות של דוסון,מקסים ואנושי ומלא בחמלה. התרגשתי מאוד בסוף ושם הספר מאפיין את דמותו של דוסון במדויק.
לכל מעריצי ספארקס ורומנטיקה שלא מהעולם הזה (בלשון המעטה) מומלץ מאוד!

עוד ספר מעולה של ניקולס ספארקס, בהתחלה כשקראתי את התקציר מאחורה לא ידעתי אם לקרוא את זה או לא, במחשבה שניה החלטתי לקחת את זה ואכן לא התאכזבתי, זהו ספר ממש מעולה כתוב בצורה טובה ומעניינת יש בו הכל, אהבה, שנאה, בגידה ואמון, ממליצה בחום.

כמו יתר הספרים שכתב ניקולס, רומן מרגש מרגיע ומהמם, למרות גילי אני ממש נהנת לקרוא ברומנים שלו, כדור הרגעה בשבילי.