זהו סיפורם של הנשים והילדים במשפחת צייטלין ברוסיה - משפחה יהודית בדיונית . הספר שסינקה/ סיימון מונטיפיורי מתאר בשפה קולחת תקופה טרגית בהיסטוריה הרוסית והקריאה בו הסבה לי הנאה רבה והזדהות עמוקה בגלל סגנון הכתיבה והיותו רומן על רקע היסטורי הז'אנר האהוב עלי. וליתר פירוט: הספר עוסק בהיסטוריה של רוסיה בין השנים 1916 - 1939 ושנת 1994 , תקופת האוליגרכים והוא מחולק לשלושה חלקים : חלק ראשון פטרוגרד 1916 , חלק שני מוסקבה, 1939 וחלק שלישי קווקז, לונדון, מוסקבה 1994. מה שטלטל אותי בספר הוא המאורעות הקשים ברוסיה בתקופה שבה אנשי משטרה חשאיים אורבים לכל אחד ואחת שדבק בהם שמץ של חשד להתנגדות לסטלין ולמהפכה. אנשים חששו לשוחח זה עם זה מהפחד פן איש השיחה שעומד מולם אינו תמים כפי שנראה ,אלא מישהו מסוכן שכוונותיו אפלות ,שנשלח לשאוב מידע עבור שולחיו האכזריים במטרה להפליל ולהעניש . מערכות היחסים באותה תקופה היו טעונות בפחד תמידי מפני הלשנות שהובילו לחטיפה לבית הכלא ,שמשם כמעט אין דרך חזרה. הזדעזעתי מ"בית היתומים הציבורי לחינוך מחדש של ילדי הבוגדים במולדת". ילדים נשפטו להוצאה להורג או לעבודת פרך. הזדהיתי עם דמותה של סשינקה , יהודייה צעירה בת 16 שהסופר אפיין אותה כנערה עקשנית ומחושלת ,המסורה לאידאולוגיה שלה והייתה מוכנה לסכן את עצמה כדי לשמור אמונים למטרותיה בד בבד עם היותה נערה/אישה רגישה שלא הרשתה לעצמה לתת ביטוי לרגשותיה. . הסופר מספר "בגובה העיניים" ובכך מחבר את הקורא לעלילה שמתגוללת בפנינו כמו סרט קולנוע. אני תמהה איך זה שלא עשו סרט על הספר הזה . בסוף הספר מופיעה רשימה של הדמויות בספר . רשימה ארוכה שעוזרת במעקב אחר הדמויות הרבות המוזכרות בספר. מי שחשקה נפשו להכיר את ההיסטוריה של רוסיה ונרתע מספרי עיון בנושא יוכל לעשות זאת בעזרת ספרו של סיימון מונטיפיורי שמפיח חיים בהיסטוריה של רוסיה ובדמויותיה כאילו התרחשו לנגד עינינו. ספר נפלא .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
