אפרת היא בת ארבעים פלוס, גרושה טרייה ואם לשני בנים. היא מספרת על חיי היום-יום שלה, על יחסיה עם הבנים, עם הוריה וחברתה אוסי. על בעלה לשעבר, גידי, כמעט ואינה אומרת דבר וגם לא על הסיבה לגירושין. פה ושם מבליעה רמז דק. גם שמוליק, הגבר שהיה אתה זמן קצר, זוכה לאיזכור מועט.

"הכל בסדר" הוא המוטו של הספר. מעין מנטרה הנאמרת על ידי אפרת פעמים רבות, גם כאשר הכל ממש לא בסדר. כאשר הגוף מתחיל לבגוד, כאשר מתעוררות תחושות משונות וכואבות, כאשר הרופאים אליהם היא פונה אינם עולים על הבעיה – ה"הכל בסדר" שלה מנסה לחפות, להכחיש ולשדר עסקים כרגיל.

דרך ארוכה וקשה עוברת אפרת עד אשר מתקבלת האבחנה הנכונה והיא עוברת את הגבול המחלק את העולם לבריאים וחולים. היא נמצאת עתה בצד של החולים הכרוניים עם כל המשתמע מכך. עובדה זו משנה את השקפת עולמה ואת דרך חייה.

בעולמה החדש מכירה אפרת את רוני ההופכת לחברת-נפש שלה. הקשר שנוצר ביניהן חזק, יפה ומשמעותי ביותר לשתיהן. שתי חתולות וכלבה אחת, גם הן עוזרות לאפרת בשעתה הקשה. במהלך הקריאה חשתי, לפעמים, שקל לאפרת יותר ליצור קשר עם בעלי חיים מאשר עם בני אדם.

מתוך הכריכה : "בסגנון ריאליסטי, נקי, כן וישיר, במבט מפוקח וצובט, מצלמת אפרת שטיגליץ באומץ תמונה ישראלית עכשווית, אופיינית וייחודית כאחת, ובונה סיטואציות מדויקות שמעוררות הזדהות עמוקה. סיפורה סוחף, מרגש וחודר לב." אני חותמת על כל מילה !

זהו ספר אוטוביוגרפי על עשה שהתגרשה ואימא לשני בנים: אסף ונועם. הכל בסדר אבל....
היא החלה לראות כפול. לא לגמרי מיקדה את עצמה. אפילו החברה שלה לא בדיוק החברה הכי טובה והאיש שהיא נמצאת עימו עכשיו גם לא בדיוק אותו איש שהיא להיות שייכת לו. הכל נראה בסדר אבל זה לא זה...
בתחילת הסמסטר השני יש כבר תחושה של קהות בקצות האצבעות בכף היד השמאלית. מריחת הקרמים לא עוזרת והעקצוץ הולך ומתפשט.
בד בבד עם כל רצונותיה להחזיר לביתה את האווירה המשפחתית, תופעות הנימול וההירדמות של חלק מגופה שבים ומציקים לה והופכים לחלק משגרת היום יום.
בעמוד 87: קצת לפני מה שהכל בסדר לא כל כך בסדר...
יפה העבירה אפרת שטיגליץ את רגשותיה לקורא..."שמתי לב לעובדה שאני מתקשה לצאת, נפרדת מהבית כאילו אני נוסעת לחופשה ארוכה או עוזבת כאן לתמיד...".
אפרת מתמודדת עם מחלתה ותוך כדי סיגול דרכיה היא מעלה תמונות מעברה, מילדותה ומהווי של בית אימא ואבא.
באחד הימים מחליטת אפרת לשוב לבית אימא ולהתגורר בבית שגדלה בו יחד עם ילדיה. פעולה זו אנסה אותה להיפרד מהחתולים שאימצה ושאינם מתאימים לדירה הקטנה אליה היא מתכוונת להתגורר.
במהלך ביקוריה בבית החולים לצורך טיפולים נתקלת אפרת ברוני. אפרת ורוני הופכות להיות חברות למסע המלחמה במחלה. שתי נשים שונות אחת מהשנייה שמתמודדות בדרכן שלהן במחלתן. המחלה גוררת אותן לשינויים מותאמים לחיים עם המחלה. אפילו תו נכה גורם לשתיהן לחגוג (עמוד 215).
בספר הזה יש גילויים ריאליסטיים על טרשת נפוצה בה חולה הסופרת. כל הספר כתוב בגוף ראשון קולח וזורם. אפרת מצליחה לתאר בפני הקורא את שלבי המחלה מהופעת הסימפטומים הראשונים הבלתי מובנים לה והניסיונות להדחיקם.
צמד המילים "הכל בסדר" מופיע לאורך כל הספר ומבטא את השקפת העולם של הסופרת והדרך להתמודדותה עם המחלה.
עיצוב הכריכה של הספר תואם לתוכן: הים, החול והאישה באוויר שדוחפת את ידיה לחול הים. העיצוב והצילום זהים לתחושה ולהרגשה כאשר מסיימים לקרוא את העמוד האחרון בספר.
זהו ספר מרגש, מלא כאב ועצב ששזורים בו לא מעט משפטי הומור.
קבלו את המלצתי החמה עליו.
לי יניני

טרשת נפוצה ( מתוך ויקיפדיה) : זו מחלה כרונית של מערכת העצבים הפוגעת בתפקוד התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית על ידי פגיעה והפחתה במיאלין (חומר שומני המבודד את סיבי העצבים). המיאלין עוזר בעיקר להעברת זרמים חשמליים בין תאי העצב. הפגיעה בהעברת הזרמים מקשה על תפקודו התקין של המוח שמבוסס על העברת זרמים חשמליים המשפיע על תפקוד הגוף כולו. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים ביניהם ראיה מטושטשת, קושי בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. אפשרת לחיות עם המחלה שנים רבות. במקרים חמורים המחלה גורמת לפגיעה בתנועת אצל החולה ואף לנכות. (טרשת מילה נרדפת להתנוונות).