“על אהבה בימי חיי קראתי עשרות ספרים על אהבה, כל אחד מהם ניסה בדרכו הייחודית לגעת בנפשי. אחדים מבניהם הדהדו אל זיכרונות אהבותיי הנושנות והמעורפלות, בכך הן אפשרו לי לספר אותן לעצמי, להשיב את יופיין וכבודן שנדמה ונשתכחו. האם כעת הן ישובו לחיי כרוחות רפאים שאני מייחל לבואן. כמו אבלאר כמו אלואיז של אברהם הפנר, משך את תשומת לבי בזווית הייחודית שהוא מנסה לספר סיפור אהבה, באמצעות טקסט קלאסי, של מכת”

“'ספרים לא גדלים על עצים' הוא ספר לתסריטאי החובבן שזו דריכת רגלו הראשונה בתחום. אברהם הפנר מסביר לקורא את המושגים הבסיסיים בעולם הקולנוע - מיזאנסצנה, נערת תסריט וכד' - ומנגד גם מכיר לו את החלק הפחות טכני, את ראיית העולם התסריטאית והמציאות ששוכנת מעבר למילים ולדרמות. הוא מדבר בגובה העיניים - הספר הזה אכן מתאים בעיקר לקורא חסר כל נסיון, שלא למד או עסק בתחום מעולם ושמעוניין להכיר אותו מהצעד הראשון; ה”

“שלושת הסיפורים קשורים זה לזה. הסגנון הייחודי של הפנר מקבל כאן ביטוי בעיקר בתכנים האינטרטקסטואליים של הספר, ופחות בצורה. אבל יותר מכל הספר הזה הוא סיפור אהבה מכמיר-לב, זרוע סצינות מרגשות. התהליך של מורה מזדקן כשתלמידתו מלמדת אותו כיצד לאהוב, והויתורים שהוא עושה כדי להיות מסוגל לכך.”

“כמו בספרו "אללים" גם כאן מופיעים שניים - דמות עלומה חסרת-שם המכונה "הטטארי" והסופר עצמו, המשמש כדמות בספרו-שלו. סיפור מרגש על קשרים אנושיים, על סיפורי חיים בנאליים ועל סיפורי-חיים בלתי אפשריים. ה"טטארי" הנכה-רגשית בעקבות מוראות המלחמה פוגש את הסופר הפנר, שאת כתביו קרא, וביניהם מתפתח קשר מורכב ומסקרן. הפרוזה הייחודית של הפנר שמה את הערות השוליים במרכז, שוברת קונבנציות של כתיבה ומשתעשעת במסורות-י”

“על אהבה בימי חיי קראתי עשרות ספרים על אהבה, כל אחד מהם ניסה בדרכו הייחודית לגעת בנפשי. אחדים מבניהם הדהדו אל זיכרונות אהבותיי הנושנות והמעורפלות, בכך הן אפשרו לי לספר אותן לעצמי, להשיב את יופיין וכבודן שנדמה ונשתכחו. האם כעת הן ישובו לחיי כרוחות רפאים שאני מייחל לבואן. כמו אבלאר כמו אלואיז של אברהם הפנר, משך את תשומת לבי בזווית הייחודית שהוא מנסה לספר סיפור אהבה, באמצעות טקסט קלאסי, של מכת”

“'ספרים לא גדלים על עצים' הוא ספר לתסריטאי החובבן שזו דריכת רגלו הראשונה בתחום. אברהם הפנר מסביר לקורא את המושגים הבסיסיים בעולם הקולנוע - מיזאנסצנה, נערת תסריט וכד' - ומנגד גם מכיר לו את החלק הפחות טכני, את ראיית העולם התסריטאית והמציאות ששוכנת מעבר למילים ולדרמות. הוא מדבר בגובה העיניים - הספר הזה אכן מתאים בעיקר לקורא חסר כל נסיון, שלא למד או עסק בתחום מעולם ושמעוניין להכיר אותו מהצעד הראשון; ה”

“שלושת הסיפורים קשורים זה לזה. הסגנון הייחודי של הפנר מקבל כאן ביטוי בעיקר בתכנים האינטרטקסטואליים של הספר, ופחות בצורה. אבל יותר מכל הספר הזה הוא סיפור אהבה מכמיר-לב, זרוע סצינות מרגשות. התהליך של מורה מזדקן כשתלמידתו מלמדת אותו כיצד לאהוב, והויתורים שהוא עושה כדי להיות מסוגל לכך.”

“כמו בספרו "אללים" גם כאן מופיעים שניים - דמות עלומה חסרת-שם המכונה "הטטארי" והסופר עצמו, המשמש כדמות בספרו-שלו. סיפור מרגש על קשרים אנושיים, על סיפורי חיים בנאליים ועל סיפורי-חיים בלתי אפשריים. ה"טטארי" הנכה-רגשית בעקבות מוראות המלחמה פוגש את הסופר הפנר, שאת כתביו קרא, וביניהם מתפתח קשר מורכב ומסקרן. הפרוזה הייחודית של הפנר שמה את הערות השוליים במרכז, שוברת קונבנציות של כתיבה ומשתעשעת במסורות-י”