ביקורת ספרותית על צלהבים מאת ס. יזהר
ספר מעולה

---

ס. יזהר הוא ללא ספק אחד הסופרים הטובים שהיו לנו.
היצירה הספרותית שלו מתמקדת בשנים שלפני קום המדינה, במלחמת השחרור. בשנותיו האחרונות הרבה לכתוב.
הוא היה סופר שנוי במחלוקת. העז לכתוב את ה"שבוי" ואת "חירבת חיזעה" לאחר מלחמת השחרור. "גילוי אליהו"
לאחר מלחמת יום הכיפורים. בספרים הללו ובספרים נוספים שהמפורסם שבהם "ימי ציקלג" הציג תמונה מאוזנת (על פי תפיסתו) של המעשה הציוני ובמוקד המלחמות כשהוא מתבונן באויב בעין אנושית.
הוא פוקח את עיני הקורא להבין שגם שם ישנם בני אדם. וטוהר הנשק במלחמה כמו במלחמה לא תמיד נשמר גם בצידנו.
יחד עם זאת אני רואה בו סופר ברמתו של עגנון אזרחי-לא דתי. ספרות שהיא פיוט. התיאורים שלו של הטבע הארץ ישראלי . של הטיפוסים החיים כאן בשפה עשירה במיוחד הוא מוצא את המילים לתאר מראות צבעים וריחות.
באופן שהקורא הופך לשותף לחוויה. אין ספק שס. יזהר הוא אומן הלשון- השפה העברית. בראייה צברית. של דור המייסדים.
אם היה באפשרותי להכניס לכפסולת זמן ספרים עבריים הייתי בוחר בעגנון, ביזהר ובמרדכי טביב (יהדות תימן)
ודאי ישנם גם אחרים. שלושת אלו מייצגים שלוש גישות לתקומה של העם היהודי בדורות האחרונים. בשפה נפלאה שכל מילה מדודה, שכל ספר ניתן להשוותו ליצירה מוסיקלית איכותית.
צלהבים הוא ספר המשלב תיאורי טבע ותיאור של דמויות אמיתיות. אנשים שהוא פגש בהם ומשרטט את דמותם ביד אומן במקומות שבהם חיו בנופי הפרדסים, הכרמים של דרום מישור החוף מהעיר רחובות דרומה.
ספריו אינם קלים לקריאה ומחייבים מה שעמוס עוז מכנה "חוזה בין הקורא לכותב" בחוזה של ס. יזהר ישנה דרישה לריכוז , לסבלנות ולסובלנות, משהו הדומה לקריאת יצירות של ש"י עגנון רק שהתוכן הוא חילוני, ציוני , חלוצי ולעיתים מאד ביקורתי.
לא נראה לי שהוא היה יכול להיות "רב מכר" או שיהיה רב מכר, רבים רכשו את ספריו השאלה אם גם קראו אותם בשלמותם בכך אני מטיל ספק. מי שמוכן להשקיע ו"להתבסם" מריחם של הפרדסים, הפרחים נופי המישור ואינו ירא מביקורת נוקבת. אני ממליץ לקרוא בספריו. לטעמי הספר "צלהבים" הוא אחד מהקריאים יותר נכתב ב"פרץ כתיבה" שהיה לו בשנותיו האחרונות יש בו מכל הטוב שיזהר ידע להעניק.
אישית אהבתי את הספר מאד.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על צלהבים