ביקורת ספרותית על גל מאת סונאלי דרניאגלה

---

הספר קשה מאוד לקריאה מבחינה רגשית וכמעט בלתי נסבל מהסיבה הזו. המחברת חוותה טראומה וטרגדיות נוראיות: היא נפצעה מגל הצונאמי בעת ששהתה בחופשה בסרי-לנקה (ארץ הולדתה) ואיבדה את הוריה, בעלה ושני בניה הקטנים והאהובים. לפי מה שהיא מתארת, היא לא פנתה לקבלת עזרה מקצועית להתמודדות עם מצב הפוסט-טראומה, השכול והאובדן הנורא. בחודשים הראשונים לאחר הארוע, היא היתה במצב של קהות חושים- לא רצתה לדבר ולהיזכר במה שקרה, לקחה תרופות הרגעה והשתכרה מאלכוהול. למזלה היא היתה מוקפת בקרובי משפחה ובחברים דואגים ומסורים. לאחר מכן היא היתה עסוקה כל הזמן בלהיזכר ביקיריה המתים.
הבעיה בספר היא שאין בעצם שום שינוי והתקדמות לכל אורכו. אומנם המספרת החליפה מקומות מגורים- סרי-לנקה, לונדון, ניו-יורק וחוזר חלילה, אך היא נותרה מדוכאת ולרוע המזל לא הצליחה לשקם את מצבה הנפשי. היא כל הזמן "גולשת" לעבר- מספרת אפיזודות קצרות, יומיומיות ולא מעניינות שקרו לבעלה ולבניה (אובדן אביה ואימה כמעט לא השפיע עליה- רק נותר הכאב על מכירת ביתם). בזיכרונות המשעממים הללו היא מכה על חטא על שלא היתה קשובה יותר לילדיה או על כך שהיא אשמה כביכול במותם. לקראת אמצע הספר התחלתי פשוט לדלג על תיאורים מסויימים. הספר מדכא מאוד, ולא מעביר תובנות או שיטות להתמודדות בחיים לאחר הטראומה.
כנראה שחשיבות הספר היא רק בכך שהוא עזר למספרת להעלות את רגשותיה על הכתב ולפרוק טיפה מהעצב הנוראי שלה. הקוראים האחרים של הספר רק "חוטפים" דיכאון וייאוש נוראי, ולכן הספר מתאים למזוכיסטים בלבד.

» ביקורות נוספות של יסמין
» ביקורות נוספות על גל