ביקורת ספרותית על פרחים בעליית הגג - דולנגיינג'ר #1 מאת וי.ס. אנדרוס
ספר מעולה

---

טוב... לא היה קל לי לקרוא את הספר . לפעמים הקריאה של הרגעים המצמררים הייתה כה קשה עד ששקלתי לנטוש את הספר , אך כבר הרגשתי מחויבת לארבעת האחים האומללים . תתכוננו , כי הספר הזה לא ייצא לכם מהלב , מהראש ותמיד יישאר אתכם .
קאתי , כריס , קורי וקארי , היו ילדים מאושרים , והיו להם הורים אוהבים . אביהם היה איש מדהים , אבא מקסים והרגע הזה ... הכואב , שהם איבדו אותו , כאב לי כקוראת וחשתי את רגשותיה של קאתי , הנערה , "גיבורת הסיפור" , שמאותו רגע בו איבדה את אביה האוהב , עולמה היפה התפוצץ והיא הכירה אל צדו הנורא והמזעזע .
הסבתא המחרידה והאמא הנוראית , דמויות כה קשות . רציתי במו ידי פשוט לחנוק את הסבתא הזאת ! לעזאזעל , אני לא חושבת שאי פעם נתקלתי בדמות כה נוראית כמוה ( טוב , אולי גם אוליביה מ"מוסיקת לילה " עוד סבתא נוראית מעוד ספר של וי . ס . אנדרוס )! אך אם נודה באמת , היו רגעים בהם ריחמתי עליה . בספר זרוקים כמה רמזים , על העולם האפל בו היא חיה כל חייה , לצד בעלה האיום . כנראה שגם הוריה היו נוראיים בעצמם . אני לא יודעת איך אפשר לצפות ממנה להיות אחרת . אך הרגעים (כמעט כל הספר ) , בהם פשוט תיעבתי אותה , היו חזקים יותר . כשמצאתי את עצמי מרחמת עליה , נגעלתי מעצמי .
כשהתחלתי לקרוא את הספר והגעתי לקשר ה"רומנטי" המפתח בין קאתי וכריס , זה היה לי קשה . אני מודה .
אך מצאתי את עצמי , מרגישה אותם , מתחברת אליהם , מבינה אותם .
הם היו הכול אחד בשביל השני . ילדים שרק התחילו את גיל ההתבגרות , בגילאים קרובים , נכלאים במרתף . היצרים וההורמונים , האהבה הגדולה והטבעית בין האחים שהתפתחה גם לתלות עוצמתית . הם ניסו להתנגד , הם ניסו להלחם , הם ניסו למנוע את זה , אך איך אפשר ?
והתומים הקטנים , הם כל כך ריגשו אותי . כה תמימים , כה מסכנים ... וגורלם ... עדיף שלא ארבה במילים .
הם ללעולם לא יחזרו להיות מי שהיו לפני מותו של אביהם . לא קאתי , לא כריס , ולא התאומים .
חייהם השתנו , עולמם נשבר לרסיסים ונשמתם , תישאר אומללה עד מותם .

התאהבתי בדמויות הללו , הספר הזה נכנס לי עמוק אל תוך הנשמה .
אני מבטיחה לכם , שבקריאת הספר לא תפסיקו להרגיש , להצטמרר , להתרגש . התאהבות בארבעת האחים , בלתי נמנעת . והדמעות ... בלתי פוסקות . אך תסיימו את הספר , כאשר הוא נמצא עמוק בלבכם . תדאגו לדמויות ותרצו לדעת מה קורה איתם , תחפשו את הספר הבא בספרייה ולא תוכלו להמשיך בשגרת יומכם אם תגלו שהוא לא נמצא שם .
אני בטוחה שזה ספר שלעולם לא אשכח . אך גם לעולם לא אקרא שוב .
הרגשתי כל מילה ומילה , זה משהו שהיה כה עוצמתי שאני בכלל לא מסוגלת לחוש זאת פעם נוספת .
כמובן שיש הזהרה , לא לכל אחד מומלץ לקרוא את הספר . קל מאוד להזדעזע , ולא קל להתחיל את הקריאה עם פתיחות והבנה . הספר מציג בפניניו סיטואציות כה איומות שקשה לשים את עצמינו בנעלי הדמויות . אך ברגע שמצליחים , אנחנו מרגישים הכול .

בעודי כותבת את הביקורת , אני נזכרת בקריאת הספר , בעלילה
ודמעות בעיני . נזכרת , ועוברות בי צמרמורות . עצב . סלידה . הבנה .
לא חשבתי , שאי פעם , יהיה ספר שיגרום לי לחוש בצורה כזאת .

דרך אגב , כל הספרים של וי . ס . אנדרוס היו ברמה כזאת . ספרים מדהימים .

» ביקורות נוספות של Smother
» ביקורות נוספות על פרחים בעליית הגג - דולנגיינג'ר #1