ביקורת ספרותית על ביוגרפיה רגשית.סיפור אהבה מאת אילנה באום
ספר בסדר

---

סיפורה של משפחה יוצאת שואה ישראלית טיפוסית. אוסף של טראומות המסתכסכות זו בזו כשכל ניסיון להתיר אותם מוביל לגילויים מעמיקים יותר.
גיבורת הספר היא הלה (הא ראשונה בחיריק), אשר נולדת בארץ כצברית למשפחה שותקת, שבניה נוטרים כעסים ומשמרים עלבונות אי בהירויות וחרדות.
הסיפור מתחיל מתהליך טיפולי של הלה אצל עזרא , פרופסור פסיכולוג.
המפגשים מתארים תהליך שיחרור, ראשית, כדי לקבל אומץ לאמר ולהתעמת עם חרדות ומיפלצות פנימיות, לאחר מכן לנסות לבנות השלמה איתם.
רעיון יפה.
הבעיה בכתיבה. היא ארכניותה, משתמשת שוב ושוב באותן מטפורות וקלישאות, כל גילוי מביא את גיבורתנו לגלי חום וקור, ורעידות רגלים כבדות וכו וכו.
יש התארכות של מצבים מעבר לנדרש. הדבר אמור במיוחד במה שקורה בהודו. מין נסיון להביא את הודו אל הקורא. בצורה שמקשה על ההזדהות עם הגיבורה ואחותה.
בחלק מהמקרים, קלטתי ניכור, כלפי הישראליות. אני יודע כי היום זה באופנה. מי שקרה עיתון מסויים באחרונה, השתכנע כי ברלין היא היא הפתרון האולטימטיבי לישראלים ה"נאורים והמבינים".
כאן הדברים מובאים בשם האחות שגרה בהודו.
בקיצור יש קושי בקריאה. לא בגלל תכניו של הספר אלא ארכנותו והחזרות המרובות שבו.
התיאור נכון לתהליך טיפולי שבו כל פרט חשוב והגילוי נעשה בקצבים משתנים. אין זה נכון לסיפור שמתכוון להעביר מסר ו...סיפור.
אולי צריך גישה אחרת לקריאה או עריכה יותר הדוקה של הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ביוגרפיה רגשית.סיפור אהבה