ביקורת ספרותית על קץ החינוך מאת ניל פוסטמן
ספר בסדר

---

ניל פוסטמן בספריו מציג ראייה שונה על חינוך הילד בעידן הפוסט מודרני.
לטענתו מערכת החינוך מאבדת מכוחה דווקא בעידן שבו הטכנולוגיה מתקדמת.
הוא מתייחס לקץ הילדות בספר נוסף שכתב. המשותף לספריו הוא איבוד הדרך.
לטענתו החינוך אמור להיות מבוסס על נרטיבים שיעברו מדור לדור.
השינויים המהירים פוגמים בתהליך.
בעצם נרטיבים שמציע הם ערכים שחברה אמורה להעביר מדור לדור.
פוסטמן מציין שהאמצעים הטכנולוגיים אינם תחליף לחינוך.
הוא מציע מערכת ערכית שתשמש כיסוד - כבסיס לתהליך החינוך (בסצילוגיה מכונה "סוציאליזציה"
בעברית "חיברות".)
נראה לי שהספרים שלו שנכתבו במחצית השניה של המאה הקודמת אכן מציגים תופעה מורכבת הבאה לידי ביטוי בעיקר במערכת חינוך מודרנית-דמוקרטית. דמוקרטיה היא דרך, חינוך לדמוקרטיה בוודאי חשוב.
אבל דמוקרטיה אינה יכולה להיות מטרה, האדם מטבעו מחפש משמעות לחייו אמור ליצור השקפות עולם בעלת משמעות.
הדבר בא לידי ביטוי לדעתי במערכת החינוך. למה בעצם אנחנו מחנכים את ילדינו?
לכך אין תשובה לא במחשב ולא בתוכניות הטלויזיה ובתי הספר גם הם מתקשים במתן תשובה.
מה שפוגע במעמדו של המורה והופך אותו לשק חבטות של החברה, מה שפוגע בהורים שמתקשים בחינוך הילדים בחברה המשתנה, בחברה שהכל בה גלוי-שילדים ברגע שמסוגלים להפעיל מחשב למעשה חשופים לכל השפעה אפשרית.
כמובן לתופעות אלימות לסוגיה, יחסי מין ממוסחרים -אתרים פורנוגרפיים.
הרבה יותר קשה למצוא אנשי חינוך מובילים. (לאן יובילו). הדברים מורכבים יותר במערכת החינוך הכללית.
מערכת החינוך הדתי שונה מסיבות ברורות.
בנוסף מתוך הכרותי עם השינויים, עם ספרי הלימוד וחוברות העבודה אני מוצא שהמורה הופך מדמות מחנכת ל"טכנוקרט". שימו לב לנפח ולמשקל של התיקים של תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים.
התיקים הכבדים הללו שהילדים נאלצים לסחוב אינם מצביעים על הוראה טובה יותר. התיקים עמוסים בחוברות עבודה שעל התלמיד למלא תוך כדי השעור וכשעורי בית.
החלק הפרונטלי-החלק שבו המורה עומד מול הכתה הולך ופוחת הילד לומד יותר בלמידה עצמית. ממלא את החוברות על פי ההנחיות.
בנוסף דפי עבודה מודפסים בחלקם מעוצבים יפה אבל החיבור האישי, הדוגמא האישית של המחנך, ושל המורה המקצועי שגם הוא בעצם אמור לעסוק בחינוך הולכת ופוחתת. לכן אין זה מפתיע היחס המזלזל במורים מצד התלמידים וההורים. ההורים עצמם כבר חונכו בדרך זו ואינם מכירים את ההוראה כפי שהייתה לפני שני דורות ויותר. כך גם המורים בעיקר הצעירים.
תחושתי היא שחולשת המערכת מסיבות שפוסטמן ציין היא חמורה ומכאן התחליפים אלכהול סמים, התמכרות למשחקי מחשב, הספר "קץ לחינוך" מומלץ בעיקר בשל הסבריו בנושא הקשיים ופחות במתן פתרונות. הפתרונות שלו ש נראים לי דחוקים. לא מעשיים. סוגיית "החינוך לאן" נשארת פתוחה גם לאחר קריאה בספריו.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על קץ החינוך