לפעמים עצם קיטלוגו של ספר לפי ז'אנרים קובע מי יקרא ויתעניין בו, ומי לא. הספר הזה מקוטלג כדרמת פשע - קיטלוג שהוא טעות, לדעתי. למרות שיש בו דרמה, יש פשע ויש סיפור מרתק. למעשה הסיפור הזה הוא דרמה פסיכולוגית המתארת איך בנסיבות מסויימות החוליה האנושית החלשה בשרשרת תישבר ותהרוס את כל השרשרת האנושית אליה היא מחוברת. ז'אפריסו כותב סיפור מרתק בהחלט, אמין ביותר עם סוף מפתיע שלא הצלחתי לנחש, למרות שזו לא הפעם הראשונה שאני קוראת את הספר. כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה עכשיו נזכרתי שקראתי אותו פעם, כשיצא לאור בעברית. לא זכרתי אותו מאז, ואני חושבת שאז החמצתי חלק גדול מאיכויותיו, אותן גליתי בקריאה הנוכחית.
הסיפור עוסק בכפר קטנטן בדרום צרפת, 129 תושבים, כולם מכירים את כולם עד לדור עשירי, כשמשפחה זרה מגיעה אליו מכפר אחר באזור שנהרס ע"י השלטונות. האמא היא "גרמניה" (צריך לחיות קצת בצרפת כדי להבין את עומק הסלידה, הכעס והחשדנות של צרפתים מגרמנים, שהיו אויביהם המרים דורות רבים) וכינויה בכפר הוא בהתאם "אווה בראון" האב משותק ואיש לא ראה אותו ולהם בת יפהפייה ומפתה כמעט בת 20. מהעבר השני יש משפחה ובה אם אלמנה ושלושה בנים בוגרים, הנקלעים למערבולת הרסנית. הסיפור מסופר על אירועי שלושה חודשים של קיץ בו חייהם של מספר אנשים נהפכו על פיהם בגלל הנחות שגויות, שאיפות וכמיהות לא מציאותיות, ומעשים שאי אפשר היה לחזות מראש, ודאי לא למנוע.
הספר כתוב בגוף ראשון של מספר גיבורים המספרים את קורותיהם בהווה. הם אינם יודעים יותר מהקוראים את מה שקורה והסיפור מתפתח לאיטו
ונהפך על פיו מספר פעמים. מה שבולט הוא תשומת הלב של ז'אפריסו לדמויותיו, אותן הוא מפתח באהבה, אליהן הוא חש אמפתיה וחיבה ונראה שהוא סובל כשהן סובלות. הוא מתאר את הכפריים הצרפתים העוסקים במרץ בחיי שכניהם, שכשמשהו קורה כל הכפר יוצא ללטוש עיניים. עצות מחולקות חינם וכמוהן גם חוות הדעת על חיי השכנים.
קראתי אותו הפעם בעקבות הביקורת הנהדרת של אפרתי. אהבתי אותו מאד. הספר אומר באופן צלול את מה שכולנו יודעים - שהפרשנות על מאורע מסויים יכולה להיות שונה באופן מהותי מהמאורע עצמו. שמאורעות משני-חיים יכולים להיות כאלה שאתה חווה רק מכלי שני. ובנוסף הוא אומר - ואני מסכימה מאד - שהכרות אפילו היא קרובה מאד עם אדם אחר אינה מספקת בהכרח יכולת הבנה או נבוי של מעשיו.
בסוף הביקורת של אפרתי היא ממליצה גם לאלה שקראו את הספר בעבר לקרוא אותו שוב, כי הוא מספק תובנות חדשות בקריאה נוספת. במקרה שלי היא קלעה בול. ואני חוזרת על המלצתה: כדאי. בפעם הראשונה וגם בפעם השניה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
