אחד הספרים העבריים האהובים עלי. הפנר טובע בספר הזה את המונחים "שקוף" ו"אטום" - כאשר פרקים "אטומים" הם כאלה שמייד מתוך הקריאה יכולים להפוך לסצינה בסרט. הפרקים ה"שקופים" הם אלה המתארים רגשות ומהלכים נפשיים פנימיים, שיש צורך לעבדם כדי שיוכלו להיות מוצגים חזותית. הפנר מלהטט בין שתי דמויות, שהן במובן מסויים אחת, ועובר מכתיבה "שקופה" ל"אטומה" באופן שגורם לי, הקוראת, לחוש גם את הצורה ולא רק את התוכן, ובעיקר לראות כיצד הצורה משפיעה על תפיסת התוכן.
ובגדול, זה סיפור אהבה, בתוך הפוליטיקה הישראלית הבלתי-מאפשרת.










