ר' אריה לוין זצ"ל חי בין השנים 1969 -1885 והיה דמות ומופת, איש האלוקים שכמותו פגשנו רק בדורות קדומים.
הספר מגולל את מסכת חייו המופלאה והזכה. פניו האירו לב נדכאים,חולים,אסירים,ואפילו פושעים רוצחים ואנסים. בידו העוטפת בחום עודד ומחה דמעה, והיה פשוט גאון בחסד ובנתינה. את כולם כולם הוא אהב מעמקי ליבו הטהור, וכמובן לב מרגיש לב, והכל אהבו אותו חיבבוהו ורצו לשמח ולרצותו (אע"פ שתמיד היה שמח ומרוצה למרות התנאים בהם חי והתמודד).
הספר מחולק לפרקים כגון: תולדותיו. מידותיו. הסתפקותו במועט. עם אסירי מלכות. פשר חלומות. שלום בית וכו'. ישנם מאות סיפורים שאפשר ללמוד ולהתפעל מהם.
והנה סיפור לדוגמא:
ר' אליהו משה גנחובסקי ז"ל נסע במכוניתו לביה"ח "הדסה" המרוחקת הרבה משערי ירושלים. תוך כדי נסיעה, הבחין בר' אריה כשהוא יוצא משכונת עיר גנים ומכתת רגליו במעלה הכביש בואכה "הדסה". עצר מר גנחובסקי את מכוניתו והפציר בר' אריה שיכנס אליה. סרב הרב באומרו כי הוא מעדיף ללכת ברגל...לבסוף נעתר לבקשה אך בתנאי "שניקח עמנו בדרכנו גם את האנשים הממתינים בתחנת האוטובוס הסמוכה"...
ועוד:
מר אריה שפטל ביקר בביתו של ר' אריה והחל מעשן. ביקש מאפרה ולא נמצא בביתו של הרב. שאלו מר שפטל: אולי העישון מפריע לכבוד הרב ומוטב שאחדל לעשן? השיב לו הרב: "אדרבא, ימשיך כבודו לעשן, נהנה אנכי לראות מישהו הנהנה ממשהו..."
(נפלא! נכון?)
אני עדין באמצע הספר, אבל כבר רציתי לשתף אתכם..
מומלץ מאד!






![אבות ובנים [מהדורת הספריה החדשה - 1994]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/11912.jpg)







