ביקורת ספרותית על שלום לאהבה: פלוגה ו' גדוד 890 מאת רמי בר- אילן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 באוקטובר, 2013
ע"י דורון נחמני


זהו מסמך מרתק וקריאתו היא חוויה עזה. הספר מספק שלושה סיפורים בלתי-תלויים: סיפור על החוויה האישית הקשה שעבר המחבר בהיותו לוחם במסלול בגדוד הצנחנים 890, יומן המלחמה של פלוגה ו' של 890 שתיפקדה במסגרת "כוח שמוליק" בנפרד מהגדוד, ותיאור הקרבות ששימשו רקע לסיפור של הפלוגה. כל שלושת הסיפורים מרתקים, אם כי תיאור המערכה הוא יותר ניסיון של המחבר לכתוב היסטוריה צבאית ואילו שני הסיפורים הראשונים הם סיפור אישי של חוויות. העוצמה של הספר היא כמובן בשני הסיפורים הראשונים: מערכת היחסים בין החיילים למפקדים בפלוגה, ותיאור מדהים של השתלשלות המלחמה במבט מקרוב.
קורים פה שני דברים: האחד - המחבר ניחן בכשרון מופלא לתאר אירועים עד שהם נראים מוחשיים גם למי שלא חווה את הדברים מקרוב, וזה הופך את הקריאה בספר לחוויה מרתקת; השני - המחבר כותב את הספר לאחר שתיקה בת כשלושה עשורים, ובכתיבתו מתגלה מין דחף אדיר לספר, דחף של אדם שעבר טראומה. הדבר משפיע על כל הצגת הדברים: צורת הכתיבה כמתוך בולמוס, השפה המיוחדת, והעריכה הייחודית של הספר כמין אלבום משולב של טקסט, תמונות והערות שוליים חשובות ומלאות עוצמה. בסוף הספר מצויה הערתה המחכימה של העורכת על כך שבניגוד לכוונותיה הראשוניות היא נמנעה מלהכניס סדר בכתב היד וסימני פיסוק מתאימים כיון שהבינה שעוצמת הסיפור נשענת במידה רבה על הסגנון הלא-מהוקצע, המלא זעקה.
קשה להשיג את הספר הזה, אבל כדאי להתאמץ. זהו ספר מטלטל ומרתק. עוצמתו היא בסיפור האישי, ביכולת התיאור וההמחשה של המחבר - התיאורים כאן ממש חיים - ובצורה שבה הוא מנסה לבוא חשבון עם מפקדיו. זוהי גם מצבה לחבריו של המחבר ואווירה המיוחדת ששררה באותה פלוגה. דמויות חבריו לפני 40 שנה ממש קמות לתחייה.
אין כאן מסקנות - יש רק חוויה חזקה להציץ לתוך תמונה של קבוצת אנשים בנקודת זמן, תמונה שהמחבר בכשרונו הפליא להחיות.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דורון נחמני (לפני 11 שנים ו-11 חודשים)
טירטורים מה שקרוי "טירטורים", וזכה להגבלות חוקיות בצבא בצורת "תרגול נוסף", הוא חלק מהאימון של חייל שהיה נהוג בזמנו. הרעיון היה להקשיח את החייל ע"י שילוב של אימונים קשים, ענישה משמעתית קשה ויחס נוקשה. הרעיון ביחידה שבה יש התנדבות וסלקציה הוא להכשיר חיילים קשוחים, גם אם במחיר של ניפוי יקר של הכושלים. מאחורי השיטה עמדה האמונה שכדי להפוך נער-אזרח ללוחם יש תחילה "לשבור" אותו, ואז לבנות מחדש אישיות של לוחם. מאמין שהגישה כיום שונה לגמרי, בגלל התחזקות השפעתם של פסיכולוגים בצבא. בתחום אחר ומקביל, כיום בניית כושרו של החייל נעשית ע"י אימון לפי לוחות מאמץ - לא ע"י יצירת מצבים גופניים קיצוניים. אני מכיר את סיפור המשמעת מניסיון אישי: אני עצמי הייתי בצנחנים בתקופה קודמת למחבר - 1965-1968.
האם השיטה ההיא הצליחה? קשה לי לשפוט. היו תוצאות והיה מחיר. אלא שהסיפור של פלוגה ו' הוא ייחודי מבחינת מערכת היחסים הגרועה בין חיילים לסגל ובכך שמערכת זו נשמרה גם במהלך המלחמה ואחריה. קשה להשתחרר מהרושם שהחיילים לא האמינו במפקדיהם, וזה לא דבר סביר במלחמה. יש בספר כמה סיפורים קיצוניים על טירטורים במהלך הקרבות, על צורת דיבור משפילה, על אווירת כמעט-מרד של החיילים במהלך המלחמה, ועל מכות פיסיות. אגב, סיפורים דומים על היחס בין חיילים למפקדים צצו לגבי פלוגה אחרת של 890 שהשתתפה בקרב החווה הסינית. כנראה מדובר בתקופה לא מוצלחת בתולדות הצנחנים.
לגבי השאלה אם המחבר שופט את מפקדיו - אני עדיין חושב שהספר הוא כתב קיטרוג עליהם, וכמעט אין אחד שיוצא ממנו נקי.
tuvia (לפני 11 שנים ו-11 חודשים)
היי דורון, בכללותה זאת ביקורת טובה.
כתבתה שהוא בא בחשבון עם מפקדיו.
לדעתי, אין בעדות של בר אילן רצון להתנקם בהם
או לשפוט אותם.
הוא מספר את הצד שלו, שעל פניו הדבר ניראה
שמסכת של התעללויות.
ניראה לי שכל הפלוגה שלו סבלו ממנה, אבל בר אילן היה
הלקוח הראשי שלה.
כמו שכתבתי בביקורת שלי עצמי. נעשה פה נסיון
אישי לשבור את החייל פסיכולוגית.
לאיזה מטרה ? אינני יודע.
טוביה



6 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ