ביקורת ספרותית על שלום לאהבה: פלוגה ו' גדוד 890 מאת רמי בר- אילן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 בנובמבר, 2012
ע"י tuvia


tuvia
בן 53Bruxelles ספר מעולה
אזהרה: ביקורת זאת עומדת להיות ארוכה, אז מי שלא אוהב,שיעבור לאחת אחרת.
שם הספר: שלום לאהבה, שם הסופר: רמי בר-אילן . הוצ׳ פרטית.
הערה: מכיוון שמשהו משתעשע בלהוריד את הספר מרשימת הספרים
כל המעונינים בפרטים נוספים ובדרכים לרכישתו יכולים לפנות אלי!
-------------------------------------------------------------------------------------------
ספורו של החפ״ש רמי בר- אילן, יכול היה להיות סיפורם של אלפי לוחמים שלחמו בכל
מלחמות ישראל, אבל ספרו שונה מרב הספרות הצבאית שיצאה לרגל מלחמת יום הכיפורים.
נתחיל בכך שזהו סיפורה של פלוגה י׳ מגדוד 890 של הצנחנים.
ברוב ספרי המלחמות נמצא את סיפורם של גדודים, חטיבות, אוגדות וכו׳ , אך מעט מאוד נכתב
בידי חפש״ים על יחידות קטנות מפלוגות ומטה.
כאמור זאת היא ההיסטוריה של פלוגה י׳ בגדוד הצנחנים הסדיר של צה״ל ב1973, וחמי הוא חייל סדיר שהתחיל את טירונות הצנחנים מספר חודשים בלבד לפני פריצת המלחמה.
העניין הרב בסיפורו של רמי הוא, שבניגוד לפלוגות האחרות של גד׳ 890, נותקה פלוגתו מהגוף העיקרי וניספחה לכוח שמוליק, שהשתייכה לחטיבה 14, באוגדה של אריק שרון.
כוח שמוליק השתתף במספר קרבות מכריעים במהלך המלחמה ונזכיר רק כמה מהם: פריצת הדרך למוצב בודפסט, פריצת ציר טירטור, קרב החווה הסינית, הפריצה לגדה המערבית של התעלה, קרב מתחם סרפאום, בקיצור הוא היה נוכח בכל הנקודות המכריעות של הקרבות בדרום, וכל זאת להזכירכם מנקודת ראות של חייל פשוט, לא קצין, לא מפקד, לא מצביא, פשוט סדירניק, אוכל חול וחצץ, ועושה פזצטות, כמו כל לוחם אחר.
רמי, חייל רגיש בעל נפש ביקורתית וחוש אומנותי מפותח, רואה בעיניו דברים, שאחרים שמחים לעצום את עינייהם ולסובב את ראשם.
על מראות אלה , תיצתרך אתה הקורא להשקיע את זמנך ומרצך כדי להפנים ולעכל את מראות המלחמה, דברים לא קלים, דברים שנחרטים בתודעה, ולהם השפעה רבת שנים לאחר סיומה של המלחמה, או כמו שכתבתי לו״ יצאתם שרוטים לכל החיים מבלי שתהיה לכם האפשרות המינימלית לרפא את פצעי הנפש שהמלחמה גרמה לכם.
נקודה נוספת שחשוב להזכירה, ואשר רמי בר - אילן מקדיש לה מקום רב היא מערכת היחסים שמתפתחת בין טירוני הצנחנים לסגל המפקד.
רמי וחבריו עוברים מערכת של טירטורים, השפלות, עונשי גוף חמורים
אשר גורמים לפגיעות גוף עם הגבלות לעתיד.
הם נתקלים ביחס מזלזל, שזה די נורמאלי, אבל הם מסובבים במערכת שקרים
במיתוסים בדויים, שכל מטרתם לגרום להעלאת המוטיבציה של הטירונים, עד שיפסיקו לחוס על
עצמם, בריאותם, ושבירת האגו העצמי, שבהרבה מקרים גורמים לחבלות נפשיות.
( בימינו, רק חלקיק ממה שהיה נהוג אז היה מקפיץ את הפלא פונים של האלופים משיחות שהיו מקבלים מהורים המודאגים לחיי ילדיהם- איך הישתנו הזמנים?).
בחלק מהמקרים, בולט במיוחד המ״מ של רמי, אדם ששומר עד היום בקנאות על פרטיותו, ואשר אינו רוצה שפרטיו יתפרסמו, ואני מבין גם למה, כי אדם עם מרכיבי אישיות כמותו, ראוי לפקד מקסימום על תיזמורת הסכו״ם במטבח צה״לי ממוצע, ולא על מחלקת לוחמי צנחנים.מה עוד שלאחר המלחמה הוא ייחס לעצמו את העובדה שהפלוגה יצאה עם מספר קטן יחסית של נפגעים.( נו איך אומרים ביידיש... שויין).
על הספר מבחינה ויזואלית
--------------------------------
רמי בר- אילן, שהוא אומן בנשמתו, יצר ספר בעל מראה יוצא מן הכלל ויזואלית.
ראשית, איכות ההדפסה בשחור- לבן ובצבעים, היא יוצאת מגדר הרגיל.
איכות הנייר מעולה, והספר מלווה בצילומים אותנתיים של מראות המלחמה, האימונים, חבריו וכו׳
כמו כן רמי הוסיף כמה עבודות גרפיות שהוא יצר בעצמו ( מתברר שהוא צייר בחסד),
נקודה נוספת לזכותו של הספר, מפות המערכה, מפות תנועת הכוחות, מתחמי האוייב ועמדות צה״ל
הכל מסומן הצורה ברורה ויסודית.
לסיכום: ספר חובה ברמה הטקטית לכל החובבים היסטוריה צבאית ישראלית, היסטוריה בכללותה
וסיפור של חייל שאומר ״ שלום לאהבה״, אבל ממשיך לאהוב את עמו וחבריו ללא גבול.
ספר חובה לכול.
טוביה .
12 קוראים אהבו את הביקורת

16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
נהדר, אחי, כן גאוה גדולה שבת שלום לכולכם
ובהצלחה למכבי, אולי לשם שינוי ישיבו לנו את הימים של מכבי הגדולה
כאשר היא ייצגה את ישראל כמו ב1977 ואחר כך
אז היו ימים, אתה בטח זוכר כמוני...
שבת שלום אריה
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
הסיבה ברורה עם ירידת מעמדם של הקיבוצים וההסדרים להם נאלצו אלה להגיע בעקבות כישלונותיהם הכלכלים (של רובם), ולכן ממילא לא היה להם מה להציע לחברה הצעירים שאמורים היו להוות להם לחיזוק אנושי, שכן חיזוק למה? למפעל הקיבוצי שכשל והחל להיות מופרט? איזה חזון יכלו להציע לגרעינים?

בזמן ההוא שאני מגדיר כעידן התמימות, המילה אידיאל לא הייתה מילה גסה, לא היה כאילו (כי תמיד התכוונו)
האימהות לא ניהלו את הצבא (וגם לא את בתי הספר) ותכניות הטלביזיה לא טמטמו את בני גילנו. הריאליטי היה רק בחיים ולא הזבל שממלא את המרקעים על בסיס יומי.

בהמשכה של אותה גישה (תמימה?), הייתי גאה בבני הצעיר יותר שהצטרף לגרעין הנוער העובד (שומו שמיים - בנו של ביתר"י) אלא שהוא כבר העדיף שלא להמשיך במסלול הרגיל והעדיף דרך שונה שהגבירה עוד יותר את גאוותי בו. (תמימות הזכרתי?)

זהו אעשה אתנחתא. בכל זאת אפנה לריאליטי בטלביזיה:
מכבי ת"א נגד אלבה ברלין (זה לא נחזה אפילו בעמוקים שבחלומותם של הסבים שלי, אותם כידוע לא זכיתי להכיר).
tuvia (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אז אריה, היית בזמן קריטי כשהנח״ל מילא תפקיד חשוב ביישוב הארץ.
המחזור שלנו 77/9, היה מיועד לקבוץ רמות מנשה, קיבוץ ותיק ורקוב
שגילו אז כבר היה מעל חמישים שנים, הבנים שלו לא רצו להשאר בו רגע לאחר הצבא והיום אני אפילו לא יודע אם נישארו בו מספיק חברים כדי ליקרוא לו יישוב.
אז השרות שלנו התחיל בטירונות במחנה 80, לאחר מכן נאחזות נח״ל
במשטרת דהרייה, ליד חברון, ומשם לבט״ש 931 במטולה. לאחר מכן גד׳ 50 ורק אחריו של״ת לאחר מכן תעשוקה מבצעית בדרום, סיירת שקד.
זה היה ממש שירות קופצני, והמון שמירות בכל מיני חורים, מבאסים.
כל זה השתנה כיום והשרות בנ״חל הפך להיות שרות אסלי בלי צ׳ופרים בלי האחזויות, בלי של״תים, צבא, צבא, צבא.
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
זה מה שקורה כששולחים בלי לקרוא שוב התככונתי לניסיונות הסורים להטות את מקורות הירדן.
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
סליחה על הטעות - של"ת מוקדם המאוחר היה במושב אמציה.
הייתי בגרעין של בית"ר
זה לא אומר כלום על השקפת עולמי דהיום.
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
מחזור מ"א גיוס 10/63 שלט מוקדם בנורדיה (מושב בשרון)
חצי שנת שרות בכפר רופין (כולל 4 חודשי קורס חובשים
חצי שנת שרות באלמגור בתקופת הנסיונות הסורים להטות את הירדן.
חצי שנה גדוד 50 שהיה אז חלק מחט' הצנחנים - רפול המחט.
הרמטכל היה אז יצחק רבין.
תחשוב על זה:
כשההיתי בתחילת דרכי במילואים, חלק מהבוגרים ביננו היו בין השאר פרטיזנים בשואה.
אכן חתיכת היסטוריה
tuvia (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
כנראה, אבל אתה ותיק ממני, אני מחזור ס״ח
1977 לקיבוץ רמות מנשה , ואתה?
חמדת (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
רוצה להביע את התפעלותי והערכתי מתגובותיהם /ן של בן-אסתר ודולמוש .
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אז מסתבר ששנינו היינו נחלאים.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
חברים יקרים, הדיון פה הפך לדיון מעמיק בנושא קשה מאוד.
קודם כל אני מודה לבן אסתר ולדולמוש וכל החברים שמשתתפים פה בדיון על עושר המחשבה ועל אופי הדיון המעמיק שנכנסו אליו.
בן אסתר, ראשית אני שמח שאישית לא הייתי במצבים שבהם החלטה מוסרית יכולה להתנגש עם מעשה שהוא עברה על חוקי המלחמה.
זכור לי אישית במבצע ליטני 1978 למי שלא זוכר, כשנכנסנו ללבנון עם רצח בעיינים לאחר הטבח באוטובוס אגד בכביש החוף.
חברה ייכנסו לשם כדי לינקום ואני בטוח שהיו שעשו זאת, ואני זוכר אפילו שהיה סגן מהצנחנים שישב בכלא שלא באשמתו, על רציחת שתי פלסטינים וזריקת גופותיהם לתוך באר ( אם אני לא טועה שמו היה פינטו)
היו הרבה סיפורים של כמעט, אבל השליטה של המפקדים על חייליהם היתה מעולה ולפי מה שאני זוכר, אצלינו יחידת נח״ל גד׳ 904 לא היו מעשים כאלה.
בזמן לחימה ובלהט הקרב, אני בטוח שמעשים כאלה קרו, ועוד יקרו מכוון שעם רצח בעיינים קשה לשלוט על ההדק, והמוח עובד בחד סיטרי, ותמיד קיימת שאלת הקיום העצמי.
נגד זה קשה מעוד לסובב את הגלגל אחורה.
טוביה
חני (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אני מוסיפה שיר לנושא http://www.youtube.com/watch?v=x_223jKXKgQ&feature=related
חני (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
הי טוב שחזרת אלינו,נראה לי שמפקד ,המפקד על כיתת חיילים לפעמים מנצל את העובדה שהחיילים רכים ובוסריים והם כמו חמאה נתונים לעיצוב אשיותם על ידי מפקדם הדגול, שברוב המקרים ילכו ו או הולכים אחריו בעיניים עצומות ויעשו את מה שהוא אומר להם גם מתוך כבוד אך גם מתוך הערצה עיוורת.(אסור למפקדים לנצל את תום ליבם של החיילים
באמתלות כאלה או אחרות).אחד מחברי יצא שרוט ממלחמת לבנון הוא לא חזר לעצמו ודי איבד את החיים הקודמים שלו...בין נשים יש אחווה שונה מגברים שאוכלים מאותו המסטינג,מתקלחים מאותו צינור ומסריחים באותם הגרביים ימים ארוכים..אדם משנה פרספקטיבה במצבים אלו ובמיוחד ילדים עם חלב על השפתיים..
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
מהרהורי ליבי אני קורא את מה שעולה כאן בין הכותבים וחושב לעצמי על כך שזה לא כל כך פשוט כמו שזה ניראה. יש שקורה בסערת הקרב ויש שלא. המסקנה שלי הייתה והינה שאיננו שונים במיוחד משאר העמים, ואם כן לא בהכרח לטובה. אולי אנחנו עם הבחירה, אבל יתכן וה"טייטל" הזה הוא רק משאלת לב ולא יותר מכך.
אנשים מאבדים צלם אנוש גם מחוץ לסערת הקרב. במו עיניי ראיתי. לא הייתה באותו רגע שום סערת קרב. אם לא הייתי מסרב, אזי מה שאני יותר מרומז כאן היה מתאר מעשה שלי.
אם יש משהו שאני גאה בו במעשה או יותר נכון, באי מעשה, הוא אותו רגע.
הייתי אז בשרות מילואים ביומה השני של מלחמת ששת הימים ואני רק בן עשרים ושניים. כנראה שבאי המעשה גם חסכתי לעצמי ארבעים וחמש שנים של חבוטי נפש,
אך ביחד עם זאת לא חסכתי מעצמי את זיכרון האירוע.
טוביה. הדיון הזה מחזיר אותי לספר "אנשים רגילים" אולי שם נמצא את ההסבר להתנהגות מסוג זה.

tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
כן, חמדת אני חושב שזאת היתה הסיבה האמיתית . אבל כפי שאת בטח יודעת
לא נעים לדבר על דברים כאלה. ואני מניח שהם קרו גם במלחמות אחרות.
דברתי על הנושא הזה עם חברה ישראלים שעשו צבא כמוני והשתתפו במלחמות כמוני , הנושא חוזר ועולה בשקט, ואף אחד לא אוהב לדבר על זה בקול רם.
לעומת זאת, עבד איתי בחור ששירת בצנחנים הבלגיים שהיה מוצב בשדה התעופה בקיגלי ( רואנדה), לאחר שהרואנדים שחטו 10 צנחנים בלגיים שהיו במשימת שמירה על הטוטסי בבית ספר שם, הם חיסלו בלי חשבון חיילי מליציה רואנדים, אז באמת, המקרה שלנו שנעשה בלהט הקרב הוא כעין וכאפס לעומת מה שקורה בעולם סביבנו.
ושלא יבואו לספר לנו סיפורים על טוהר הנשק וכל הבול שיט הזה.
הדבר פשוט לא קיים בסערת הקרב ולאחריו!
חמדת (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
טוביה ,כל אחד רואה מנקודת מבטו . הצנזורה לא הייתה אוסרת את הספר אם מדובר רק בנושא התעללות של מפקדים לפקודים . ואם אלה העובדות שחיילים מצריים נהרגו אחרי שהרימו ידיים אז זאת הסיבה האמיתית. איני שופטת ואף אחד לא יכול לשפוט התנהגות של חיילים בשדה הקרב ,אבל לצאת ידי חובה כפי שאתה כותב כאן :שבכל המלחמות מקרים כאלה קורים ,זה אינה התשובה למעשה בלתי חוקי בעליל שנעשה כנראה רצון לטייח אותו .ושוב אל תביא לי את הנימוק עשו לנו או אנו עשינו להם ,וזה קורה גם במלחמות של צבאות אחרים .השאלה היא אם כך: האם זאת הסיבה לאיסור הפרסום של הספר מחשש ליחסים עם מצרים ?וכבר היו דברים מעולם.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
קודם, תודה על ההערות, וכמובן על הלייקים.
בקשר למה שכתבה פאני, אז אין , אני חוזר אין מדובר על התעללות בשבויים בשום מקום בספר זה לא מוזכר. נקודה.
באחר הקרבות בסרפאום, בגדה המערבית, לוקחת מחלקת צנחנים מחפורות של יחידת קומנדו מצרית, צורת הקרב לובשת אופי שבו חיילי הכוח התוקפים ( שלנו) טובחים בחיילים המיצרים, אבל זה בלהט הקרב ובלהט שאחורי הקרב. המגזימים שניתן להגיד זה שהחברה שלנו הרגו את המצרים לאחר שהרימו ידיים, אבל זה קורה בכל המלחמות וביום כיפור הסורים והמיתרים הרגו לוחמים ישראלים שנכנעו הרבה מאוד פעמים כך שאני אישית אינני רואה פגם אם גם אצלינו במהלך הקרב או אחריו קורים מעשים כאלה, זה נורמאלי בהחלט.
וזאת גם ההערה שביקשתי שסופרקליפ.... תבין.
אני מוצא שהמסופר על היחידה לפני המלחמה הרבה יותר חמור
ובמיוחד נושא היחסים בין החפש״ים למפקדים.
יום טוב לכן בנות
טוביה
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
הי טוביה, אני לא קראתי את הספר ואני בטוחה שידיעותיך מקיפות משלי (ולא מתוך הצטנעות!) החיים למדוני שלכל מטבע יש שני צדדים וככאלה אני משאירה מקום גם לגישות אחרות. כנראה שאני הייתי הלא מובנת. לא טענתי לדו משמעותיות ובוודאי לא לחורים (כאמור, קטונתי). אם כבר ניתן להאשימני זה בכך שראיתי את ההצגה שלך את הספר בצורה "חד משמעותיות" הווה אומר, לא משאירה מקום לראיה שונה של אותם דברים. ושוב, מאחר ואיני מצויה בזאת כמוך, אני מסמנת כאן סימן שאלה ולא סימן קריאה.
ולגבי ההשחתה, ברשותך, הורדתי את התמונה של חזית הספר כפי שאני רואה אותה ואנסה לשלוח לך אותה במסר פרטי - שתוכל לראות הלכה למעשה את מה שאני (לדוגמה) חשופה לו. אצלי אני לא רואה בשום מקום תמונות של טרולים וגם תמונת השם שלך לא השתנתה זה מס' שבועות לפחות. אולי יש למישהו גישה לא מורשת למחשב האישי שלך והוא עושה בו כבשלו?
panyola (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
קצת קשה לי עם ספרים שמראים אותנו מכוערים בעולם גם כך אנחנו
במאזן גרוע של שנאה בעולם.
אני הבנתי בספר ששם כתבו על התעללויות בשבויים
ואתה לא מציין שום דבר על כך האם היה או לא.
מה שכן חשוב שיהיה תקריב של הקרבות
ולא הצגתם בצורה נקייה והירואית כאיל
אנו צבא מלאכים.
עצוב לי שמטרטרים ומשפילים חיילים
כנראה התטשטש הגבול בין טרטור השפלה
לחשול.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
סופרקליפ... היקרה בקשר להשחתת הדף שלי. צילום הספר הוחלף עם צילום אחר וגם ספר שאני קורא עכשו הצילום הוחלף מצילום הספר המקורי. מדובר בספר גבורה והדרה מאת אמיר גולדשטיין.
בקשר לביקורת.
אני לא מבין מה בדיוק לא מובן בה?
את מדברת על דו משמעותיות או חורים, אני לא חושב זאת.
אם תצביעי על דוגמאות ספציפיות אז אתן לך תשובות ספציפיות.
בקשר לטענה הראשית, חינוך הצנחנים על מיתוסים שקריים של קרבות קודמים אז ככה, מאז איחוד הצנחנים עם יחידת 101, ומלחמת סיני 1956
נוצרו סיפורי מיתוסים שרק הולכים ותופחים עם השנים.
במקום להשיק לקחים וללמוד מטעויות, ניבנו סיפורי אגדות כדי שהלוחמים ילמדו לעשות כמו הלוחמים בעבר, אבל שיפסיקו לחשוב בהווה.
קרבות כמו המיתלה, גיבעת התחמושת, בית הספר לשוטרים, שהיו משופעים בחיילים הרוגים בצידנו, מבלי שני למדו לקחים ולא נעשו תחקירים כדי שיחידות חי״ר שלנו לא יכנסו למצבים או לקרבות בלי מודיעין קרקע! דבר שעולה לנו בדם כל מלחמה חדשה, ראי מלחמת יום הכיפורים והחווה הסינית ( החברה ניכנסו מבלי שהיה להם מושג נגד מי הם הולכים להלחם! ואיזה סדר גודל של כוחות!) והדבר חזר על עצמו בקרב בדמור במלחמת לבנון הראשונה ובמלחמת לבנון השניה וכך הלאה .אני לא עומד לספר לך את כל הספר ואת השתלשלות הארועים בו מכוון שאז לא תהיה לך סיבה לקרוא בו, אבל אני יענה על שאלות שיש לך בקשר לטענות שמופיעות בספר כמיטב יכולתי מבלי להרוס לקוראים את הכיף של הקריאה בו.
טוביה
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
סופרקליפ... היקרה בקשר להשחתת הדף שלי. צילום הספר הוחלף עם צילום אחר וגם ספר שאני קורא עכשו הצילום הוחלף מצילום הספר המקורי. מדובר בספר גבורה והדרה מאת אמיר גולדשטיין.
בקשר לביקורת.
אני לא מבין מה בדיוק לא מובן בה?
את מדברת על דו משמעותיות או חורים, אני לא חושב זאת.
אם תצביעי על דוגמאות ספציפיות אז אתן לך תשובות ספציפיות.
בקשר לטענה הראשית, חינוך הצנחנים על מיתוסים שקריים של קרבות קודמים אז ככה, מאז איחוד הצנחנים עם יחידת 101, ומלחמת סיני 1956
נוצרו סיפורי מיתוסים שרק הולכים ותופחים עם השנים.
במקום להשיק לקחים וללמוד מטעויות, ניבנו סיפורי אגדות כדי שהלוחמים ילמדו לעשות כמו הלוחמים בעבר, אבל שיפסיקו לחשוב בהווה.
קרבות כמו המיתלה, גיבעת התחמושת, בית הספר לשוטרים, שהיו משופעים בחיילים הרוגים בצידנו, מבלי שני למדו לקחים ולא נעשו תחקירים כדי שיחידות חי״ר שלנו לא יכנסו למצבים או לקרבות בלי מודיעין קרקע! דבר שעולה לנו בדם כל מלחמה חדשה, ראי מלחמת יום הכיפורים והחווה הסינית ( החברה ניכנסו מבלי שהיה להם מושג נגד מי הם הולכים להלחם! ואיזה סדר גודל של כוחות!) והדבר חזר על עצמו בקרב בדמור במלחמת לבנון הראשונה ובמלחמת לבנון השניה וכך הלאה .אני לא עומד לספר לך את כל הספר ואת השתלשלות הארועים בו מכוון שאז לא תהיה לך סיבה לקרוא בו, אבל אני יענה על שאלות שיש לך בקשר לטענות שמופיעות בספר כמיטב יכולתי מבלי להרוס לקוראים את הכיף של הקריאה בו.
טוביה
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
עולם, קודם כל תודה לך ולכל המלייקים האחרים בקשר לדף, אכן אני סבור שזה או האקר או מישהו מתוך האתר שיש בידיו כיילים והוא החליט לבאס לי את הביקורת.
עכשו יש תוספות, הוא הוסיף לי תמונת טרול ליד כל ביקורת במקום הכוכב והחליף לי עוד תמונה של ספר אחר.
שלחתי מייל ללביא וביקשתי מימנו שיתערב, אני מחכה!
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
טוביה, מוזר, אני לא רואה דבר חריג (בוודאי לא הדברים שציינת) לא בדף הספר ולא בביקורת. יכול להיות שזה לא מופיע אצל כולם?
ולגבי הבקורת, אני מתנצלת אבל היו חסרים לי בה מספר סימני שאלה המשאירים מקום גם להסתכלות אחרת ובפרט שהיא מתארת ספר מקומם ומתריס כ"כ בהתנהלות הצבאית(...ויכול להיות שאני רואה את הדברים דרך עיניים של אמא המגייסת שבוע הבא בן ומתפללת לשלומו)
עולם (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת. ועניין ההתנכלות לדף הספר מוזר ותמוה. היתכן שהמ"מ המדובר הוא Hacker?
אנקה (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
מוזר מאוד מאוד.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אנקה זה רעיון טוב אבל ניראה לי שהבעיות ממשיכות.
תמונת הספר הוסרה ובמקומה שמו תמונה אחרת
ונוסף לכך הוסיפו לי פרצוף של טרול ליד אהבת?
ניראה לי שזה כבר לא באג, משהו מתנכל לדף הזה.
וזה כבר ממש לא מצחיק אותי .
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
עכשיו החלטתי באשר לספר הבא שאקרא ואבקר. (לא הספר נשוא בקורת זו). אין מלחמות יפות או נקיות. את הדברים שראה רמי רואים כל אלה שמביטים ב"לבן שבעיניים", ולא רק הם.
אמנם את הספר לא קראתי, אבל על פי מה שקראתי בביקורת, יכולתי להוסיף דבר אחד או שניים.
יש מי שחוזרים משם פגועים עד עומק הנשמה, ויש מקרים שהשפעות המלחמה צצות בשנים מאוחרות יותר.
והמאושרים מבין כולם הם אלה שמה שנשאר במוחם הם הזיכרונות.
זיכרון הפחדים, זיכרון החוויות, זיכרון הגעגועים, זיכרון הכמעט וזיכרונם של אלה שהחמיצו את הכמעט ואינם עוד.
אנקה (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
טוביה, אם מותר לי להציע ולא יחשב לחוצפה הדבר : אז אולי לצרף כאן בסוף הביקורת את הקישור לאתר הפייסבוק של הספר כדי שגם הקוראים כאן יחשפו לתוכן שם שנראה מעניין? ושוב זאת רק הצעה. סליחה על ההתערבות.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לא, בדיוק. אינני מכיר את האיש אישית.
כתבתי ביקורת על הספר שמאוד מצאה חן בעיניו והוא ביקש את רשותי
להשתמש בה באתר שלו דבר שכמובן הסכמתי מיד.
היו תגובות נהדרות לביקורת מלוחמים אחרים שהשתתפו במלחמה מגדוד 890, כך נוצר קשר בינינו.
כאשר החלו בעיות מחיקה- והעלה מחדש, הוא גילה עינין במה שקורה
ומאוד התרגש מהצעדים שלקחתי ומהתערבות החברים פה בסימניה.
לאחר שזה הסתדר הוא שלח לי מייל והביע את שמחתו.
That's all guys, אנחנו לא אוכלים ארוחת בוקר ביחד למרות שאני מקווה יום אחד לעשות זאת עם האיש שניראה לי אדם מקסים.
טוביה
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לא אמור להיות כאן איזהשהו' "גילוי נאות"? עושה רושם מהביקורת שההכרות שלך עם הנושא ועם האיש קרובה יותר מסתם "קריאה בספר". אני טועה?
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה לחברים ולחברות שהצטרפו לקוראי הביקורת הזאת, וללייקים שלהם.
חמדת, אני שמח על שאלתך המצויינת, אבל לצערי לא אוכל לענות עליה
מכיוון שהיא אחד העמודים החשובים עליו עומד ספרו של רמי בר- אילן.
אני יכול רק לספר בכלליות רבה, שהיחסים בפלוגת הצנחנים הזאת היתה מבוססת על טרורוזציה של הטירונים . הטרוריזציה היתה מלווה במסכת של שקרים בין החיילים למפקדים עד לרמת המ״פ!
הולכת השולל כללו גם את הורי החיילים, שהמפקדים נהגו לשקר להם במצח נחושה!
סיפור הבלהות של הטירונים הסתבך עוד יותר מכוון שהם לא סיימו את הטירונות וכבר פרצה לה המלחמה , שאליה הם לא היו מוכנים.
הפלוגה נילחמה בכל הקרבות הקשים שהיו בחזית הדרום ולגודל מזלם
איבדו רק לוחם אחד, למרות שהשתתפו בכל הקרבות כולל אלה שהיו מעבר לתעלה, בצד המערבי.
הסיבה השניה היא, שיש צורך לקרוא את הדברים
מהספר ולא לשמוע עליהם בצורה לא ישירה, מה גם שאינני יכול להביא
את הדברים באופן מלא.
יש צורך לרכוש את הספר או ללוות אותו מסיפריה ציבורית.
טוביה
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אנקה, גם אני חושב שלא היתה פה יד זדונית שעשתה בדף שלי כבתוך שלה.
דרך אגב כתבתי ללביא בפורום סימניה .
הייתי מעוניין לדעת את דעתם של החברים לרעיון שהצעתי בו.
תודה לכולם
טוביה
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה לחברים ולחברות שהצטרפו לקוראי הביקורת הזאת, וללייקים שלהם.
חמדת, אני שמח על שאלתך המצויינת, אבל לצערי לא אוכל לענות עליה
מכיוון שהיא אחד העמודים החשובים עליו עומד ספרו של רמי בר- אילן.
אני יכול רק לספר בכלליות רבה, שהיחסים בפלוגת הצנחנים הזאת היתה מבוססת על טרורוזציה של הטירונים . הטרוריזציה היתה מלווה במסכת של שקרים בין החיילים למפקדים עד לרמת המ״פ!
הולכת השולל כללו גם את הורי החיילים, שהמפקדים נהגו לשקר להם במצח נחושה!
סיפור הבלהות של הטירונים הסתבך עוד יותר מכוון שהם לא סיימו את הטירונות וכבר פרצה לה המלחמה , שאליה הם לא היו מוכנים.
הפלוגה נילחמה בכל הקרבות הקשים שהיו בחזית הדרום ולגודל מזלם
איבדו רק לוחם אחד, למרות שהשתתפו בכל הקרבות כולל אלה שהיו מעבר לתעלה, בצד המערבי.
הסיבה השניה היא, שיש צורך לקרוא את הדברים
מהספר ולא לשמוע עליהם בצורה לא ישירה, מה גם שאינני יכול להביא
את הדברים באופן מלא.
יש צורך לרכוש את הספר או ללוות אותו מסיפריה ציבורית.
טוביה
אנקה (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
נתי ק. הזהרי לא להעלם פתאום מכאן. הכל יכול לקרות. זאת ביקורת חדשה. הקודמת נמצאת במקום אחר עם ביקורות על ספרים לא רלוונטיים. יש הרבה אקשן בסימניה לאחרונה:) אולי יכתב כאן ספר על עלילות סימניה - אחלא חומר.
נתי ק. (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
סוף סוף אני רואה את הביקורת המדוברת! בזמן האחרון דברים מוזרים קוראים כאן. ממש דמדומים...
אנקה (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
עכשו אני מקווה שזה הולך להישאר כאן לנצח :) ובכל זאת נראה לי שדברים קרו בתום לב ולא מזדון באתר.
חמדת (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
טוביה -אתה יכול לפרט יותר מהם אותה "מערכת של טירטורים, השפלות, עונשי גוף חמורים
אשר גורמים לפגיעות גוף עם הגבלות לעתיד.
הם נתקלים ביחס מזלזל, שזה די נורמאלי, אבל הם מסובבים במערכת שקרים
במיתוסים בדויים, שכל מטרתם לגרום להעלאת המוטיבציה של הטירונים, עד שיפסיקו לחוס על
עצמם, בריאותם, ושבירת האגו העצמי, שבהרבה מקרים גורמים לחבלות נפשיות"? כי אתה כותב בכלליות .





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ