ביקורת ספרותית על אתי מלבנון - חטיבת הצנחנים במלחמת של"ג מאת אלוף יאיר יורם
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 במרץ, 2014
ע"י חני


כאחת שישבה בצבא במעבדה במקום נקי בתוך בועת מזגן הספר הביא לי נקודות ראייה חדשות וישנות על החיילים הנפלאים שרק רצו להגן על המדינה.

זהו סיפור של האלוף יורם יאיר המכונה יא יא מספר על חטיבת הצנחנים , על מלחמת שלום הגליל, על היעדים והמטרות שהיו ל צנחנים ובמה כוחם נמדד ?
לבנון היא מטורפת, זו לא סידרת טלוויזיה זה באמת קרה, זה באמת התרחש ואחד המפקדים שלנו מספרים לנו על התופת ,כשפרט אחת מתחבר לעוד פרט, ולעוד סיפור, ולעוד ארוע. זהו סיפור על אומץ, גבורה ,חברות אמיצה, אחוות לוחמים, ומנהיגות ישראלית שמתנהלת והתנהלה תחת אש מחבלים שרצו לקצור אותנו בלי להניד עפעף אם היינו נותנים להם. אבל שיחקנו אותה קשים להשגה ולפעמים וגם "אכלנו אותה" את הסוף כולנו יודעים.

שששש שקט של לילה והכל רדום ושקט, ריח פרדסים משכר ובטן של חייל מקרקרת. מחבלים מתחבאים ומסתתרים ממתינים ללילה לצאת ממחבואם. השקט מטעה הוא עלול להיות מסוכן אם לא ישמרו על ערנות. המפקד הוא שמנחה, הוא שמוביל, עליו סומכים החיילים ואסור לו לאכזבם.. הוא דמות לחיקוי ומתווה דרך .הוא שמעלה את המורל גם אם הוא עייף והוא שאמור לדעת בכל רגע נתון מה קורה ביחידה ומחוצה לה ולפעול בשקט ובמנהיגות כדי שהחיילים שלו יבצעו את משימותיהם על הצד הטוב ביותר בלי להיפגע. נראה לי משימה בלתי אפשרית.

זה לא אימון פה זה מלחמה. והחיילים שתרגלו כל כך הרבה פעמים צריכים להתמודד עם הדבר האמתי ."טיפול בנפגעים בגמר הלחימה" או במילים אחרות "אסור לעצור בגלל נפגעים"...כשאתה בטור וחבר חייל או מפקד נפגע לידך זועק לעזרה אתה אמור להתעלם ולהמשיך הלאה. החיילים בהלם ,הם ילדים שלנו שרק סיימו תיכון עם חלב על השפתיים. הם אמורים להימצא בדילמה כל כך קשה של להמשיך הלאה להסתער ולהילחם . האמת היא ש "יא יא" מסביר כאן את גדולתו של מפקד מנוסה שתגובתו בעניין תעזור לצעירים לצאת מההלם ולדרבן חיילים לא להיעצר. החובשים מטפלים בפצועים והפלוגה ממשיכה לצעוד. וכל ההתרחשות בזמן אמת כשכדורים שורקים , כשבקשר מבררים אם צריכים מסוק פינוי. וחוליות של מחבלים צצות מכל עבר ופצצות אר.פי. ג'י מפוצצות בכדי להרוג. אם לקרוא על כך נשמע סיוט אני מבינה רק על קצה המזלג מה עבר על החיילים. לפעמים במלחמה סטייה אחת קטנה מהנתיב המתוכנן יכולה להכריע מערכה שלמה.חשוב להיצמד לתכנית יא יא אומר "הכל בגלל מסמר קטן".

הצמא מציק , הזיעה ניגרת , חברה מתייבשים, אך עקרונות הם עקרונות " ישתו כדי צורכם, אך לא ייהנו" נראה לי שרק אנחנו כצבא, כעם, כיהודים, כישראלים יכולים לדון במרכזה של עיירת מחבלים בשאלה מוסרית : "האם מותר לחיילים לפרוץ אל תוך חנויות כדי להרוות צימאון בשעת לחימה כשהמים אזלו" . זו הסיבה שהתושבים המקומיים לא חוששים לצאת למרפסות עם ממתקים ושתיה קרה לעבר חיילנו גם כשכדורים שורקים מעל ראשם. אנחנו לא פוגעים באזרחים חפים שהפשע היחידי שלהם הוא להיות בזמן הלא נכון באזור מלחמה. מצד אחד גאווה נסוכה בליבי על מפקדינו ומנהיגנו ומצד שני אני שואלת עצמי האם המוסריות והערכים העליונים הללו הם לא "עקב אכילס" שלנו. האם לא היו מקרים שירו עלינו כי לא תארנו לנו שבתוך שמלת הריון של אישה יש אמל"ח, או אמבולנס שמחביא מחבלים. מכאן זה נראה בלתי אפשרי לנהל מלחמה כשהצד השני מוכן ומסוגל להשתמש בכל אמצעי כשר או לא כשר בכדי להפיל את האויב.

היו לחיילים שם גם רגעי חסד בצורת צינור גומי שמוצאים בתוך גינה ביחד עם צינה של לילה מרטיבים את רסיסי המלחמה, ולדקות ספורות המים הקרים ששוטפים את הגוף מרגיעים ומרעננים כאחת את הגוף שחי בתוך שכפ"ץ, נעליים, ובגדים מזיעים ומסריחים ימים שלמים בלי מקלחת.


מצדיעה לכם חיילים נפלאים שלנו, מבכה את האבודים שזכרם תמיד ינוח בשלום בלבבותינו.
(תודה לליאור שהמליץ)
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
רץ תודה זהו בדיוק המקום שממנו כתבתי. הרי למי שלא נמצא שם אין מושג ירוק איך הדברים מתנהלים...כאמא וכאדם אני רק יכולה לגבות ולתמוך באילו שהקריבו ושמקריבים חייהם. הספר רק המחיש לי איזה מפקדים וחיילים נפלאים יש לנו עם ערכים ומוסר שהם בהחלט גאווה.
חני (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
פרל תודה על תגובתך . כן הוא אכן היה גאווה מאנשים שהכירו אותו למדתי כמה צנוע הוא כאדם. זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר מסוג זה. זה חידד לי את מה שתמיד ראיתי כשהחיילים שלנו חזרו הביתה. את אחוות הלוחמים, החיבוק והצ'פחה על הכתף שאומרת הכל.
רץ (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
חני - דווקא אהבתי את המקום ממנו כתבת, האזרחית, וכמובן האמא שבטוחה שהמפקדים ראויים להנהיג את הילדים שלנו, נקודת המבט שרואה את האדם, המנהיג, האידיאליסט שמאחורי המפקד.
גל פרל פינקל (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
יה-יה היה מטובי המפקדים של צה"ל בכלל וחטיבת הצנחנים בפרט. שמעתי עליו לא מעט מאבי, אשר שירת בחטיבת הצנחנים בסדיר ובמילואים ולקח חלק במסע המלחמה המתואר בספר. אין ספק שהאלוף יורם יאיר הוא בראש ובראשונה באדם ומפקד שאהב את חייליו, בעל עמוד שדרה ערכי מוסרי מרשים, שהיטיב להנהיג את לוחמיו את אל תוך האש. ספר מצוין.

השר "בוגי" יעלון כתב כי: "שוב למדנו את מה שהוכיחה חטיבת הצנחנים בפיקוד יה-יה במבצע של"ג: "יש דרך ארוכה שהיא קצרה, ויש דרך קצרה שהיא ארוכה". למדנו שבתנועה רגלית בשטח הררי מתקדמים יותר מהר מאשר בתנועה משוריינת." (מתוך הספר "דרך ארוכה קצרה" מאת רא"ל במיל' משה (בוגי) יעלון, ידיעות ספרים, 2008, עמוד 53)

"לא כולם היו כבשים. בטח שלא יה־יה: הוא איפשר לי להתלוות אליו, ואני גיליתי ג'ינג'י עם מוח מבריק, לב זהב ועצבי ברזל, שעשה במלחמה ההיא בית ספר למוחות הקונבנציונליים והבינוניים שסביבו. לכן, כשהם התקדמו בסולם הדרגות ונהיו לאלופי פיקוד ולרמטכ"לים ולשרי ביטחון, הוא הסתפק בראשות אגף כוח האדם השולי יחסית, ופרש בטרם עת מצבא שלא מסוגל לעכל אנשים דעתנים מדי וטובים מדי. כשכל אלופי הפוזה והדאווין דחפו את היחידות שלהם עם הראש בקיר והשאירו בשטח עשרות הרוגים, רק כדי להגיע לפוטו־אופ בביירות כמה שיותר מהר, לקח הג'ינג'י את החטיבה שלו בדרך ארוכה ועוקפת, בהרים, והגיע לפאתי הבירה הלבנונית לפני כולם ועם שלושה הרוגים יותר מדי - אבל רק שלושה." (מתוך הכתבה "לשם ובחזרה: עמנואל רוזן מצא את האמת שלו בבוץ של לבנון" מאת עמנואל רוזן, באתר בלייזר, ‏ 15 במאי 2009)
חני (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
הובנו לגמרי אורן. ניכר שיא יא אחד מהמפקדים המוערכים..כל מה שכתבתי לקוח מתוך הספר. אבל לא דברים שלא ידעתי נניח שאנחנו צבא מוסרי,נניח שבאמצע לחימה כשכולם מיובשים דנים האם לפרוץ לחנויות ולקחת לשתות.גאה במפקדים ובחיילים שלנו.כאחת שהתחנכה בקיבוץ שומר הצעיר להתגייס לצנחנים הייתה משאלה של 99% מהבנים בקבוצה שלי.
מה שלא ידעתי הוא שאסור לעצור כי זה מסכן את הטור...

גם מתוך המעבדה שומעים את שירי המלחמה אורן:)
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
הדברים נכתבו בעקבות קריאה שניכר שהסיטואציות לא ממש הובנו בה עד הקצה. "ישתו כדי צורכם, אך לא ייהנו" - זה לא עיקרון בצבא, ההפך, זוהי
מתכונת/תרגולת קרב. ההנאה לא רלבנטית בהקשרים הללו.
כדי להבין ששאלת ה"עקב אכילס" אינה רלבנטית כלל, ובכלל אינה שאלה, צריך להבין מה בדיוק נעשה וקורה ולמה.
לא קיים בצה"ל דבר כזה: ""אסור לעצור בגלל נפגעים"...כשאתה בטור וחבר חייל או מפקד נפגע לידך זועק לעזרה אתה אמור להתעלם ולהמשיך הלאה..." זו קריאה לא נכונה של הדברים. ניסיון מעניין !
ולסיום - אתי מלבנון הוא ספר טוב מאוד של יה-יה מפקד ואדם מופלא. אדם ערכי ונהדר (מפקד ואדם לחיילים)! כבוד היה לחיות את לבנון הארורה תחת פיקודו !





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ