ביקורת ספרותית על להבה אפלה - בני האלמוות #4 מאת אליסון נואל
ספר לא משהו

---

אכזבה? כן.
לפעמים אני מסתכלת על התקופה שבה קראתי את הספר, וקצת מתביישת שלא סיימתי אותו.
אני לא בנאדם כזה, התחלתי משהו-אני חייבת לסיים. אבל, זה פשוט היה בלתי נסבל.
שלא תבינו אותי לא נכון, הוא לא ספר גרוע בפני עצמו, הוא לא נוראי, הוא לא זוועת עולם-הוא פשוט לא טוב בעניי בהשוואה לספרים הקודמים.
שני הספרים הראשונים היו מקסימים ומיוחדים, ממש מדהימים, כל כך התלהבתי שהתרגומים הגיעו לספרייה אחד אחרי השני, כך שאוכל לקרוא אותם בלי לחכות יותר מדי.
הספר השלישי עוד היה בסדר, למרות שגם אותו אני זוכרת שלקח לי הרבה זמן לסיים..
ואז, סוף-סוף לקחתי את להבה באפלה. ממש התרגשתי, באמת קיוויתי שהספר הרביעי יתעלה על השלישי ואפילו על השני והראשון-קיוויתי בתחת שלי, זה פשוט לא קרה.
אוור יקרה, בואי תסבירי לי למה כל מילה שניה פאקינג ספר הזה היא 'רומן'.."אוי רומן שלי" "רומן פה" "רומן שם" "אני רוצה שהוא יעשה ככה" "אני רוצה את רומן" בלה בלה בלה מ-ש-ע-מ-ם!!!
בשלב מסוים פשוט התייאשתי מזה ומהקטנוניות שלה-אויי וויי! אז יש לך חצ'קונים, ביג פאקינג דיל, אולי תתעלי על עצמך, קחי את עצמך ביידים ודברי עם חבר שלך?! (עכשיו יכול להיות שזה קרה; בתכלס קראתי קצת יותר מספר-אבל גם אם זה קרה, כמה אפשר לשמוע על רומן עד שסופסוף היא עושה משהו?)
אליסון יקרה, מתחת יותר מדי את העניין, צריך לדעת מתי להפסיק ולעבור הלאה.

» ביקורות נוספות של desperateReader
» ביקורות נוספות על להבה אפלה - בני האלמוות #4