1. אתם רגישים לביקורות?

כשאתם כותבים משהו, ולא אוהבים, איך אתם מרגישים ומתמודדים עם זה?

נכתב לפני 11 שנים ו-4 חודשים

2. אתם ממליצים לשלוח סיפור לעריכה ספרותית לפני הכול? ולמה?

נכתב לפני 11 שנים ו-4 חודשים

3. -העולם-

העולם לא מושלם, את זה אתה יודע.
העולם שליו עכשיו, אפשר להשתגע.

רצינו לחלום, על האל שנוגע
באנשים שפתאום, פסקו להתמהמה.
העולם איבד מוסר, קל להתפרע.
העולם שקט עכשיו, זה הזמן לתעתע. 

העולם שלנו, 
העולם שלך.

העולם שאנו, 
לא נבין ולא נדע,
מה אתה תכננת,
עם כל התועבה
שנמצאת כאן למטה,
בעולם הבריאה.

נכתב לפני 11 שנים ו-5 חודשים

4. אם ידעת שלא אשוב,מדוע פתחת את הכלוב?

רק החיוך שלך נתן לי את הכוח להתעורר בכל בוקר.
מראן של שינייך המבריקות היו לי לאושר.
איך אפשרת לזה לקרות?
בלילה לא אתה זה שהופעת לי בחלום..
למה עזבת אותי פתאום?
בגללך הכאב כבר לא יחלוף...

אהבתי רק אותך, מגע ידך היה לי לעונג.
לילות ארוכים שאלתי את עצמי מדוע התחלתי להתגעגע לליטופים של ידיים אחרות?
אתה עוד ישנת, נכנעת והפרת את ההבטחות .
כי הבטחת שלא תיתן לו לחזור...
הבטחת ששום דבר לא יעבור את המחסום.

איך אוכל להסביר לך את חוסר מזלו של ליבי האומלל
שכבר לא יודע לאן עליו לברוח?
זה היית אתה שהבטחת שלעד תיתן לי כוח.
זה היית אתה שנשבעת שאף זיכרון אפל שוב לא ישוב.
הבטחת שלא ינטשו אותי שוב...
למה לא תפסת את ליבי שהיית לו כה חשוב?

עכשיו אתה יודע שכבר מאוחר,
כי בזכות כניעתך לא אהיה כאן גם מחר...


חשבת שזה יהיה חסר תועלת ? למה? הרי היה לך ברור שרק אותך אני אוהבת ...
איך אסביר לך את מה שאיני עצמי מבינה?
אני יודעת שלא תבקש יותר שאתמסר רק אליך,
גם כך כבר לא אוכל לשכוח...
ואתה, לא תרפא אותי שוב,
כי הפעם, גם אתה החלטת לשכוח...

לא נתת לי לחוש את הבדידות,
למרות שידעת שכאב
הנשימה החל אצלי לפרוח...
אתה שאפשרת לי לברוח,
וכעת,אינך יכול להחזיק בי בכוח.
זוכר את הסיפור שסיפרת לי פעם?
אמרת שציפור ששוחררה מהכלוב,יותר לא תשוב.
עכשיו זה ברור... תמיד ידעת שעליי היית אהוב,
אבל ויתרת כי לך זה לא היה חשוב.

עוד הבטחה, לעוד אומללה...
ספר לי, אהובי הרע, מצאת כבר את הקורבן הבא?

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

5. שכחה כחשכה,הילד והגאולה

מה עוד נותר לילד שדמעותיו היו לנהר ?
הוא הלך כי ידע שנשכח.
הוא ברח למקום נידח.
בין צללי הרוח,
במעמקי הדממה,
התממשה התקווה,
ונשמתו למנוחה,
הייתה חופשייה.

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

6. הזאב הבודד , המחזיק באמת

הזאב הבודד שידע רק לפחד
הבדידות הכואבת שצרבה מזעם האמת
האמת שהוא לא קיבל
האמת שידע כי אותו תשקר

׳ לא בודד אני , אלא מתבודד
ההתבודדות היא העושה אותי שורד

שורד בעולם הדומים
שורד בעולם השופטים
שורד בעולם בו הרעים טועים
והטובים אינם קיימים

יבוא יום ובו כולם ידעו כמותי
את האמת שעברה דרכי
האמת שטענה את הכאב
האמת שחלמה למען היצור התאב
תאב לעולם שעליו לא יוותר . ׳

בלילות עוצם את העיניים
ומרשה לעצמו לחלום שיום יבוא
וגם לו יהיו כנפיים ...
אך בניגוד לציפורים שבשמיים
סביבו סורגים
דרכם רק יכול לחלום שהוא מנותק מן האחרים .

׳והנה נשמעת היללה , כמו בכל ימות השנה.
עוד הבנה , עוד תקווה שהתנפצה .

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

7. עולם כאבדון

זה רק הזיכרון שמחבק אותי
זיכרון מתוך חלום מלא דימיון
זיכרון מתוך תקווה ישנה
זיכרון שנוצר מתוך האבדון

תהיות על העולם , פילוסופיית האדם .
רצונה של האישה להיכנע לכבודה .
החולשה אל מול המוסכמות ,
התחושה שיש עוד למה לחכות .

מחשבות כחטאים בעולם הפיתויים .
אי ידיעת החוקים ,
אי ידיעת האלוהים .
אך תמיד ישנו הרגע בו
חלום וזיכרון נהפכים
לעובדה מלאת סתרים .
הרגע בו יכול אדם
להתעורר יום אחד ולשנות את העולם .
סיפור אחד המגיע לאוזן אבודה ,
הופך לעוגן של ההיסטוריה כולה .

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

8. תקוות הפחד

כשאלך ולא אחזור
האם הכאב יעבור?

נסיונות חוזרים של אנשים שונים
להיות טובים ומוסריים
ניסיונות שרק פגעו באחרים

ההתמכרות לחולשה , נגיעת הגאווה
ליטופים של דממה , דמעות כברכה

כשרציתי להיעלם ונזכרתי בהם
שאלתי את עצמי האם זה ייגמר
האמנתי שאני רוצה שזה יסתיים

אך כשהתחלתי לחשוב
מהן הדרכים האחרות
הבנתי שפה נשמתי צריכה להיות
בעולם בו העלטה וקול הדממה
מקיפים אותה
המקום בו מרגישה שנמצאת בביתה
נשמתי החלשה שהתמכרה לכאבה
ורק לשלווה הייתה כמהה

כי פעם שמעתי שכשהכאב מסתיים
ישנה הרגשה שמרגיעה את הלב
הרגשה שנשמתי מעולם לא ידעה
אך תמיד קינאה ותמיד קיוותה
כי יום יבוא ותהיה יכולה גם היא לגלות
מה השלווה יכולה לעשות

ביום שיבוא
והכאב יעבור
כנראה שכבר לא אהיה פה
כי הכאב הוא הרגלי
ואני לא יודעת אם אני מוכנה
להיגמל מהתמכרותי היחידה
כנראה שתמיד אשאר אותה הילדה
הילדה שעודה אוחזת במצולות הבריאה
אך מכחישה את העובדה
כי בחלומותיה בחשכה
היא עוד מקווה
שיום יבוא
וגם היא
תחוש את השלווה

מכחישה את העובדה
שלמרות כאבה
ישנה תחושה חזקה יותר
שממלאת את נפשה

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

9. זה קשה

אל תשאירו אותי לבד .
הזכרונות חונקים .
העבר כואב .
דברים נגמרים .
אנשים הולכים .
זמנים מהירים .
עולמות נשכחים .
שיר של פעם , רעד הלב .
סרט ישן , הגן נובל .
ילדים מזדקנים .
בני אדם אבודים .
פחד אלוהים ,
עולם הארורים .
זה קשה ,
זה קשה .
הכוח שלי הוא אתם ,
רק אל תוותרו ,
כי בלעדיכם ,
איעלם .
כי אני לא רוצה עתיד , אם הוא אינו כולל אתכם.

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים