ביקורת ספרותית על הרודפים מאת דין קונץ
ספר מעולה

---

ספר המתח "הרודפים" מאת דין קונץ (אלפא/ זמורה ביתן, 1992) הוא מפגש בין ספרות המדע בדיוני לבין ספרי המתח והריגול החביבים עלי של שלהי המלחמה הקרה. ממעבדת בנודיין שבקליפורניה נמלטו שני בעלי חיים. האחד הוא כלב מסוג גולדן רטריבר והשני הוא משהו אחר. הכלב הוא חיה מהונדסת גנטית שתוכננה להיות מרגל מוסווה שיוחדר ללב האויב ויאסוף שם מודיעין. הוא מסוגל לקרוא, לתקשר עם בני אדם (לא בדיבור או בטלפטיה) ויכולת חשיבה שלו היא כבן אנוש. מנגד, נטייתו היא להיות, ככלבים רבים, חברו הטוב ביותר של האדם. השני, המכונה הזר, הוא בבון מהונדס גנטית כטורף על. רוצח או מכונת מלחמה אם תרצו שתוכננה לזרוע הרס ומוות בלב האויב. שניהם נמלטו, כאשר הזר מבקש להרוג את הכלב.

רצה הגורל והכלב נתקל בטרוויס קורנל, מתווך נדל"ן לשעבר בן 36 ואלמן. מתבודד שמאס בחיים. השניים הפכו עד מהרה לחברים קרובים. עד מהרה גילה טרוויס עד כמה גבוהה האינטליגנציה של הכלב (הוא קרא לו איינשטיין) ועד כמה מפותחת האינטליגנציה הרגשית שלו. בין פחית בירה אחת שהוא הביא לקורנל מהמקרר לשנייה סיפר לו קורנל את סיפור חייו. "לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות אחרי האוניברסיטה, ובאותה עת גייסו אנשים לצבא, כך שהצטרפתי עוד לפני שגייסו אותי. בחרתי את הצבא. יחידה מובחרת. אהבתי את זה. אולי בגלל… ובכן, היתה שם תחושת אחווה, והייתי חייב לרכוש חברים. אתה מבין, העמדתי פנים כאילו איני רוצה בקשר קרוב עם שום אדם, אך נראה שכן רציתי מכיוון שהכנסתי את עצמי למצב שבו זה היה בלתי נמנע. החלטתי לעשות קריירה בשירות הצבאי. כאשר הוקם כוח דלתא – יחידה למלחמה בטרור – הגעתי לשם בסופו של דבר. הבחורים בדלתא היו חברים אמיתיים וקרובים. הם קראו לי ׳האילם׳ ו׳הרפו׳ מפני שלא הייתי דברן, אך למרות הכל היו לי חברים. ואז הפעולה האחת־עשרה שלנו, הוטסה היחידה שלי לאתונה כדי לשחרר את השגרירות האמריקנית מקבוצה של פלשתינים קיצוניים שהשתלטו עליה. הם הרגו שמונה אנשי שגרירות ועדיין המשיכו להרוג אדם אחד בכל שעה , ולא היו מוכנים לנהל משא ומתן. תקפנו אותם במהירות ובשקט – וזה היה כישלון. הם מלכדו את המקום. תשעה אנשים מהיחידה שלי נהרגו. אני הייתי הניצול היחיד. כדור בירך. רסיס בישבן. אבל ניצול" (עמוד 67).

קורנל ואיינשטיין, שנקשרו זה לזה, פגשו במהלך טיוליהם בעיר מגוריו של קורנל, סנטה ברברה, בנורה דבון, צעירה יפייפיה שהסתגרה אף היא מן העולם. לאחר שאיינשטיין (וקורנל שנגרר אחריו), הצילו את נורה מאונס חברה אליהם נורה ועד מהרה היו היא וקורנל לאוהבים. אך כל העת היה ארב בצללים הזר, שבחוש מסתורי עקב אחר איינשטיין וביקש לחסלו. גם צוות סוכני ה־NSA בפיקוד למואל ג'ונסון ביקש לאתר את הזר, שזרע מוות במרדף שניהל אחר הכלב. ג'ונסון ידע שקורנל לא יוותר על האושר שמצא ויגן עליו בכל מחיר. בסופו של דבר, הסביר לפקודיו, קורנל "איבד את כל משפחתו כאשר היה צעיר. איבד את אישתו אחרי פחות משנה. איבד את כל חבריו מכוח דלתא. לאחר מכן הפך למתבודד, ניתק את קשריו מכל חבריו. בטח היה בודד מאוד. ואז מגיע הכלב…" (עמוד 278), שבצורה כזו או אחרת חילץ אותו מן התהום הרגשית שאליה נפל ונתן לחייו משמעות. 

השלושה נסים על נפשם מפני ה־NSA, הזר וכן שורה של נבלים אלימים. קורנל, שהוכשר בכוח דלתא, לא התכוון לוותר בקלות על היקרים לו. כך למשל, כשנדרשו להתמודד עם מתנקש רצחני שאיים עליו ואמר שהוא הסיוט הכי גדול שלו. "קורנל אמר, "אתה אפילו לא מתקרב," ופתח באש" (עמוד 401). המתנקש נהרג, וניכר שקורנל הפנים היטב היטב את ההכשרה שלה זכה בכוחות המיוחדים. קונץ יודע לכתוב והספר מותח, מבדר ומהנה. 

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הרודפים