ביקורת ספרותית על דרך לילות האינסוף - תחת שמי האש #2 מאת ורוניקה רוסי
ספר טוב

---

חמש פעמים ניסיתי לקנות את הספר לפני שבאמת הצלחתי להוציא את זה לפועל. פעם אפילו דרך חברה. כמו שהבנתם - מתתי להמשך. ולמרות זאת, קראתי אותו באיטיות של חילזון כמו שקראתי שניים מהספרים הסוגרים של "אראגון", רק כדי ליהנות מכל רגע.

אז הספר הזה התחיל מנקודה מבאסת. איזה שם גרוע, בחיי. דרך לילות האינסוף? באמת? אני אפילו לא בטוחה שאינסוף זאת מילה, הוורד עושה קו אדום למטה כל פעם שאני כותבת אותה.
ומצד שני, הוורד חושב ש"אמא" זאת לא מילה.
הא.
אז בכל מקרה, מהנקודה של השם הגרוע, בתור אחת שהייתה מעריצה מושבעת מהספר הקודם, חשבתי שמשם אפשר רק לעלות.
אז טעיתי.

דקה. כל מי שאוהב את הספר, WAIT FOR IT. ומי שאוהב את הארי פוטר, אל תקטלו אותי בפסקה הבאה כי זה פשוט *נכון*

כיייייייייי יש לסופרת הזאת משהו עם התחלות. אני נשבעת לכם. היא פשוט גרועה בזה. יש לה צורך עז לעשות לנו משהו כמו בפרק הקודם של דרך לילות האינסוף. אני יודעת מה היה בפרק הקודם. אנשים לא היו קונים את הספר הזה אם הם לא היו קוראים את הקודם. אני לא צריכה את זה. זה עולה על העצבים -.- (עשו את זה גם ב"הארי פוטר". "הארי גילה שהוא קוסם", דיי, גילית לי. איך לא עליתי על זה קודם עם המטאטא המעופף על הכריכה)
בכל מקרה, הרגשתי כאילו חזרתי לראות את "מועדון ווינקס" (ועכשיו גיליתי סוד אפל שלי. מרוצים?).


ומהנקודה הזאת הכל השתפר:D

נכון ציפיתם שאני אקטול לספר הזה את הצורה? אז לא! אני סוגדת! ספר סגיד! אני אוהבת את הספר הזה. מאוד. אני אוהבת בכללי את הסדרה. למרות שהשמות ממש גרועים בעברית (מה ציפיתם, עברית שפה קשה. והייתי קוראת לה "דיסלקטית", אבל אם כבר שפה דיסלקטית, אז אנגלית [שלושת אלפים חוקים. לא הייתם קוראים לזה דיסלקטית?]).
בכל מקרה, אז ממש אהבתי את הספר הזה. כי למרות שאין פה את אריה האלפית ואת פרי הפלטיפוס, אני נהניתי. זה פשוט ספר כיפי. למרות ש - אתם מכירים את זה שסופרים של ספר נוער מנסים לדחוף משמעות? אז, כן, זה לא ממש עבד. הדיכאון של הספר הכניס אותי לאווירת העצב שלו והייתי ממש מדוכאת במהלך קריאתו. בעיקר על רור, שהוא הדמות האהובה עליי, שמזכירה את רוב רובן של הדמויות שלי, ובגלל זה בעיקר רציתי פשוט לחבק אותו ולבכות.

בכל מקרה, אז לא משליכים אותנו למים העמוקים. הספר מתחיל בדיוק מאותה הנקודה שהקודם הפסיק (אגב, אני חושבת שהוא הפסיק בסצנה השגויה ובזמן הלא נכון. היה קצת טריקי ומעצבן). ההתחלה צולעת, חמישה הימים בהליכה לשבט - מייגעים בצורה מזעזעת. תחושות הריחוק של אריה ופרי מורטות עצבים.
ופה מתחיל הקטע עם הדיכאון וחוסר האונים. הספר מרתק, אבל גורם לך להתפוצץ מבפנים. אני אישית ממש אוהבת את הדמויות, אבל לא סבלתי את המצב של אריה בשבט. אני, אישית, הייתי פשוט בורחת משם. לא הייתי מקבלת את ההצעה בכל מקרה. היא בטח ממש סבלה. ואחרי זה, גאווה אנושית - זה משהו שכל כך נכון. שהיא הייתה גאה מכדי ללכת. אני חושבת שהטריק הוא להיות מוכן להתבייש.
בכל מקרה, ואז העלילה התפתלה. הייתה שם מכה, עם ליב. ואז הברור מאיליו. אבל האמת, שממש אהבתי את סייבל. הוא רענן והוא כיפי וחכם ויש לו שם ממש מגניב ביותר.

אז מה יש לי לומר על הספר? לא הרבה. אני חושבת שהוא כיפי, אני חושבת שהוא שווה קריאה, בהחלט אם קראתם את הראשון, כי אז הוא שום דבר בשבילכם. אני מניחה שעדיף לקרוא ספרים כיפים לפניו ואחריו, כי הוא יכול להיות הדבר הכי מדכא בעולם.

אבל מה, הוא כתוב טוב. הוא כתוב ממש טוב. הסופרת, לדעתי, לא הכי חכמה אם זה התקציר שהשתחרר באנגלית. אולי העורכ/ת הוא/היא זה/זאת שערכו את זה כל כך טוב. אבל למי אכפת, אני נהניתי.

ואין יותר מידי מה להגיד. פשוט כיף.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על דרך לילות האינסוף - תחת שמי האש #2