שם הספר אינו משאיר מקום לתהיות באשר לנושא שבו עוסק הרומן שהרי בפונדקאות עסקינן. העלילה מתפתחת בהדרגה והולכת ומסתבכת במהלך הקריאה. מדובר בזוג יהודים אמיד בעל קשרים ומעמד גבוה בחברה המתגורר באוסטרליה ,חשוך ילדים הכמה לילד וכל מאמציו של הזוג במשך השנים להוליד ילד משלהם עולים בתוהו. בני הזוג גולדשטיין מגיעים להודו שם הם פוגשים באחת המסעדות מלצרית בשם מרי בחורה מסבירת פנים ואינטליגנטית שבינה לבין בני הזוג מתפתחים יחסי הערכה וקרבה אשר הופכים תוך מספר ימים לחברות .מרי מזדהה עם כאבם של בני הזוג ורצונם העז להיות הורים. בני הזוג נעשו משמעותיים בחייה של מרי לאחר שהעניקו לה ולמשפחתה מתנות יקרות מפז ואז כצפוי הגיעה מצידם ההצעה המטלטלת להיות פונדקאית עבורם, הצעה שתמורה כספית גדולה ונדיבה במיוחד בצידה. מרי מתלבטת קשות אם להיענות להצעה או לסרב ומתייעצת עם משפחתה ועם אנשים נוספים כולל חברה אד.. לא אכנס לפרטים כדי לא לפגום בסיפור המעשה . הרבה דילמות מועלות סביב הנושא , דילמות מוסריות, דתיות, רפואיות עד אשר התקבלה ההחלטה הגורלית . ובינתיים שוב התפתחות בעלילה .
הספר עוסק בנושא טעון ורגיש . הוא כתוב בצורה קולחת ומעניינת. ניכר שהסופר השקיע רבות באיסוף מידעים רלוונטיים לצורך כתיבת הרומן שהוא רומן ביכורים נפלא. ממליצה בחום .

שאלתי את הספר מהספרייה ופרט לכך שהוא מהז'אנר של ספרי מתח לא שמעתי עליו ביקורת או המלצות. יש לי בעיה עם ספרי מתח שבגללה אני ממעטת לקרוא אותם. הקושי שלי הוא העלילה המפותלת , פיתולים רבים מדי שבשלב מסוים אני מתחילה כבר לאבד סבלנות ועניין גם בגלל דמויות חדשות שנכנסות לסיפור בקצב מסחרר ,"מבלגנות" את העלילה ומסבכות אותה. כך גם לגבי הספר "מחבואים". ההתחלה מבטיחה ומעניינת על משפחה הנמצאת במנוסה מתמדת מפני אדם שברור לאב המשפחה שהוא חורש מזימה לפגוע בילדתו הקטנה. כדי לגונן על הילדה המשפחה אב, אם והילדה הקטנה מחליפים שמות חדשות לבקרים ונעים מעיר אחת לרעותה בתדירות גבוהה .הפחד מפני האיש הרע העוקב אחריהם מבצבץ היטב מבין השורות. בהמשך, העלילה נעשית מורכבת ועוד אנשים נכנסים לתמונה וכאן כבר איבדתי עניין והמעקב אחרי התפתחות העלילה נעשה יותר תובעני. אמנם סיימתי לקרוא את הספר כי עניין אותי לדעת את זהותו של הרוצח השפל והפסיכופט שרצח ילדות תמימות והרס את משפחותיהן ועם זאת מהלך העלילה התיש אותי . אני מניחה שמי שאוהב ספרי מתח לא יניח את הספר מהיד ויקרא אותו בשקיקה. אני לעומת זאת רציתי לסיים אותו כי איני אוהבת להשאיר את הבעיה שהונחה לפתחי בלתי פתורה ובוודאי לא אוהבת להפסיק ספר באמצע .

יש משהו מיוחד בכתיבה של מירה מגן. היא מצליחה להיכנס לנבכי הנפש ולתאר את המתחולל בתוכה . בספר זה בנפשה של גיבורת הסיפור נאווה אלמנה צעירה ומיוסרת שהגורל היכה בה מכה כפולה ומכופלת ואשר גרמה לה לרצות להתנתק מהחיים ולהתנהל מתוך בחירה בחיים אפרוריים נטולי חיות שיצרה לעצמה. הספר בעיקרו עצוב פסימי ומעיק לכל אורכו. הסופרת מתארת בשפה קלילה וזורמת עם קורטוב של הומור סמוי את חייהן של הדמויות המשניות את שגרת יומם עם כל הדאגות היומיומיות והצרות הנלוות . בשפה עשירה ,צבעונית ובוטחת עם נטייה לסלנג היא מגוללת בפנינו את סיפור חייה של נאווה ב"נווה התכלת" - דיור מוגן שבחרה לגור שם כי לא ראתה תוחלת לחייה הזורמים לאיטם בבחינת מה שיקרה יקרה , תוך ידיעה שעבורה רק ההווה קיים . אחיה הנגר וגיסתה יונינה דאגו לה והתעניינו בשלומה .כך גם חברתה אולה שגם נסיבות חייה היו סבוכים.
גברים שהכירה באקראי נקרו בדרכה של נאווה ,אך היא אינה טורחת לטפח קשרים משמעותיים עם אף אחד מהם. מבחינתה החיים הסתיימו.
הספר מתאר הווי ישראלי עכשיו בנקודת זמן ומקום , הוא מרתק ומושך לקריאה . ממליצה עליו.

הספר אומנם מתחיל טוב שכן המתח בו הולך וגובר בהדרגה ועם זאת בשלב מסוים הרגשתי כבר מועקה כבדה בגלל הירידה לפרטים החוזרים על עצמם בעניין חקירת השרפה בבית הספר. החקירות הממושכות שנוהלו ע"י המפקח והחוקרת שרה של כל בעלי התפקידים בבית הספר מכל זווית אפשרית , הפכו את הקריאה למעמסה ולטורח. האווירה בספר מדכאה ורוח נכאים אופפת אותו לכל אורכו. בשלב מסוים דילגתי לעבר הסיום במטרה לסיים סוף סוף את ה"סבל" הזה .

ספר מרתק ,מטלטל בעוצמתו, כתוב חד ,קצבי ותמציתי באופן שהייתי שקועה בו וסיימתי לקראו תוך יומיים בלבד.
הסופרת מתארת את קורות חייהן של נשים צעירות יפניות שנשלחו ע"י הוריהן לארצות הברית במסע ימי מייגע במטרה לשמש כלות לגברים יפנים שהגיעו לשם קודם לכן לעבודה בשדות . הסופרת מתארת בסגנון ייחודי את מצבן העגום של הנשים שלא שיערו מה מצפה להן לצד בעליהן. עבודה פיזית קשה ומפרכת סביב השעון תוך כדי בניית משפחה וגידול ילדיהם בקשיים ובתנאי מחסור. מלחמת העולם השנייה ניפצה את חלומם של משפחות היפנים להיטמע באמריקה ולהפכה למולדתם החדשה...
הספר מצוין. מומלץ.

ספר מיוחד . בסגנון כתיבה פיוטי ובשפה עשירה החודרת לנבכי הנפש והמחשבה מתארת הסופרת תקופה אפלה בתולדות ארגנטינה . אנשים נשים וטף נחטפו ונעלמו מתוך משפחותיהם -אותם לא זכו לראות מעולם. פרלה נחטפה בעת לידתה ונמסרה לזוג חשוך ילדים שגידלוה באהבה כבתם לכל דבר.
בהמשך חייה נחשפת פרלה לאמת הכואבת על אביה ששימש כקצין באותה תקופה ועל נסיבות חייה ומקבלת החלטה הרת גורל שמשנה את חייה לעידן חדש. הספר משלב מציאות עם מוטיבים של דמיון שהשאירו אצלי אי נוחות מסויימת .הייתי רוצה לשמוע מהסופרת למה התכוונה ומיהו האורח שהגיע בדרך מופלאה לביתה של פרלה . הקטע של הגעת האורח נשאר אצלי עלום. עד לסיום הקריאה לא גיבשתי דעה לגבי זהותו , האם הוא דמות ממשית או פרי דמיונה של פרלה ? הדעת נותנת שמדובר באדם בשר ודם ובכל זאת מכרסם בי הספק .

דלישס- הוא סיפור של שלושה דורות באיטליה שנת 1964, סיפור המתמקד בשלוש נשים מרכזיות פפינה קרוזה ,בתה - מריה דומניקה והנכדה קיארה שכולן חובבות אוכל איטלקי . העלילה ברובה מתרחשת באיטליה ובחלקה ,שנים מאוחר יותר ,בלונדון ובליברפול. אהבתי לקרא על קורות משפחת קרוזה ועל היחסים המורכבים בין בני המשפחה ,שאני מניחה שהיו רבות כמותה ברחבי איטליה . אהבתי את האווירה ברחוב סביב בית הקפה שבו החיים תוססים ומלאי חיים , אהבתי את האווירה הכפרית שבחווה המשפחתית וכמובן את העיסוקים במאכלים האיטלקיים שריחם וטעמם נישא מעל דפי הספר. נהניתי מאוד מהספר , מהסגנון ומהשפה הקולחת ומהסיפור עצמו.

אחד הספרים הטובים ביותר בז'אנר . ספר מלא עוצמה , גדוש קולות שונים ומשונים של נופים בראשיתיים וצבעים כמו נהר גועש ושוצף לא נח לרגע. אירוע רודף אירוע והחוויות זורמות בזו אחר זו ואין רגע שקט. ספר שקשה להניחו מהיד . ספר שמתחילים לקרוא ולא עוזבים עד שמסיימים בקול אנחת רווחה . מרגע שהתחלתי לקרוא נסחפתי לתוך המסע המפרך והמאתגר מאין כמותו של שני הישראלים כאילו הייתי נוכחת בפועל וחווה אתם יד ביד את המסע ביערות הג'ונגל הסבוכים שרגל אדם לא דרכה בהם מעולם. הייתי עם המטיילים והמדריכים גם אחרי נטישתם . צריך לקרא על מנת להבין את גודל ההרפתקה שלקחו על עצמם אותם שני מטיילים ואשר איימה להשאיר אותם למות אי שם במעבה ובסבך היערות ובין המערבולות הסוערות הבלתי צפויות שנקרו בדרכם. ספר מצוין. מומלץ מאוד.

אהבתי את המתכונים שמופיעים בספר.אולי אנסה אחדים מהם. לא הצלחתי להתמיד בקריאה בגלל עומס יתר של פרטים ותיאורים של הבית המשוקם, הסביבה והנוף באיטליה אף שאני אוהבת נופים המשרים עלי שלווה. חיפשתי עלילה ולא מצאתי.