ביקורת ספרותית על שׁלוֹשָׁה מאת יוני ברקאי
ספר בסדר

---

ספר נחמד,קריא, מותח עם הומור קל, חבר'המני, וזהו .
לא לצפות ליותר.
סיפור המיסגרת הוא פשוט : שלושה חברים , פנויים, עוברים לגור בבית אחד: מיקי, מהנדס העיר רמת השרון,שרגא, יזם שאוהב להסתבך וד"ר צימרינסקי רופא ילדים ויזם ביוטכנולוג, מחליטים לעבור לגור יחד.
השלישיה נקלעת להרפתקאות נוסח חסמב"ה של תחילת המאה העשרים ואחת: פותרים תעלומות, אחד בעד שלושה ו.. כמעט שלושה בעד אחד.
לא כל הבעיות נפתרות אבל מרביתן.
כך שיש כאן בהחלט "HAPPY END" .החיוך נמרח על פני הקורא. כיף.
הבעיות נפתרות כמו במסעם של החלליות וויג'ר בין הכוכבים מאדים,צדק,אורנוס,נפטון,פלוטו ואל מיחוץ למערכת השמש.
כל כוכב משמש מקפצה או מיגלשה כדי להתקדם אל הכוכב הבא.
כך בכל צומת מופיע פיתרון בעיה והמשך לבעיה הבאה עד ליציאה מ..העמוד האחרון.
הסימפוניה התשיעית,מסתיימת בשיר הלל של מהלר על הטבע, כאן, שיר הלל לידידות הבלתי נפרדת,גברית, כנה, אמיצה ועזה.
אבל, כשהסימפוניה מסתיימת, אני ממשיך לזמזם את שירת המקהלה.
בספר זה , אני שואל את עצמי נו.. מה קיבלתי?
והתשובה בשתי שפות:גורנישט או מאפיש. כמה שעות של מתח ותו לא.
הספר יכול בהחלט להיות בסיס טוב לסרט פעולה, או אולי טלהנובלה רבת פרקים עם שיר מלווה.
ועדיין, גם בספר כזה מתגלגלת פנינה שראוי לצטט אותה:
(ע-202)," כשאתה נכנס למאה שערים בירושלים אתה חש כמו בתוך תפאורה של סרט. יש לך תחושה שתשמע בעוד רגע את קולו הרועם של הבמאי צועק "CUT", כל החזיתות תסתובבנה, והמקום יהפוך לעיר רגילה של בניני אבן, ואנשים הלבושים תלבושות נורמליות ימלאו את המקום"
אם היו פנינים כאלו זרועות יותר בספר, והעלילה קצת יותר מורכבת,פחות דמויות, ובלי צורך של הסופר לסגור את הקצוות בשני הפרקים האחרונים בבהילות מסוימת, היה יופי.
ככה, זה ספר נחמד ותו לא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על שׁלוֹשָׁה