ביקורת ספרותית על גל מאת סונאלי דרניאגלה
ספר בסדר

---

גל- שם קצר לספר שנקרא בקול נכאים.
הרבה עצב ומלנכוליות יש בספר הזה.
הוא כתוב בעצב, ברגש רב, כאב, צער ויגון.
ספר שצובט בלב. לא קל... קשה...קשה...
אני סמוכה ובטוחה שהוא יהיה קשה גם לכל אלה שיש להם עוצמות בשרירי הלב.
כשקראתי את הספר לא יכלתי שלא להיזכר בסרט "הבלתי אפשרי" בכיכובה של נעמי ווטס.
הסרט התחיל עם כתוביות, רעשי של מים שלאט לאט יתגבר. סרט עוצמתי עם משחק מעולה. אחרי שצפיתי בסרט נדרשו לי כמה ימים להירגע מעוצמתו.
הספר "גל" לא נופל בעוצמתו, ומכיוון שצפיתי בסרט לא נדרשתי למאמץ מיוחד, כדי להבין מה חשה הכותבת ברגעי הגל ולאחריו...
אוי, כמה גמדים אנחנו מול איתני הטבע. איך כל היופי, השלווה והפסטוראליות של כפר נופש.. רק במספר שניות יכול להפוך לתוהו ובוהו ...
כמו שהסרט היה קשה לצפייה גם הספר לא קל... אזהרה לרגישים...
הפתיח של הספר מצייר משפחה שנופשת בשמורת טבע ביאלה שבסרי לנקה. משפחה נורמטיבית אבא, אמא ושני בניה: ויקרם ומאלי.
בוקר פסטוראלי של ילדים משחקים בחדר במלון, סטיב-הבעל, שקוע בקריאה בחדר השירותים ופתאום קצף של גלים מזנק לכיוון החדר. סוג של גלים זועפים ומאיימים, מה שלא הותיר הרבה אפשרויות...לאסוף את הילדים ולברוח מבלי לעצור, ומבלי להזהיר את ההורים ששכנו בחדר הסמוך מימין לחדרם.... ומכאן ההרס והתוהו ובוהו מתחילים...
תמונות קשות של אובדן, גופות, פצעים, המון דם ושל "עולם חסר"...
התחלת הסיפור לרבות המנוסה מהצונאמי, הנסיעה בגי'פ והתמונות בבית החולים מצליחים לרתק את הקורא... אבל לאחר מכן הסיפור מתרכז באובדן, ברגשות ועובר בין הזמנים של זכרונות מהעבר וההווה. ההיכרות עם סטיב הבעל, החיים בזוגיות, גידול הילדים, חוויות משותפות וההתמודדות עם ה"אין".
לא תמיד המעבר בין הזמנים נערך בצורה חלקה. לדעתי "בלילת המחשבות" לא תמיד צלחה. לעיתים מצאתי את עצמי שואלת אבל מה היא עושה שם?
הסיפור רווי ב"עירבול מחשבות" של אז והיום קצת מתיש...
הספר לא קולח בקריאה ולי אישית היה קשה להתקדם איתו.
למרות הכאב והכבוד שאני רוחשת למילה הכתובה, היה לי לא נוח, קשה וכבד. אני לא רוצה להתמודד עם אובדן. לי אישית קשה להיפרד מאנשים ועל אחת כמה וכמה...
סיימתי את הספר בתחושה קשה.
לא אהבתי את התמונות שהספר הזה לקח אותי.
לטעימה ציטוט מעמוד 79: "כבר שלוש שנים אני מנסה לצרוב בתודעתי באופן בל יימחה את המילים הם מתים, כי אני פוחדת שאמעד ואשכח ואחשוב שהם חיים. ברור לי שהיציאה מהשכחה הזאת, גם אם היא רגעית, תהיה מכאיבה יותר מהידיעה המתמדת"...
הסיפור הזה הוא תרפייה לסונאלי בלבד.
לאור תחושותיי, אני בטוחה שהספר יוכל לגעת בכל אחד ואחד אבל יחד עם התחושה הזו- אני מתלבטת עם המלצתי.
הקריאה לשיקולכם.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על גל