ביקורת ספרותית על הבלונדינית הסודית מאת עירית לינור
ספר מעולה

---

במתוטא מכם, נטלתי החירות לפרסם קטע שהופיע לפני שנים ספורות בעיתון נוער מביש לכבוד שבוע הספר:

נפתח בוידוי: אני זהר, ואני שוביניסט (אוהבים אותך זהר!). לא שאני חושב שגברים יותר טובים מנשים בהכל: אין לי בעיה להודות שהמין היפה טוב יותר בלבשל ולנקות. את השאר אני מעדיף להפקיד בידיים שעירות יותר, מלבד במקרה אחד: עירית לינור. לינור, עימה אני מנהל מערכת יחסים חד צדדית מזה שנים מספר, היתה פעם עיתונאית פמיניסטית קיצונית שונאת גברים, ועד כמה שידוע לי, היא כזאת גם היום. בעיני, כמובן, הקונספט נראה מסוכן. נשים בעולם העיתונות? מה הלאה, ניתן להם זכות בחירה? למרות התנגדותי, הגיע היום בו לא הסתפקה עירית (לאור הקירבה ביננו אני מרשה לעצמי לכנות אותה בשמה פרטי) בדפי העיתון, והוציאה לאור את "הבלונדינית הסודית", שכלל לקט של מיטב כתביה. את תוכן הספר אפשר לתמצת בדעתה של המחברת על סרטים אודות רוצחות פסיכופטיות שמחסלות גברים: "אני לטובתן". ציטוט ארוך יותר מתוכו, ולא פחות מייצג, יהיה "בתנאים מסויימים, הייתי מוכנה לעשות הרבה בשביל גבר, כמו למשל להראות לו את הדלת ולהגיד לו ללכת לעזאזל". החוויה שהעניק לי הספר היתה דומה לפעם הראשונה שבה שחיתי בכוחות עצמי: כמעט נהרגתי, הקאתי בסוף, אבל למדתי דבר חשוב. במקרה שלנו, הדבר החשוב שלמדתי היה שעירית לינור היא הכותבת הכי מוכשרת במערכת השמש, ושאני מאוהב בה קשות ומעוניין להנשא לה לאלתר וללדת את ילדיה. נכון שכל מה שהיא עושה במשך מאתיים העמודים של הספר הוא לתאר כמה היא שונאת אותי (ולא רק אותי, אלא את כל שאר חבריי למין הגברי), אבל אף אחד לא מושלם. ומה מושלם יותר מפמיניסטית זועמת וחזיר שובניסט? צודקים, שום דבר.

» ביקורות נוספות של זהריקו
» ביקורות נוספות על הבלונדינית הסודית