ספר כובש ,נהניתי מאוד לקרוא אותו .
תיאורים מפורטים ומצוירים מדהים , לבחור דמות שרבים מזלזלים ומתייחסים בבוז ולהפוך אותה לדמות ראשית שאוהבים ומזדהים עימה זו בהחלט יצירת אומנות .
קצת קשה לי להאמין שגבר כתב את זה .

יש בו דימיון רב לארי פוטר ולאריק רקס, קצת נדוש.

הספר הזה פשוט מדהים , אבלס הוא גאון!

הוא לקח רעיון פשוט לכאורה ופיתח אותו על שלל רבדיו ובשילוב אמצעים אומנתיים בדיוק מושלם .

הפניה לקורא יוצרת הזדהות והבנה עמוקה , הסיטואציות שעובר הגיבור מעוררות מחשבה .

"כול אחד צריך טוקסנה משלו" - נקודת המבט היא זו שהופכת דבר פשוט לגן עדן , ולפעמים פשוט זה פשוט כול כך שקשה להבינו.

טילטל וריגש אותי בבת אחת .

אני מאוכזבת למרות צורת הכתיבה הפיוטית והיפה , לא נהנתי מהעלילה ...
ולקראת האמצע של הספר התחלתי לדלג ולאבד עניין.
יש כמה ענינים בספר שראויים לציון אבל משהו פה בהחלט היה חסר .

טוב למי שלמדה בבית ספר חרדי הרעיונות של הספר מוכרות וכך גם הרקע של העלילה.

אני זוכרת שמאוד אהבתי את המשל על העקבות שבחול ומכאן מגיע שמו של הרומן לא מקורי אבל בסדר.

מאוד הפריע לי ההתעסקות האינסופית בכאב של הדמות , השתפכויות רציניות שקשה מאוד להזדהות ולהבין בשביל הקורא הממוצע .

דבר אחד טוב יש לי לומר על הספר התמונה הראשונה סחטה ממני דמעות ,טוב ולא כי זה גרם לי לצפות למשהו טוב בהמשך שלא הגיע .

טוב למי שבהחלט נמאס ממשולשי אהבה בספר זה תמצאו רביעיה ולא מוצלחת במיוחד .

פצצות לגבות זה מזה לא !

התמות בספר לעוסים כמו מסטיק שאיבד את טעמו וחבל היה לו מעט פוטנציאל .

דביקי לחלוטין .

טוב המון זמן לא קראתי משהו היסטורי ולכן לקח לי שבוע שלם לסיים את היצירה הזאת ,_(מכיל פרטים מהעלילה)

אין ספק כי למחברת יש כישרון כתיבה אדיר , הסיפור עצמו פשוט אולם התיאורים כתובים בצורה מופתית ומציירים לנגד הקורא עולם ומלואו .

התיאורים יוצאי דופן שהושלכו כבמעטה קסם והציגו דברים פשוטים במחוות קסם פשוט שוו אותי .

"אנצה ידעה שאם תינשא לוויטו,היא תאבד לנצח את האיטליה שלה."

והיה עוד משפט כובש שכתוב כחידה המפוצחת בסוף , העיצה שאביו של צ'ירו נתן לו ."הישמר מדברים שמשמעותם יכולה להיות הכול או לא כלום ."

בד בבד ברור לי כי קוראים בוגרים נפשית ומבוגרים יתאהבו בספר ואילו היותר צעירים ישתעממו .

מצאתי את עצמי תוהה על אהבה ונוחות ואופי מעשי , לאחר קריאה הייתי קצת מבולבלת האם באמת צ'ירו אהב את אנצה ,כיצד ייתכן כי זמן כה רב הוא יתכחש לאהבתו ואף יראה מאושר בחברת כול אישה יפה אחרת , הגעתי למסקנה כי הפגיעות הנפשיות העזות שחווה בילדותו ונפשו העדינה כול כך נרתעו מאהבה אמיתית ולכן ההכחשה הייתה כה עמוקה והאהבה שלו כלפיה נוצרה כי היא יכלה לתת לו בדיוק את מה שהיה חסר לו למלאות את הריקנות והבדידות הקשה שכול שבמשך כול השנים חווה .

וכן היה עוד משהו שהעסיק את מחשבותי לאחר הקריאה האם זה היה נמנע ?
הנטישה של האימא אם היא הייתה נשארת ומגדלת את בניה האם הם לא היו מאושרים יותר והיא הייתה מבריאה מהר יותר, היא הותירה מאחור בדיוק את מה שהייתה צריכה כדי להבריא משפחה אוהבת .
והאם צ'ירו לא עשה את אותו הדבר כשסירב לקבל טיפול על מחלת הסרטן ונכנע , אומנם הוא הביע את רצונו לחיות לצד אהוביו אך לא נלחם במחלה .

טוב הייתה לי הרגשה כזאת בהתחלה שזה יהיה עוד אחד לא משהו.

גבריאל יקירתי אכפת לך לדבוק בכתיבת תסריטים ולא ספרים .

נקודות זכות לספר הממוצע הזה שניתן לציין :

הפנייה לקורא בנויה יפה ומוסיפה גוון ליצירה .

הציטוטים של אבא של אניה מענינים ומעוררים מחשבה .

הניסיון הראשון של המחברת לכתוב ספר לילדים נוחל הצלחה ,אין ספק שיש לסוזן כישרון לכתיבה .

כמה הערות לציון \למרות ש...

הקטע עם הנבואה היה נדוש ולא ממש מתוחכם ומסובר יתר על המידה ,

שנית המון בע"ח שנתפסים בעיני בנ"א כדוחים משמשים בספר כדמויות מוזרות היה לי קשה להתחבר למרות שהאנשה הייתה כתובה בצורה קולחת .

ישנם רמזים לכך שיהיה המשך ולא ברור לי מה כבר אפשר לעשות עם הרעיון הכללי של הסיפור , כמה אפשר לשחק איתו ?!

היה דבר אחד שאהבתי חוץ מצורת הכתיבה וזה הדמות של נעלולה , העוצמה והכוח שיש לצוציקים כאלה שאינם יודעים חשבון ,האימון המידי בכולם רוחש אוהבים בקלות , "להביץ אסור ", ואפילו הצרחות שימשו כנשק כלפי האויבים כמה כוח יש לעוללים , פשוט יוצא דופן ומאלף .

ועם כול זאת הניקוד שלי עומד על שלושה כוכבים , לבוראת דמותה של קטניס ושכמותה הייתי מצפה למשהו יותר חזק , שובה ושנשאר בלב להרבה מאוד זמן ואילו ספר זה הינו קליל ובר חלוף.