סוף סוף, באיחור אופנתי מאוד, הגעתי לספר הראשון של ליעד שהם – ואני חייבת לומר שמצאתי כאן סופר מוכשר בצורה בלתי רגילה. "עיר מקלט" הוא סיפור מותח, כתוב נפלא, שפשוט לא מאפשר להניח אותו מהיד לרגע.
הקצב של העלילה והדמויות המורכבות סחפו אותי כל כך, שקראתי את הספר בלגימה אחת. שהם מצליח לייצר מתח איכותי שמרגיש הכי מקומי והכי נכון שיש. ממליצה בחום לכל מי שעדיין לא זכה להכיר – אל תחכו כמוני!

הספר מציף את הבעיה שהמדינה מנסה ללא הצלחה לטאטא אל מתחת השטיח.מידי פעם עולה לכותרות בעיית המהגרים,חלקם מהגרי עבודה וחלקם פליטי מלחמה מאתיופיה,סודן ואריטריאה.החוצים מדבריות ועוברים בדרך תלאות אונס ואף רצח ע"י אנשים שמקבלים כסף רב כדי להביא אותם לגבולות ישראל,שם יתקבלו ע"י חיילי צה"ל,ואולי בפעם הראשונה מאז ברחו מארצם יקבלו ארוחה ומיטה.לאחר תקופה קצרה יעלו על אוטובוס ויגיעו לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.שם יתחילו פרק חדש של עושק ניצול ע"י ישראלים וגם ע"י בני עמם,נשים נאנסות,ונשלחות לעבוד בזנות,וגברים בעלי מזל ימצאו עבודות בשכר עוני במקרה הטוב,ובמקרה הרע יפלו לסמים ולפשע.השלטונות חסרי אונים מול התופעה.הסופר פותח צוהר לעולם שישראלים רבים לא מודעים לו.מומלץ לקרוא.

במוצ"ש שמעתי בחדשות כי תפסו את האנס הארתראי אשר אנס נערה לפני חודשיים וה- DNA שלו נשלח לבדיקות מעבדה. היום בכותרת הראשית של אתר הארץ נאמר: "היועמ"ש אינו שולל גירוש אזרחי סודאן הכלואים בארץ". מתחת לאפנו מתרחשים דברים כמעט מידי יום שאיננו מודעים להם או שאנו אוטמים את עצמנו בפניהם.
ספרו החדש של ליעד שוהם "עיר מקלט" בדיוק עוסק בנושא הזה. ניגלה כאן לעיננו עולם חדש שנמצא כמטחווי קשת מאיתנו ויחד עם זאת כמעט ואינו נוגע באנו או ברובנו.
חייהם של אריתראים וסודנים בדרום תל אביב בעיקר בסביבת התחנה המרכזית הישנה.
זהו עולם של אנשים החיים בשולי השוליים של החברה, בעולם של פחדים, מצוקות, מאבקי הישרדות על בסיס יומי, עולם של חוקים וקודי התנהגות שרחוקים מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. ליעד שוהם שעשה תחקיר מקיף בנושא ( הקטע האחרון בספרו מוקדש לתחקיר) מביא לנו רק את אפס קצהו.
עם יד על הלב כמה מאיתנו באמת מתענינים במה שעובר על האנשים האלה ?
כל זה משמש רק רקע ל- "מותחן" החדש הזה. הבעיה היא שאתה קורא את הספר אתה לא משוכנע שלא קראת אותו איפשהו בעבר. האמת, אני מנסה לזכור ספר אחד של שוהם שקראתי בשנים האחרונות (וקראתי כמעט את כולם ) ואינני מצליח. האם זה אומר שיש לי בעיות בזכרון ? ( ספרים אחרים אני דווקא זוכר לא רע ) או שזה אומר שהספרים לא מספיק מענינים ומרתקים אותי. ולמעשה הוא חוזר פה לאותו שטנץ קבוע של עלילה שרק הדמויות בה מתחלפות. בכוונה שמתי את המילה "מותחן" במרכאות. מותחן לפי הבנתי אמור לרתק בצורה שלא אוכל לעזוב את הספר. לצערי זה לא מה שקרה הפעם. אותי הוא לא ריתק, ויעיד הזמן הרב שלקח לי לסיים אותו, ( למעלה משבועיים) בהחלט שיא שלילי ולא מחמיא.
שלושת הכוכבים שאני בכל זאת מעניק לו הם בזכות הרקע לעלילה שפתח בפני עולם שלא הכרתי. איך אמר דני סנדרסון " הנושא כזה כאוב, אם תשים תחבושת, לא יעזור לך שנתיים"

אין צ'אנס שבעולם שכאשר ספר של ליעד שהם מגיע לידיי יצבור גרגיר אבק אחד!
עיר מקלט הוא ספר קולח, מרתק, זורם ונוגע בנושא מאוד כואב ועכשווי: "הפליטים"
הספר נוגע באותם אנשים שצבע עורם שונה. אנחנו נתקלים בהם במטבחי המסעדות כשוטפי הכלים, כמטאטאי רחובות, עובדי קבלן וניקיון. אלה בני אנוש בשר ודם, שבורחים ממשטר דיקטטורי ושאת כל חייהם מעבירים בפחד נוראי ללא חופש דיבור, תנועה, תקשורת ושהגיוס לצבא בארצם הינו לכל החיים.
האנשים הללו מחפשים מקלט הם באים אלינו ממקום אחר בתבל.. שם, בעולם שלהם לא מדברים, לוחצים על ההדק.
ציטוט עמוד 46: "אני יודע שאתה תמיד אומר שלחיים שלנו אין ערך בשבילם, שאנחנו בעיניים שלהם כמו חרקים-נמות, נחיה, לאף אחד לא אכפת...." בדיוק כך הם חושבים!הם נולדו למציאות כזו!
לדעתי, ליעד שהם הצליח בשפה בהירה ורהוטה להיכנס מתחת לקרום החיצוני של כל אחד מקוראיו. הפעם, הוא מציג זאת על ידי נובלה שאני כמעט משוכנעת שנתקלנו בה במדורי הפלילים בעיתונות, באינטרנט וכו.
זה כואב, זה עצוב, זה בלתי נתפס אבל זה קיים אצלנו. אגדיל ואכתוב: "על אחת כמה וכמה" זה בלתי נתפס ולוא רק בגלל ההיסטוריה של העם היהודי - אותי אישית זה מייסר כפליים.
אין ספק שהסיפור הזה יביא לתודעה את קושיית הפליטים שכעת בעולם שלנו, היא ללא פתרון משביע רצון לאף אחד מהצדדים.
כבר בפרק הראשון ליעד שהם מצליח לרתק את הקורא ולהצמידו לכורסא....
מיכל פולג – מתנדבת בארגון סיוע לפליטים – אס"ל. זהו ארגון שמוצא פתרונות לאנשים שאין להם קורת גג. בנוסף מיכל מתנדבת גם בארגון לסיוע תקיפה מינית. מתגוררת בגפה לאחר חילוקי דעות משפחתיות בדירת "ירושה" מהסבתא.
בתום יום ההתנדבות, בשובה לביתה היא מרגישה שמישהו עוקב אחריה. לאחר מספר דקות היא זוכה למכה בעורפה וראשה מוטח על גבי האספלט הקר. נשאלת השאלה: "למה?"
הגופה של מיכל פולג נמצאה ללא רוח חיים עם סימני אלימות בדירתה. (זה לא ספוילר – נרשם על הכריכה). האם הרוצח של מיכל הוא זה שחבט בעורפה?
בתחנה זו נכנסת לתמונה קצינת משטרה רגישה, סגנית ראש הצח"מ– ענת נחמיאס. אישה קטנה, מוכשרת בעלת רישיון לעריכת דין שהוריה (במיוחד האימא "הפולנייה" ) אינם מרוצים מעבודתה במשטרה וצורת חייה. ענת חיה ונושמת את העבודה ומתחככת בעולם מצו'איסטי. ציטוט עמוד 91: "אם לא היית אישה, כבר הייתי אומר לך משהו". על כתפיה של האישה הקטנה הזו, מוטלת חקירת רצח שזו החקירה הראשונה שלה וכל זאת כשהבוס הישיר שלה באותה עת בחו"ל.
הטלפון של ענת נחמיאס מצלצל במהלך ארוחה משפחתית ציטוט עמוד 44: נחמיאס? שמעה את קולו של אמנון, הקצין התורן, "גופה של אישה בשטריקר 122 חשד לרצח". "אני בדרך" אמרה וניתקה....
לתוך הסיפור הזה מצטרפת הדמות של איתי שמצטייר "כילד טוב ירושלים", אדם עם לב, אכפתניק, איש ארץ ישראל היפה. גם איתי התנדב בגינת לוינסקי, ניהל את אס"ל ובמסגרת ההתנדבות הכיר מקרוב את מיכל פולג.
עו"ד יריב ניניו – לא פעם בחלתי בהתנהגותו הנלוזה והשחצנית. בהחלט מייצג חלק מאנשי החברה הישראלית של "מעלה". "מותר לי", אני "עורך דין" וכד'.
גבריאל – מגיע ממציאות מאוד קשה, את אחותו חטפו בדרך, אנסו והפכו אותה לשפחת מין, את אביו רצחו ואת אימו הותירו מאחור. האיש אומן בנפשו, אוהב לצייר, לפרנסתו עובד במסעדה וכמובן "אפריקאי " תמונה מושלמת כדי להודות ברצח כשהמניע הוא "כסף". ענת חושדת שהוא אינו "הרוצח" ובעזרת כישרונה וחושיה היא מצליחה "לקלף" את הקליפות ולהגיע למניע ולליבה של הסיפור. לא קל לענת היא יוצאת מול עולם "גברי" שחושב שמקומה של האישה לא בדיוק במשטרה ובחדרי חקירות.
הספור מחולק לאנשים "הטובים" וה"רעים" אם יורשה לי לקרוא להם כך. אנשי "ארץ ישראל היפה" לעומת החלק הפחות יפה בלשון המעטה.
ליעד מכניס אותנו לחדרי החקירות של המשטרה, מלחמות האגו, עולם הפשע, סמים, מסוממים, סוחרי סמים ונשים, כספומט של הרואין, רודפי תקשורת ופרסום, עיתונאים ופרות קדושות שלא נוגעים בהם. מרתק כשלעצמו למי שאינו בא במגע עם הנתחים הללו.
גם כאן יש לנו פיתולים והפתעות והשילוב בין השניים מחזיקים את הקורא עד לעמוד האחרון ללא הפוגה.
מה שבטוח כקוראת מושבעת של ליעד שהם אני מרשה לעצמי לכתוב "שאם לא היה לנו את ליעד שהם היו צריכים להמציא לנו אותו".
מקצוען אמיתי בכתיבה, אין מטאפורות ודימויים. הסיפור כתוב בשפה ברורה ללא כחל ושרק וקישוטים למיניהם. סיפור אמיתי, נוגע ללב, כואב ולא בטוח שיש לפרובלמה הזו פתרון הולם של "זבנג וגמרנו". מה שבטוח פתרון פשוט אין! הבעיה הזו היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת ממה שהיא.
האם מישהו חשב מאיפה הגיע אלינו המטאטא רחובות? מה הוא השאיר אחריו שם? האם יש לו ילדים? אישה? הורים? אחים אחיות? היכן הוא ישן? איזה ביטחון יש לו בכלל ואיזה מן חיים אלה לחיות כל הזמן בפחד מהסביבה ובחוסר ידיעה....
במשפט אחד: יופי של ספר ומותק של סופר וכן ירבו כאלה! יישר כוח!!!
אזהרה: את הספר הזה אי אפשר להניח מהיד ולכן מומלץ לנתק את הטלפונים לאורך הקריאה.
אז מי רצח את מיכל פולג?
תקראו תדעו... אני לא מגלה... 
המלצה רותחת.
לי יניני

לראשונה נתקלתי בסופר ישראלי עכשווי שנוגע בפצע הפתוח והמוגלתי שמהווים הפליטים האפריקאיים בדרום ת"א ,ועוד בספר מתח.
כמובן שרומן המתח הוא דימיוני אך הקשר שלו למציאות האפלה ברור ומורגש כשמש.
היכולת של ליעד לתאר מצבי מתח תוך הדגשת הפן האנושי של גיבורי סיפורו אכן מודגשת ומורגשת.
הטוויסט המפתיע בסיומו של הספר הופך אותו לספר מתח מוצלח מאד ומהווה צהר המאפשר מבט אל המציאות העצובה כל כך
הנמצאת כאן קרוב, שלוש תחנות בקו 5
כיף של קריאה.

לספר ערך מוסף מעבר להיותו ספר מתח ורק בגלל זה שווה לקרוא - עלילת הספר מכניסה את הקורא לתל אביב "תחתית". אל המקומות ששומעים עליהם בחדשות. התחקיר מצויין ומעמיק שכן רק השבוע פורסם בכלי התקשורת כי פליט כהה עור נעצר בגין אונס עובדת זרה, כי מראהו היחודי-בעל צלקת סייע במאמצים ללוכדו, וכי אותר באמצעות DNA. על סיטואציות אלה מסופר בספר. על חיייהם הקשים של השוהים הבלתי חוקיים ועל השימוש הציני שעושים בהם ובצרותיהם,עבור הון פוליטי וכלכלי... עוד מסופר על הישראלים היפים שעובדים בארגוני הסיוע ומאמינים שיש מקום בחברה שלנו לקבל את הפליט והשונה וכל זה תחת עלילת הרצח.. העלילה עצמה , בסדר, עם התפתחות מפתיעה, אך לא הייתי מגדירה אותו כספר סוחף שלא ניתן להניח. יחד עם זאת שווה לקרוא בגלל סיפור הרקע

קראתי את כל ספריו של ליעד שהם, כולם היו טובים למעט הספר הזה החמישי במספר והאחרון שכתב.
הספר מתאר את עולמם ואורח חייהם של האפריקאים המגיעים לארץ וחיים בתחנה המרכזית.
לצערי סיפורים כאלה אנחנו שומעים גם בחדשות וקוראים בעיתונים, על רצח גניבות ואונס.
עיר מקלט ספר לא מסודר, המון בלאגן בלבול ואי סדר, היו קטעים שהלכתי לאיבוד מרוב אי סדר. חוץ מזה ספריו של ליעד שהם סובבים תמיד אחרי אותם סיפורי פשע, עורכי דין ומשפטים. אני מבינה שליעד אומנם עורך דין במקצועו אך לפעמים כדאי לשנות קצת כיוון כדי שקוראיו לא ישתעממו.
לא התלהבתי מהספר, ולכן גם אינני ממליצה עליו.

מה אחד הדברים המעיקים במילואים (אני יודע יש הרבה) ?
אתה מגיע וכל הקודקודים מדברים איתך בשפה לא ברורה כל מיני ראשי תיבות שמאז הפעם הקודמת
אתה לא שמעת (וגם אז נכנס באוזן אחת וטס מהאוזן השנייה).
ליעד שוהם כנראה מאייש קודקודיה בצה"ל כי הוא מזרים ראשי תיבות ללא הסבר (די מתבקש שהעורך היה צריך להוסיף הערת שוליים).

עוד דבר מאוד מעיק בספר, הסופר מתחיל את הספר עם סיפורים מקבילים, דהיינו יש מספר דמויות לספר
שבשלבים הראשונים של הסיפור אין קשר ביניהם והסופר מדלג מאחד לשני. הבעיה שלכל דמות יש פמליה מכובדת שמקיפה אותו (אמא , אבא, נהג, מאפרת ,הכלב החורג של השכן ועוד ) אחרי 4 פרקים כמות האנשים שאתה צריך לזכור יכולה לאכלס כפר קטן בסין
ו 90% מהם לא יופיעו עוד פעם בסיפור - אז למה לספר עליהם בכלל ?

בכל אופן הספר עוסק בבעיית הפליטים שמציפה את דרום ת"א ולמרות שהוא ממש מתקשר למה שקורה שם היום לא הייתי ממליץ למישהו
לקרוא אותו. בכל זאת אני חייב לכתוב מילה טובה על סיום הסיפור שתפנית לא צפויה הפכה את סיום הספר ליותר נחמד.

פעם עשיתי סיור בחצר האחורית של תל אביב משולש תחנה מרכזית קולנוע מרכז ורחוב פין, פעם לב ליבה של תל אביב, חצי ילדות עברתי שם כבת לחבר אגד, שם היו המשרדים הצרכניה והסיפריה וכמובן חנות הטקליטריה של ג'קי שהיום ידוע כ...אבא של רונה לי שמעון. היום זהו משכנם של העובדים הזרים והפעם לשם נכנס ליעד שוהם אל הקשיים של המהגרים הנרדפים ואז קורה רצח של מיכל הפעילה למענם , מיכל היתה לוחמנית , מי רצה במותה ?? ענת חוקרת המשטרה לוקחת את התיק לידיה , מי החשוד המרכזי , כמובן גבריאל הפליט השחור הנרדף.
קשה להכנס לעולם האריתראים הסודנים וכל המהגרים , אולי בגלל זה לא התחברתי כ"כ לספר , לא זרם לי הפעם אבל כן מותח כן מעניין וכן מפתיע בסוף, אולי הנוף המוכר הפך פתאום לזר...