ביקורת ספרותית על סשינקה מאת סיימון מונטיפיורי
ספר לא משהו

---

השנה 1916. סשינקה בת ה-16 'חוגגת' את גיל הנעורים המרדני במשחק מסוכן
של חתירה כנגד הצאר והאלפיון העליון החיים ברווחה כלכלית על חשבון הנדכאים.
סשינקה נרגשת מהתפקיד שלקחה על עצמה כי מבחינתה האימפריה הגדולה בעולם נשלטת
בידי האנשים הטיפשים ביותר בעיצומה של המלחמה הנוראה ביותר הפוגעת אך ורק בשכבות החלשות.

מעמדם של הוריה אומנם גבוה, אך עקב האכילס הוא היותם יהודים.
שנה קודם הכריז הדוכס הגדול שכל היהודים הם מרגלים גרמנים בפוטנציה, וגירש אותם מכפריהם.
הם קיבלו שעות אחדות כדי לארוז מאות שנים של חיים בעגלות.
חלקם מסתתרים בפטרוגרד , ביתה של סשינקה.
אבל היא אינה נהנית מחלקת האלוהים שהתברכה בה.

מאז ימי ילדותה סשינקה הזדעזעה מהקיפוח שראתה, מחיי המותרות וההוללות,
והוריה נראו לה כמייצגים את ריקבונם של רוסיה ושל העולם הקפיטליסטי.
וכך היא נופלת כפרי בשל לידיהם של החותרים כנגד השלטון.

אז הספר התחיל טוב! עם עלילה חזקה ומעניינת עד שהסופר החליט להכביר מילים,
להתפרס על אינסוף דמויות, להוסיף עוד ועוד שמות .... עד שדי,
נמאס לי, ובעמוד 111 פרשתי.

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על סשינקה