ספר המתח "הרודפים" מאת דין קונץ (אלפא/ זמורה ביתן, 1992) הוא מפגש בין ספרות המדע בדיוני לבין ספרי המתח והריגול החביבים עלי של שלהי המלחמה הקרה. ממעבדת בנודיין שבקליפורניה נמלטו שני בעלי חיים. האחד הוא כלב מסוג גולדן רטריבר והשני הוא משהו אחר. הכלב הוא חיה מהונדסת גנטית שתוכננה להיות מרגל מוסווה שיוחדר ללב האויב ויאסוף שם מודיעין. הוא מסוגל לקרוא, לתקשר עם בני אדם (לא בדיבור או בטלפטיה) ויכולת חשיבה שלו היא כבן אנוש. מנגד, נטייתו היא להיות, ככלבים רבים, חברו הטוב ביותר של האדם. השני, המכונה הזר, הוא בבון מהונדס גנטית כטורף על. רוצח או מכונת מלחמה אם תרצו שתוכננה לזרוע הרס ומוות בלב האויב. שניהם נמלטו, כאשר הזר מבקש להרוג את הכלב.

רצה הגורל והכלב נתקל בטרוויס קורנל, מתווך נדל"ן לשעבר בן 36 ואלמן. מתבודד שמאס בחיים. השניים הפכו עד מהרה לחברים קרובים. עד מהרה גילה טרוויס עד כמה גבוהה האינטליגנציה של הכלב (הוא קרא לו איינשטיין) ועד כמה מפותחת האינטליגנציה הרגשית שלו. בין פחית בירה אחת שהוא הביא לקורנל מהמקרר לשנייה סיפר לו קורנל את סיפור חייו. "לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות אחרי האוניברסיטה, ובאותה עת גייסו אנשים לצבא, כך שהצטרפתי עוד לפני שגייסו אותי. בחרתי את הצבא. יחידה מובחרת. אהבתי את זה. אולי בגלל… ובכן, היתה שם תחושת אחווה, והייתי חייב לרכוש חברים. אתה מבין, העמדתי פנים כאילו איני רוצה בקשר קרוב עם שום אדם, אך נראה שכן רציתי מכיוון שהכנסתי את עצמי למצב שבו זה היה בלתי נמנע. החלטתי לעשות קריירה בשירות הצבאי. כאשר הוקם כוח דלתא – יחידה למלחמה בטרור – הגעתי לשם בסופו של דבר. הבחורים בדלתא היו חברים אמיתיים וקרובים. הם קראו לי ׳האילם׳ ו׳הרפו׳ מפני שלא הייתי דברן, אך למרות הכל היו לי חברים. ואז הפעולה האחת־עשרה שלנו, הוטסה היחידה שלי לאתונה כדי לשחרר את השגרירות האמריקנית מקבוצה של פלשתינים קיצוניים שהשתלטו עליה. הם הרגו שמונה אנשי שגרירות ועדיין המשיכו להרוג אדם אחד בכל שעה , ולא היו מוכנים לנהל משא ומתן. תקפנו אותם במהירות ובשקט – וזה היה כישלון. הם מלכדו את המקום. תשעה אנשים מהיחידה שלי נהרגו. אני הייתי הניצול היחיד. כדור בירך. רסיס בישבן. אבל ניצול" (עמוד 67).

קורנל ואיינשטיין, שנקשרו זה לזה, פגשו במהלך טיוליהם בעיר מגוריו של קורנל, סנטה ברברה, בנורה דבון, צעירה יפייפיה שהסתגרה אף היא מן העולם. לאחר שאיינשטיין (וקורנל שנגרר אחריו), הצילו את נורה מאונס חברה אליהם נורה ועד מהרה היו היא וקורנל לאוהבים. אך כל העת היה ארב בצללים הזר, שבחוש מסתורי עקב אחר איינשטיין וביקש לחסלו. גם צוות סוכני ה־NSA בפיקוד למואל ג'ונסון ביקש לאתר את הזר, שזרע מוות במרדף שניהל אחר הכלב. ג'ונסון ידע שקורנל לא יוותר על האושר שמצא ויגן עליו בכל מחיר. בסופו של דבר, הסביר לפקודיו, קורנל "איבד את כל משפחתו כאשר היה צעיר. איבד את אישתו אחרי פחות משנה. איבד את כל חבריו מכוח דלתא. לאחר מכן הפך למתבודד, ניתק את קשריו מכל חבריו. בטח היה בודד מאוד. ואז מגיע הכלב…" (עמוד 278), שבצורה כזו או אחרת חילץ אותו מן התהום הרגשית שאליה נפל ונתן לחייו משמעות. 

השלושה נסים על נפשם מפני ה־NSA, הזר וכן שורה של נבלים אלימים. קורנל, שהוכשר בכוח דלתא, לא התכוון לוותר בקלות על היקרים לו. כך למשל, כשנדרשו להתמודד עם מתנקש רצחני שאיים עליו ואמר שהוא הסיוט הכי גדול שלו. "קורנל אמר, "אתה אפילו לא מתקרב," ופתח באש" (עמוד 401). המתנקש נהרג, וניכר שקורנל הפנים היטב היטב את ההכשרה שלה זכה בכוחות המיוחדים. קונץ יודע לכתוב והספר מותח, מבדר ומהנה.

אני אוהבת בעלי חיים, בפרט כלבים. יש משהו באופי ובהתנהגות של כלבים שבאופן מבורך אינו דומה לבני אדם (כן, גם הכלבלבים המפונפנים הלבושים בבגדים מגוחכים...) ומצד שני הם אוהבים ללא תנאי, נאמנים וחכמים בדרכם, שמי שאוהב אותם אינו יכול שלא להתמוגג.

אחד הגיבורים הראשיים בספר הזה הוא כלב גולדן יפהפה (שני הגיבורים האחרים הם גבר ידוע צער ואשה עם סיפור חיים מופרע). הוא עוסק בדילמה מוסרית שהיתה, אולי, כמעט בדיונית בשנה בה נכתב (1987) והיום היא כבר עובדה קיימת ולא חביבה: אם אפשר היה לשנות בעלי חיים ולשחק קצת בגנים שלהם - היינו יכולים לקבל "פועלים שחורים" שיעבדו בשבילנו, שילחמו בשבילנו וימותו במקומנו. האם מותר? נכון שאנחנו נזר הבריאה אבל האם מותר לנו גם להפוך לאלוהים?

הספר הוא ספר מתח מהאינטליגנטיים והמותחים שקראתי: הוא בונה סיפור אמין ומרתק, בלי להזניח את דמויותיו, וקשה להפסיק לקרוא אותו. מה שמרתק בסיפור הוא התייחסותו של קונץ לצדדים החיוביים של בני האדם. יחד עם דמויות רצחניות, אינטרסים אנוכיים ושירותי ביטחון שרירותיים, הוא מתאר גם בני אדם שהם פשוט...בני אדם. ומרשים ביותר שהוא מוצא בליבו חמלה כלפי משהו המייצג את הרוע הטהור, ובכך מבהיר ש(כמעט) אף פעם אין רק שחור ולבן.

אהבתי מאד את הספר אליו הגעתי בעקבות הביקורות של גלית, איתי וסבטלנה (תודה!) ואני חושבת שהאוהבים ספרי מתח, המתעניינים בדילמות שלהן אין אף פעם תשובה נחרצת, (וכמובן אוהבי הכלבים) יאהבו אותו גם הם.

אחד מספרי המתח המוצלחים שקראתי בחיי. קראתי אותו לפני בערך 15 שנה ועד היום אני מגדירה אותו ככזה.טראוויס הוא הגיבור הקלאסי,בודד, רקע צבאי,מציל נערה במצוקה מהאיש הרע,נלחם למען כוחות האור וכנגד כוחות השחור,ובסוף זוכה באהבה ואושר ועושר עד היום הזה.תענוג אמיתי.ספרו הטוב ביותר של דין קונץ(לפחות שקראתי)
בתמצית :טראוויס שנמצא בתקופה לא משהו בחייו פוגש בכלב גולדן רטריבר שמתגלה כפליט מניסוי בבעלי חיים שאצלו יצר דברים חיוביים הכלב מתקשר כותב,חושב ויודע להצביע על האיש הרע,ביחד הם עוזרים לנורה ולאחר שמוברר כי הכלב נרדף על ידי תוצר נוסף אך שלילי ביותר של אותו ניסוי מתגייסים טראוויס ונורה להצילו. סיפור על ידידות ואהבה,על פגעי הטכנולוגיה ויתרונותיה.מקסים

ספר מתח-אימה מעולה, אחד מספרי המתח הטובים שקראתי בחיי.
הספר ישן - משנות התשעים, כך שנראה לי שניתן להשיג אותו רק בחנויות יד שניה ובספריות - אבל שווה לגמרי את המאמץ.

ספר מצויין, קראתי אותו מזמן אך הוא זכור לי עד היום.
אני זוכר שקצת השתעממתי בהתחלה אך מנקודה מסויימת לא הצלחתי לעזוב את הספר.
ממליץ בחום לתת לספר צ'אנס.

כמה שאני אוהבת להיות מופתעת!
ספר ישן שבחרו עבורי מחנות יד שניה - הייתי משוכנעת שהסיכוי שהוא ירתק אותי שואף לאפס וכל כך התבדיתי.
ספר מתח מצויין שמצליח לספר סיפור עדין של אהבה בתוך מכלול האלימות שמסביב, אהבת אדם לאדם ובעיקר אהבת אדם לחיית המחמד שלו.
מאוד ממליצה.

ספר מתח שהתגלגל לידי במקרה לפני מס' שנים.
מעולה.
מותח, מעניין, מיוחד. לא בכל יום פוגשים כלב שבעקבות
ניסוי עבר השתלה של מח אנושי.
מומלץ לאוהבת מתח.