קשה לי לכתוב ביקורת על הספר הזה מן הסיבות הבאות :
א) עילם, שבעצמו היה מפקד. גדוד צנחנים 71 במלחמת ששת הימים , היה מכובשי ירושלים
ורק עובדה זאת כשלעצמה מדברת לזכותו.
ב) הקרירה הצבאית של עילם נושקת לזאת של אנשי גדוד 890 , ולזאת של מפקדים גדולים
שצמחו בחטיבת הצנחנים שבראשה עמד אריק שרון, על הקריירה של שרון אין צורך להכביר
במילים מה עוד שהוא עצמו היה זה שעמד מאחורי מהפכת הח״יר שעבר צה״ל, מהפכה ,
שהיא עד היום היחידה שנעשתה בצה״ל.
ג) עוזי עילם היה ראש מפא״ת, מנכ״ל הועדה לאנרגיה אטומית , והמדען הראשי של משרד הביטחון.
בזמנו הוא עמד מאחורי מספר פרוייקטים שהיום נחשבים כעמודים מרכזיים בתורת הביטחון הכללית של
מדינת ישראל.
אז מה אפשר לכתוב על ספר שלכאורה הוא בנאלי שבטח לא תורם משמעותית לידע בנוגע למלחמת
יום הכיפורים?

התשובה לשאלה הזאת מתחלקת לשתיים: א) עילם היה שם- בבור, כשדברים קרו, והיה עד ראיה לדברים
שקרו שם, לטוב ולרע, ובעיקר לרע ( שעליו הוא דוקא ממעט לדבר).
ב) תפקידו כראש מחלקת מחקר ופיתוח של אמצעי לחימה במטכ״ל, העמיד אותו בחוגי הפיקוד הגבוהים
ביותר, תוך שהוא נקשר אל הדברים במסגרת תפקידו.
אז מה היה לנו שם?

מקור ראשון לדווח על מה שקורה בשטח (דרום, צפון, ובתחום המדיני - פוליטי),
דבר שמבטיח לנו זויות ראייה על דברים שאליהם אין לנו גישה ואפילו לא מקורות ידע
אחרים, לדוגמה, מהעיתונות היומית, או ממקורות צבאיים פנימיים.
דוגמה לטענה הזאת: עוזי עילם משבח את הרכבת האווירית שהאמריקנים מעמידים
לטובת ישראל, אך בוא בזמן תוקף את האמריקנים על ההגבלות וסוג ה׳סחורה׳ שהם שולחים לנו.
לדברים האיכות היא די ירודה, כאשר הציוד עצמו סוג ב׳ כאשר האמריקנים כבר פיתחו אמצעים
הרבה יותר מודרניים ואפקטביים שאותם הם מסרבים לספק לנו, מחשש שצה״ל ירמוס את הערבים,
ו׳ קיסינג׳ר הרי לא מעוניין. בניצחון ישראלי חד וחלק!
טענה נוספת של עילם, הוא מוצא שהאמריקנים כפויי טובה. וזאת בגלל החד סיטריות שבה ישראל מגלה
רצון טוב כלפי אמריקה, בכך שהיא עונה על כל דרישותיה בנוגע להפקת ליקחי המלחמה, בעוד שהאמריקנים
מחזיקים אצלם כל מיני אמצעים ושיטות שהיו יכולים להציל הרבה חיים אצלינו.
מצאתי בסיפרו של עילם גם הרבה תובנות בקשר להתנהלות המלחמה, למבנה האופרטיבי של צה״ל, לשיבושים
בהתנהלות הכוחות והמפקדים וביקורת קשה מאוד על מלחמות הגנרלים שהתנהלו תוך כדי המלחמה ובעיקר
בפיקוד הדרום.
עילם משבח ומקלס את חטיבות הצנחנים ( חיר״ם), סוגר חשבונות עם טליק ויורד על פרוייקט המרכבה, הוא לא מהסס
לקטול מפקדים כמו למשל , אל״ם טוביה רביב, מפקד חטיבה 600 באוגדת שרון. לפעמים ביקורת לשם ביקורת מבלי לדעת ולגעת
בפרטים, דבר שמקומם את הקורא, במיוחד כשידוע שחט׳ 600 ניהלה מלחמה קשה ביותר נגד החי״ר המיצרי על פתיחת הציר
לאזור הצליחה.
ספרו של עילם נוטה לעיתים לדברי הבל ורעות רוח, לדעתי בשל פנקסאות וחשבונות פתוחים ברמת הקצונה הגבוהה.
מידי פעם מצאתי בi דיברי רהב מצד אחד, ומצד אחר לשון רעה, עובדות שלא מוסיפות כבוד רב לאדון.
בסך הכל הספר די מיותר ואיננו מביא מידע חדש או מידע שאיננו ידוע לעוסקים בנושא.
אפשר לוותר.
טוביה

"בשעה 14:00 ייללו הסירנות. הייתי בדרכי לבור כשעבר לידי אלי זעירא חיוור פנים ואמר: "אז זה בכל זאת מתחיל, הם מרימים מטוסים." מבט חטוף הבהיר לי ששוב אין זה אלי זעירא הבטוח כל כך בעצמו. אני חושב שגם אני החוורתי למשמע הסירנות. שלוש השעות הקרובות היו ערפל אחד גדול." (עמוד 39) הספר "עדות מן הבור" הינו יומנו של תא"ל במיל' עוזי עילם, ראש יחידת מו"פ וחבר פורום המטה הכללי, ובו מובא תיאור מדויק ומרתק על אופן ניהול המלחמה מתחילתה ועד סופה ב"בור", מוצב הפיקוד העליון בתל אביב, החושף מבפנים את המריבות שכונו "מלחמות הגנרלים". בספרו מתאר עילם את האומץ, הקרבה, מנהיגות ואופטימיות של הלוחמים בשתי החזיתות ושל כמה מפקדים בכירים, לעומת רפיון, חולשת דעת ואינטריגות בצבא, ובעיקר בדרג הפוליטי. במלאת 40 שנה למלחמה הקשה בתולדות ישראל.

תא"ל עוזי עילם (טרכטנברג) נולד בקיבוץ תל יוסף ב-1934. היה מראשוני הלוחמים בצנחנים ושירת כקצין בגדוד 890 של אריק שרון ועוטר בעיטור העוז על גבורתו ב"מבצע חץ שחור". למד הנדסת מכונות בטכניון, התמחה בחקר ביצועים, למד מינהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד ושב לשרת בצה"ל כראש ענף אמצעי לחימה (אמל"ח). עילם פיקד על גדוד הצנחנים 71 במלחמת ששת הימים בירושלים ולאחר מכן בלחימה ברמת הגולן: "בשקט שהשתרר בחדר לא יכולתי שלא להיזכר בדדו כאלוף פיקוד הצפון ביום הראשון של המלחמה עם הסורים. אחרי שסיימנו את המלחמה בירושלים ומאחר ומוטה נתן לנו יד חופשית ללא מסגרת של החטיבה, עליתי עם הגדוד לצפון. ביום ו' אחר הצהריים הגעתי למוצב הפיקוד של דדו על הר כנען ונכנסתי ברוב חוצפתי (רב-סרן בבגדים מנומרים חמוצי זיעה...) ופניתי ישר לדדו באומרי שאני כאן עם גדוד צנחנים ומבקש תפקיד. אף שהקרב לעלייה על הרמה היה בעיצומו וחטיבת גולני עוד לא כבשה את מוצב תל פאחר התפנה אלי האלוף. בתוך כל המהומה הוא היה שקט כשהוא בוחן אותי בעיניו החומות. "אלעד פלד הוא מפקד האוגדה המרכזית," אמר דדו בנחת, "לך אליו." וכך היה, ולבסוף הונחתנו בשבת ליד תל פארס, הרחק מעבר לקווי האויב. זכרתי את הפגישה הקצרה בחדרו ואת הדרך הבוטחת בה הרגיע אותי ונתן לי הרגשה שיש לי כתובת אם אזדקק לתמיכה מיוחדת." (עמוד 235)

לאחר מכן שימש עילם כמח"ט הבקעה במלחמת ההתשה וב-30 בספטמבר 1973 מונה עוזי עילם לראש יחידת מו"פ (מחקר ופיתוח) בצה"ל, קיבל דרגת תת-אלוף והיה לחבר המטכ"ל. שישה ימים לאחר מכן, בשבת, 6 באוקטובר, פרצה מלחמת יום הכיפורים. עם מינויו החליט עילם לכתוב יומן אישי ועמד בהחלטתו גם במהלך המלחמה. 40 שנה שמר את הדפים שכבר הצהיבו ורק עתה החליט לפרסמם. היומנים מתארים את ההפתעה, את הכאוס הגדול בו היה שרוי המטה הכללי, עת התרסקו גלי השריון המצרי והסורי על קווי המוצבים בחזיתות הצפון והדרום. בבוקה בוקה ומבולקה ששררה במטה הכללי בלטה, כך מתאר המחבר, דמותו של הרמטכ"ל כמגדלור של קור רוח וראייה אסטרטגית מפוקחת: "בתוך כל אלה התבלט הרמטכ"ל דדו עם החוסן הנפשי שהוא מקרין ועם השקט שהוא נוסך על כל צה"ל. האופטימיות, בעיקר בשלב כה מכריע של המלחמה, היתה מצרך נדיר בצמרת המדינה. לכל אלו שנידונו להיות יומם וליל ב"בור", במקום שאליו מגיעות יותר בשורות קשות מאשר בשורות מרנינות, היה ברור שהרמטכ"ל דוד אלעזר ניחן במידה רבה של המצרך החשוב הזה." (עמוד 59)

בתום המלחמה החל עילם לרכז את לקחיה ברמת אמצעי הלחימה הדרושים לצה"ל בעבור שדה הקרב העתידי ובכלל זה פיתוח מל"טים ומזל"טים וכן הפקת לקחים בהקשר למוכנות חיל הרגלים לאתגרי העתיד. עילם, איש צנחנים ותיק ופעל ככל יכולתו על מנת לפתור המחסור באמל"ח מתקדם ומתאים ללוחמי החיל, לאחר שנים שצה"ל הזניח את חיל הרגלים לטובת השריון ה"כל-יכול". עילם עומד בספרו על פער זה והיה זה אשר יזם את הצטיידות צה"ל, עוד במהלך המלחמה, במשגרי טילי נ"ט מסוג TOW, והיה למעשה לאיש האחראי לראשית מהפכת הנ"ט בצה"ל. בספר מתעמת עילם עם תפיסתו של האלוף ישראל טל, הוא טליק, אשר תמך בחיל השריון על חשבון כל חיל אחר.

ב-1976 נתבקש עילם על ידי ראש הממשלה רבין לשמש כמנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית. בשנים 1986-1997 כיהן כראש מפא"ת וכמדען הראשי של מערכת הביטחון. ב-2002 זכה בפרס ביטחון ישראל על מפעל חיים. קראתי את ספרו הראשון "קשת עילם", בו הוא פורש את זיכרונותיו כקצין בצנחנים בפעולות התגמול בשנות ה-50', מג"ד צנחנים בירושלים במלחמת ששת הימים, מפקד חטיבת הבקעה בתקופת המרדפים, ומהחלוצים הבולטים במחקר והפיתוח הביטחוני בישראל, בהנאה רבה. מהיכרות אישית מאוחרת יותר התברר לי כי הוא אכן "ספרא וסייפא" מובהק. עילם היה משקיף בכמה רגעים מכריעים בהיסטוריה של המדינה, ובחלקם דמות מפתח. את סיפורו הוא מספר ללא מליצות בגובה העיניים. גם ספרו השני הוא ספר טוב המומלץ לקציני ומפקדי צה"ל, כמו גם חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית!

"עדות מן הבור" מאת עוזי עילם,
יצא בעברית בשנת 2013,
בהוצאת "ידיעות ספרים",
מכיל 278 עמודים.