ביקורת ספרותית על פיקניק בשולי הדרך מאת ארקדי סטרוגאצקי
ספר בסדר

---

ביקור חטוף של חייזרים מותיר את כדור הארץ מצולק בכמה נקודות בהן מצויות ה"שאריות" של אותו ביקור. אתם יכולים לקרוא לשאריות הללו מכשירים, גאדג'טים או ארטיפקטים - מה שחשוב (לפחות לגבי הסיפור הזה) הוא שלאנושות אין ממש מושג מה הן אותן שאריות, אך מטבעינו הסקרן אנחנו מפשפשים, חוקרים או סתם מציעים את השאריות לכל המרבה במחיר כחפצי נוי.

זוהי התפאורה של הספר "פיקניק בשולי הדרך", אשר מתמקד ב"סטאלקר" (אדם שמתמחה באיסוף אותם חפצים, בין אם לצרכי מדע ובין אם עבור בצע-כסף) ובתעשיה המפוקפקת הזו. הספר עצמו לא מתמקד בחייזרים - הוא כולו מתרחש לאחר שהם הסתלקו. הספר גם לא מתמקד בחפצים עצמם, או בתופעות הטבע המשונות הפוקדות את האזורים בהם החייזרים ביקרו. כן, כל אלה מוזכרים (עובדה שאני כותב עליהם פה), אך רק כדי להתמקד במלקטי השאריות הללו.

יש משהו ששמתי-לב לגביו בנוגע לספרות רוסית, והיא הישירות, החספוס שבכתיבה, הגסות המצחיקה הזו, הבאה לידי ביטוי באופן שבו הדמויות מתבטאות: צמד הסופרים לא חוסכים בניבולי-פה ובגישה לגלגנית כלפי הדמויות בסיפור, כמו גם, במרומז, כלפי המסגרת הקומוניסטית בה הם חיו. החלק הזה, שבהחלט לדעתי נתן ערך מוסף לספר שאחרת היה יכול להיות דיי מאכזב, מופיע בסוף הספר, ומהווה מעין "פואנטה" מוסרית לגבי, אולי, מהות החיים והחיפוש אחר האושר (במיוחד עבור דמות כה סוציומטית כמו גיבור הספר).

מלאכת תרגום הספר אכזבה אותי מאוד. אמנם אין לי ספק שלשון הספר מלכתחילה לא היתה מליצית, אבל התרגום עצמו מנסה לנוע בין שפת יום-יום רזה לבין "פרצי מליצה" צורמים, כמו-גם חלקים בהם המתרגם "הסתבך" בתרגום וכנראה נצמד אל טקסט המקור, וכתוצאה מכך הגיש טקסט שלא זורם באופן חלק.

סך הכל ספר נחמד, אבל לא "הפיל" אותי. אני מניח שבתור אדם שמאוד אוהב מדע בדיוני, אין בו מספיק "מדע" (כאמור, ההתייחסות לגבי החייזרים והטכנולוגיות היא ממש שולית ומהווה יותר "תפאורה"), אבל הבדיון שבו, כמו-גם הנימה המשעשעת (שכאמור, לפחות מנסיוני הדל היא מאפיין של ספרות רוסית), בכל זאת גרם לי להעביר כמה שעות עם חיוך.

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על פיקניק בשולי הדרך