ביקורת ספרותית על עדות מן הבור - מלחמת יום הכיפורים: יומן אישי מאת עוזי עילם (tuvia)

עדות מן הבור - מלחמת יום הכיפורים: יומן אישי - עוזי עילם

ביקורת ספרותית על עדות מן הבור - מלחמת יום הכיפורים: יומן אישי מאת עוזי עילם

הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 בנובמבר, 2013
ע"י tuvia

קשה לי לכתוב ביקורת על הספר הזה מן הסיבות הבאות :
א) עילם, שבעצמו היה מפקד. גדוד צנחנים 71 במלחמת ששת הימים , היה מכובשי ירושלים
ורק עובדה זאת כשלעצמה מדברת לזכותו.
ב) הקרירה הצבאית של עילם נושקת לזאת של אנשי גדוד 890 , ולזאת של מפקדים גדולים
שצמחו בחטיבת הצנחנים שבראשה עמד אריק שרון, על הקריירה של שרון אין צורך להכביר
במילים מה עוד שהוא עצמו היה זה שעמד מאחורי מהפכת הח״יר שעבר צה״ל, מהפכה ,
שהיא עד היום היחידה שנעשתה בצה״ל.
ג) עוזי עילם היה ראש מפא״ת, מנכ״ל הועדה לאנרגיה אטומית , והמדען הראשי של משרד הביטחון.
בזמנו הוא עמד מאחורי מספר פרוייקטים שהיום נחשבים כעמודים מרכזיים בתורת הביטחון הכללית של
מדינת ישראל.
אז מה אפשר לכתוב על ספר שלכאורה הוא בנאלי שבטח לא תורם משמעותית לידע בנוגע למלחמת
יום הכיפורים?

התשובה לשאלה הזאת מתחלקת לשתיים: א) עילם היה שם- בבור, כשדברים קרו, והיה עד ראיה לדברים
שקרו שם, לטוב ולרע, ובעיקר לרע ( שעליו הוא דוקא ממעט לדבר).
ב) תפקידו כראש מחלקת מחקר ופיתוח של אמצעי לחימה במטכ״ל, העמיד אותו בחוגי הפיקוד הגבוהים
ביותר, תוך שהוא נקשר אל הדברים במסגרת תפקידו.
אז מה היה לנו שם?

מקור ראשון לדווח על מה שקורה בשטח (דרום, צפון, ובתחום המדיני - פוליטי),
דבר שמבטיח לנו זויות ראייה על דברים שאליהם אין לנו גישה ואפילו לא מקורות ידע
אחרים, לדוגמה, מהעיתונות היומית, או ממקורות צבאיים פנימיים.
דוגמה לטענה הזאת: עוזי עילם משבח את הרכבת האווירית שהאמריקנים מעמידים
לטובת ישראל, אך בוא בזמן תוקף את האמריקנים על ההגבלות וסוג ה׳סחורה׳ שהם שולחים לנו.
לדברים האיכות היא די ירודה, כאשר הציוד עצמו סוג ב׳ כאשר האמריקנים כבר פיתחו אמצעים
הרבה יותר מודרניים ואפקטביים שאותם הם מסרבים לספק לנו, מחשש שצה״ל ירמוס את הערבים,
ו׳ קיסינג׳ר הרי לא מעוניין. בניצחון ישראלי חד וחלק!
טענה נוספת של עילם, הוא מוצא שהאמריקנים כפויי טובה. וזאת בגלל החד סיטריות שבה ישראל מגלה
רצון טוב כלפי אמריקה, בכך שהיא עונה על כל דרישותיה בנוגע להפקת ליקחי המלחמה, בעוד שהאמריקנים
מחזיקים אצלם כל מיני אמצעים ושיטות שהיו יכולים להציל הרבה חיים אצלינו.
מצאתי בסיפרו של עילם גם הרבה תובנות בקשר להתנהלות המלחמה, למבנה האופרטיבי של צה״ל, לשיבושים
בהתנהלות הכוחות והמפקדים וביקורת קשה מאוד על מלחמות הגנרלים שהתנהלו תוך כדי המלחמה ובעיקר
בפיקוד הדרום.
עילם משבח ומקלס את חטיבות הצנחנים ( חיר״ם), סוגר חשבונות עם טליק ויורד על פרוייקט המרכבה, הוא לא מהסס
לקטול מפקדים כמו למשל , אל״ם טוביה רביב, מפקד חטיבה 600 באוגדת שרון. לפעמים ביקורת לשם ביקורת מבלי לדעת ולגעת
בפרטים, דבר שמקומם את הקורא, במיוחד כשידוע שחט׳ 600 ניהלה מלחמה קשה ביותר נגד החי״ר המיצרי על פתיחת הציר
לאזור הצליחה.
ספרו של עילם נוטה לעיתים לדברי הבל ורעות רוח, לדעתי בשל פנקסאות וחשבונות פתוחים ברמת הקצונה הגבוהה.
מידי פעם מצאתי בi דיברי רהב מצד אחד, ומצד אחר לשון רעה, עובדות שלא מוסיפות כבוד רב לאדון.
בסך הכל הספר די מיותר ואיננו מביא מידע חדש או מידע שאיננו ידוע לעוסקים בנושא.
אפשר לוותר.
טוביה

13 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על עדות מן הבור - מלחמת יום הכיפורים: יומן אישי

טוקבקים

+ הוסף תגובה

	(לפני 11 שנים ו-7 חודשים) כתיבה מצוינת.
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) פרל היקר שלום, אני חושב שבגלל קרבתך לאיש , טחו עיניך מלראות את החידודין שבהם משתמש עילם כדי לעקוץ ולפעמים אף יותר מכך אנשים מסויימים. למרות שדרך טיפולו בדיין מוצדק בשל חלקו במלחמה ומה שקרה לפניה ואחריה, אני מוצא שבחלק מהדברים יש הגזמה פראית. על פי דבריו דיין היה שרוי בפניקה נוראית שאליה התוספה תבוסתנות ופחדים בלתי רגילים לאיש בדמותו של דיין. לדוגמה, דרישתו שצהל יסוג לקו המיצרים. לדוגמה הפניקה שלו והתבוסתנות באימרה כמו זהו חורבן בית שלישי. כנ״ל גם הזיגזוג שלו בכל הנוגע לתקיפת הטקא בסוריה ובמצרים. ( אני לא טוען שזה לא נכון, אני טוען שזה לא היה מכובד). כנ״ל גם הזילזול שלו במר מרכבה ( טליק), שלפי דעתו עקב עקשנותו גרם להסבת כספים לפרוייקטים שלא היו שווים את הכסף והאמצעים שבהם הושקעו. אני חושב שזו פחדנות מצידו לצאת ארבעים שנה אחרי בהצהרות , ובזמן שהדברים קרו לסתום את הפה ולהסכים עם טליק כי הוא היה בכיר ממנו בדרגה. אני מצאתי בספרו הרבה חיסולי חשבונות עם קציני שיריון בעוד שבכל דף שני הוא מריע ונושא על כפיים את הצנחנים אהובי נפשו. לא יוצאת מימנו מילת ביקורת לכישלונות של הצנחנים: בחווה הסינית, במתחם סרפאום, ובסואץ. הוא מהלל ומשבח את גדוד 890 למרות הפשלות של מפקדיו ( המח״ט והמג״ד), ואני גם מבין את הסיבות לכך, אך אינני יכול להסכים איתם. ודבר נוסף שעליו דוקא לא כתבתי היא רמתו הנמוכה של היומן מבחינה תחבירית! עברית פגומה, שואפת לרמה של ילד בכיתה גימל! נוסף לכך זיגזוג בעובדות תוך התעלמות מקו הזמן, חזרה אין סופית על העובדות וביקורת אכזרית כאשר השיריון לא מצליח להביא תוצאות. מצטער פרל, ספר גרוע! ולא מכובד. אכזבה קשה, לאור סיפרו הראשון. טוביה
פרל	פרל (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) טוביה היקר שבת שלום. קראתי את מה שכתבת. אני מכיר את עילם באופן אישי בשל עבודתי (והוא איש מקסים, ישר והגון), אבל לא בשל כך בחרתי להגיב על הביקורת. עילם, מוותיקי הצנחנים, גיבור ישראל (עיטור העוז על פעולת התגמול "חץ שחור" בעזה), וקצין רב ניסיון ומעללים מספר סיפור מעניין, כתוב טוב ולעניין אודות הזווית שלו במלחמה. הוא מלקה עצמו לא מעט בהקשר לחוסר המוכנות של החי"ר למלחמה (בציוד ואמצעים טכנולוגים, שהרי אינו קצח"ר האמון על ההכשרה) וסוגר חשבון בסוגיה עם כמה מן המפקדים החשובים בצה"ל, שעל אף תרומתם שלא תסולא בפז לעם ולארץ, שהטנק היה עבורם חזות הכל. מעניין לציין שעילם היה גם מאבות מהפכת הנ"ט שעבר החי"ר בצה"ל למן הבאת טילי ה"עורב" הראשונים מארה"ב במהלך המלחמה, כמתואר בספר, ועד לימינו אלה. מהפכה זו שינתה משמעותית את צה"ל והישגי יחידות "ציידי הטנקים" של צה"ל, במיוחד אלו השייכות למערך המוצנח, במלחמת של"ג וצפונה ממנה היו מרשימים (אף שלא זכו להכרה ההיסטורית הראויה). אני לא מצאתי פנקסנות בספר ודווקא נהניתי למצוא בו פירגון רב ליחידות מילואים קרביות (דוגמת זו בה שירת סגנו של עילם בעבר עוזי אילת) ובעיקר בעיקר למי שהציל את המלחמה יותר מכל - רא"ל דוד "דדו" אלעזר ז"ל. רפול, פלד ושרון היו קריטיים בחזיתות השונות אבל למרות תנאי הפתיחה, וללא קשר לאחריותו כמפקד הצבא לחוסר המוכנות של זרוע היבשה (הכוחות אומנו היטב אולם לא היו ערוכים להתמודדות עם האמל"ח שהיה בידי הסורים והמצרים למין הקלאץ' והסאגר ועד לטילי הנ"מ המתקדמים) ולליקוי המאורות המודיעיני, היה זה דדו שנשא את עם ישראל על כפיים בקור רוח ובמצביאות מעולה. ספר טוב המחדד הבנה זו. בעיני מומלץ!!
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) זה נכון רק שאצלינו שכחו שלסעודים יש הרבה פטרו- דולרים ולנו יש רק בעיות.
eyalg1972	eyalg1972 (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) למיטב הבנתי הסיבה העיקרית שרוצים לקנות את המטוסים החדשים ה- F35 זה כדי שלא ייוצר מצב שלסעודים יש מטוסים מתקדמים יותר מאשר לנו. בכל מקרה- אפשר להסתדר עם המטוסים שיש לנו, הבעייה העיקרית היא שגם לאחר מלחמת לבנון השנייה - צבא היבשה לא עשה דבר להפיק לקחים רציניים בתחום תורת הלחימה שלו (אחרת היינו רואים אימוניים רציניים של קרב משולב, ולא כפי שקורה בפועל- אימונים של שריון לחוד וחי"ר לחוד). לא יודע אם קראתם לפני כמה שנים על טיל קרקע קרקע בשם "לורה" שפותח על ידי התעשייה האווירית שלנו, וחיל האוויר הטיל את כל המשקל על מנת שלא יצטיידו בו (וגם הצליח). מדובר בטיל יעיל לטווח של 200 קילומטר שבפועל מסוגל לפגוע בכל מטרה של חיזבאללה מבלי שנצטרך לסכן אפילו טייס אחד. לצערי העובדה שנתנו לחיל האוויר לסקל פרוייקט כה חשוב מעידה שאנו במצב לא משהו....
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) ךץ, אתה צודק בקשר למשאבים שהושקעו בחיל האוויר ומודיעין. גם כיום שני הגופים האלה מקבלים את עיקר המשאבים שהמדינה נותנת לצה״ל. החמור בדבר זה שב1973 המודיעין הקרקע שהיה מעולה, ניתקל במחסום בלתי עביר של הגופים שמעבדים את החומר שנאסף על ידי מודיעין הקרקע. לכן גם הגופים האלו הם שספגו את עיקר הביקורת של ועדת אגרנט. בקשר לחיל האוויר, ישראל חוזרת על אותה טעות שוב ושוב. במקום לשדרג את המטוסים שיש בידה בעלות קטנה, הולכים לקנות 24 מטוסים שכל אחד מהם יעלה כמו טייסת של מטוסים שכבר קיימים. ואת הכסף שיחסך להשקיעה בדור הראשון של מטוסי קרב בלתי מאוישים.. . חוזרים על אותה טעות שוב ושוב והאמריקנים דופקים אותנו שוב ושוב. כמו עם הלביא, עם הציוד שנתנו לנו ברכבת האווירית , וכו׳ טוביה
eyalg1972	eyalg1972 (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) לא צריך את ואן קרפלד כבר ב"הטנק" של דאגלס אורגיל (ספר ישן מאוד) צויין שהדרך היחידה של האמריקאים להתמודד עם הגרמנים היה לשלוח כמה שרמנים (3-4 על כל טייגר) כמטרות לפני הטייגרים, ואז בזמן שהטייגרים עסוקים בהשמדתם- כמה שרמנים אגפו את הטייגרים מאחור והשמידו אותם... לא קראתי את הספר של ואן קרפלד- אבל "ארמגדון" בהחלט מתאר תמונה של צבא אמריקאי די חובב שמסתמך כמעט רק על הכוח האווירי, וצבא היבשה הוא באיכות נמוכה ביותר...
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) אייל, אני מסכים בהחלט על התובנות שלך בנוגע למלחמת לבנון הראשונה ואפילו הייתי מוסיף את לבנון השניה והקרב בסלוקי שלא בדיוק מראה על הכוח הישראלי ככוח אפקטיבי. בקשר לארמגדון, ולתובנות של הסטינגס בנוגע לצבא האמריקני, אני יכול להמליץ על ספר של ואן קרפלד שעושה השוואה מדהימה בין הצבא האמריקני לצבא הגרמני. המסקנות של ואן קרפלד הם מדהימות. ומראות שהניצחון במערב היה תוצאה של כמות מול איכות, כאשר האיכות הגרמנית בהחלט לא הספיקה מול הכמות האמריקנית וכאמור של בנות הברית האחרות.@ דרך אגב, הנזקים שנגרמו לשיריון בלבנון הראשונה והשנייה מלמדים שמלחמת שיריון בשטח הררי היא ללא תועלת. וכוחות חי״ר מאומנים ללחימת שטח הררי ( דרך אגב יחידות של הרנג׳רס האמריקניים מאומנים במיוחד במלחמת הרים), זה התשובה למלחמה א- סמטרית בשטח הררי. לדאבוני , רק חלק קטן ביחידות החי״ר מתאמן על סוג לחימה זאת. טוביה
eyalg1972	eyalg1972 (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) עוד משהו אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר "ארמגדון" של מקס הייסטינגס- חלק לא קטן מהתובנות המדהימות שיש לו על הצבא האמריקאי של מלחמת העולם השנייה- בהחלט רלוונטיות לצה"ל של היום
eyalg1972	eyalg1972 (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) ברור שראוי לדון במשאבים אבל בהקשר הנכון- במלחמת לבנון הראשונה למשל- היתה הצלחה גדולה מבחינת הציוד של צה"ל, אבל התוצאות של הלחימה עצמה לא היו יותר מוצלחות. (העובדה היא שגיס של כמה אוגדות של הצבא תקף דיוויזיה מוחלשת סורית, בתנאים של עליונות אווירית- והיא הצליחה להישאר כוח אפקטיבי- מה שגרם לזה להיחשב לניצחון סורי מדהים, ולכתיבת ספר של מוסטפא טלאס על זה....) הסיבה היא שלא משנה כמה כסף תשפוך על הצבא- אם תורת הלחימה אינה נכונה- שום כסף לא יפתור את זה. צה"ל יצא להילחם ב-1973 מול צבא מצרי שהיה מוכן לצבא הישראלי באמצעות טילי סאגר, ולמרות שהיו לצבא אינדיקציות שזה מה שהמצרים יעשו- הוא לא התכונן כלל למלחמה הזו. העובדה שהצלחנו להפוך את הקערה על פיה באמצעות התעוזה והכישרון של הלוחמים (ולא מעט מזל- שגילינו איפה אפשר לצלוח את התעלה)- אפשרה בפועל לצבא לכסת"ח את המחדל הזה (כמה פעמים אני שומע שוב ושוב- שאם רק היו מגייסים את המילואים בזמן הכל היה אחרת), ובפועל לא לשנות את החשיבה הצבאית - מה שהביא לתוצאות דלות ביותר ב-1982 (על זה אני מניח שטוביה ואני יכולים להסכים).
רץ	רץ (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) טוביה ו-eyalg1972 - תודה, לא פעם אני חושב שהביקורות של טוביה הן פתיח לקראת דיון רב משתתפים טוביה, אם זאת הכוונה שלך, הצליח לך גם הפעם, משום שההסבר שלך על מה שקרה בבור יוצא מהכלל, וכחובב היסטוריה, אני חושב שראוי לייחס לכך את מוקד הספר שהוא סוג של תעודה היסטורית. לגבי מהפכות, היו גם הקצאות מוגזמות של משאבים לנושאים מסויימים, שחשבו שעל יסודתיהן מונחת האסטרטגיה הביטחונית של ישראל, הישקעו הרבה בחיל האויר ובמודעין כמו היום, אילו אכזבו ביום כיפור, כמו בלבנון השנייה, הוכח שחיל אויר לבדו לא יכול ליצור הכרעה. אבל אם נחזור לכיפור, מהמשולש של מודעין, חיל אויר, שיריון, בספו של דבר נותר השריון שגם הוא הייה חסר אמצעים, כמו אמצעים לראיה בלילה, כך שהדיון בהקצאת משאבים הוא נכון וראוי, אך לא מדובר במהפכה אחת - חיל הרגלים.
eyalg1972	eyalg1972 (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) תגובה לרץ הי, אני יודע ששאלת את טוביה, אבל אצטרף לתשובה- רוב המהפיכות בצבא היו לאחר 1956, כשדיין הכריז שצריך לתת עדיפות לחיל האוויר ולשריון. זו המהפיכה שטליק אחראי לה בצבא היבשה. את הפירות ראינו במלחמת ששת הימים. למרבה הצער- המהפיכה לא נעצרה בביסוס השריון כזרוע המובילה בצבא היבשה- אלא היא המשיכה בניוון הזרועות האחרות, (אם יש לך חיל אוויר חזק- אתה לא צריך ממש חיל תותחנים טוב, ואז- אם מנטרלים לך את חיל האוויר, כמו שהמצרים עשו- אתה תקוע בלי שום ארטילריה). לצערי לאחר מלחמת ששת הימים - כל נושא החשיבה הצבאית החל להתנוון, ולמרות שהמצרים בסיוע סובייטי החלו לשקוד על מציאת תשובה לעליונות שלנו בשני תחומים אלו- בצה"ל טרחו להתעלם מזה. ולהניח שבמלחמה עצמה- איכשהו הכל יהיה טוב. וככה הגענו לאן שהגענו (העובדה - כמו שטוביה כתב, שהפרוייקטים של טליק לקחו משאבים רבים- בוודאי שלא שיפרה).
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) רץ, שבוע טוב . שאלת שאלות חשובות וראויות לתשובות. אנסה לענות לך עליהן מבלי לגלות יותר מידי פרטים לגבי הספר, כדי לא להרוס לאלה שאולי ירצו לקרוא אותו. בקשר למצב בבור. בימים הראשונים , עילם מתאר מצב של כאוס כללי. גם הכתיבה שלו היא כזאת. בבור לא היה מצב של רגעה ושליטה על הדברים, מכיוון שחוץ מדדו שגילה מנהיגות ושליטה, אבל הוא היה נייד ונסע מחזית לחזית, המצב היה חמור מאוד. דיין במקום להראות שליטה והנהגה , היה אפוף בייאוש ולא חדל להשפיף את מצב הרוח הכללי . המפלה שספגנו ביום השלישי בהתקפת הנגד בדרום הורידה את מצב הרוח עוד יותר והדיכאון אפף את כל הצמרת. תאור הדברים אצל עילם הוא חמור ביותר. תזזיות, הליכה קדימה ואחורה אין שליטה ואין הכוונה , כאוס! הימים הבאים שהביאו עימם קצת רגיעה ודחיקת הסורים לגולן הסורי במתקפת הנגד עזרה לייצוב ולשליטה בבור, אבל בתאור ביומן של עילם לא משתפר והתזזיות נמשכת לפחות עד לאחר ההדיפה של האופנסיבה המצרית ב 14 לאוקטובר. בקשר למהפכות השונות שעברו על הצבא. הזכרתי את מהפכת החי״ר ששרון הכניס בעקבות שילוב יחידת 101 בצנחנים ואשר העלתה את רמת החי״ר בצה״ל לרמה שהוא לא ידע אותה לפני כן( זה כולל מקצועיות, דבקות במשימה וביצוע נקי) לצערי המהפכות שחלו בשיריון ובאוויר היו מהפכות טכנולוגיות ולא אסטרטגיות. הרמה של שילוב כוחות קרקע ( חי״ר , שיריון, הנדסה ותותחנים) מה שניקרא גם קרב משולב, לא התבצע כמעט במציאות באף מלחמה! ושילוב של קרקע אוויר הוא נדיר ולעיתים קרובות לא היה אופטימלי. לצערי צודק מילשטיין בדבריו( על הצורך לבצע מהפכה בצבא). בקשר לטליק, אני חושש שהביקורת של עילם עליו צודקת! ואני מציע שתקרא את הדברים בעצמך. באופן כללי, טליק ינק ומצץ אמצעי ייצור מכל הפרוייקטים האחרים למען פרוייקט המרכבה ו גשר הגלילים, כל הפרוייקטים האחרים שהיו יכולים לשפר את מצב כוחות הקרקע ( חי״ר, תותחנים, שיריון וכו׳) פשוט התייבשו בגלל חוסר כסף ומשאבים. אמצעי קשר, מקלעים, אמצעים לראיית לילה , נשק אישי לחיר, מקלעי רימונים וכו׳ כל אלה חסרו, והאמריקנים ספקו אותם לנו במשורה. הפיתוח של אמצעי הלחימה על ידי חברות ישראליות נידחה ואף בוטל לטובת הפרוייקטים של טליק, וזה עלה לנו בדמים. מקווה שעניתי על השאלות. טוביה
רץ	רץ (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) טוביה שבוע טוב - כהרגלך הביקורות שלך חשובות ומאוד מענינות, לא קראתי את הספר, אבל אני חושב שספר כזה ערכו צריך להיות כעדות מצומת קבלת ההחלטות הצבאי, האם המערכת התנהלה בשליטה, בתבונה, האם בבור שלט ביטחון, או בילבול, מי הנהיג את קבלת ההחלטות וכ"ו, ופחות מעניין נושא הרכש האמרקאי. לגבי מהפכות בצהל, האם לא הייתה מהפכת השריון, שאחד ממנהגיה הייה טליק, מהפכה שהצילה את עם ישראל בכיפור, האם לא התקיימה מהפכה בחיל אויר, האם לא התקיימה מהפכה בחיל הים, אחרי שאח"י אילת טבעה ועברו לספינות הטילים חידוש עולמי?
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) אין בעד מה אנקה! מקווה שהביקורת עומדת ברמה הנאותה ובקריטריונים הנחוצים. שבת שלום טוביה
אנקה	אנקה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) ויתרתי מראש :) תודה טוביה שאתה בשקדנות ובמסירות ראויות לציון כותב לנו בפירוט רב את נקודות התורפה והחוזק של הספרים הנ"ל.