ביקורת ספרותית על אל תבכי, רוני - צעירים # מאת ענת ישראלי
ספר טוב

---

לכולנו יש מטענים וקשיים מן העבר.
כל אחד מאיתנו חווה ילדות שונה. יותר טובה ופחות טובה.
לכל אחד מאיתנו היו זוג הורים יותר טובים או פחות טובים,
שעיצבו לנו בדרך זו או אחרת את צורת חיינו, את אופיינו
ובכלל את נקודת המבט שלנו לעולם.

יש אנשים שלא רוצים להיות הורים בגלל שהם אומרים:
"יש אנשים שלא בנויים לזה מבחינה רגשית ולא יכולים לספק לילדיהם את הכלים שהם
זקוקים להם. שלא לדבר על בכלל להיות שם בשבילם מבחינה נפפשית".
הם כנראה צודקים.
יש אנשים שפשוט לא מגיע להם להיות הורים.
כלומר אף הורה אינו מושלם, אבל יש הבדל בין הורה לא מושלם שבכל זאת מנסה להיות שם
בשביל הילדים שלו ומנסה לתקן טעויות שהוא עושה, לבין הורה שרק חושב על עצמו, לא אכפתי, חסר רגישות או תאקט
לילדיו, מרוכז בעצמו ותמיד יאשים את כולם ויצדיק רק את עצמו.

הספר הזה מדבר על זה.
אמנם לא בצורה מפורשת במיוחד ובכל זאת הוא גרם לי להאמין שזה הוא אחד הנושאים שהוא מדבר עליהם.

הספר מספר על משפחת ברקאי. משפחה פחות או יותר ממוצעת.
המשפחה מונה 5 נפשות.
האבא(יוחאי), האמא(שאת שמה שכחתי), טלייה(האחות הגדולה), רוני(האמצעית) וערן(האח הקטן).
יום אחד האבא נוסע לאיזה טיול ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
המשפחה עוברת בערך את כל שלבי האבל על האב:

בהתחלה הם(סוג של)מתכחשים ובטוחים שהאבא יחזור הבייתה, אח"כ הם כועסים ומבולבלים ומנסים להבין
למה האבא נעלם והאם היה לו רע אתם וכו'.
בקיצור, הם עברו בערך את כל השלבים(חוץ משלב המיקוח).
המשפחה עוברת דירה ופותחת בדף חדש.
טליה לומדת לרקוד פלמנקו, רוני מלמדת את עצמה לנגן בתופים וערן גם מגלה בעצמו(ובעזרת חנוך השכן, שאני אפרט עליו בהמשך)כישרונות חבויים בעצמו.
אחרי3 שנים , כשהמשפחה פחות או יותר מתחילה להראות סימני השתקמות מאובדן האב הנעלם ,
ביום בהיר אחד אב המשפחה מודיע בטלפון שהוא חוזר הביתה.
כמובן שבני המשפחה המומים, מופתעים וכועסים ודורשים ממנו תשובות.

-מפה אני אפסיק, כי אני לא רוצה לספר את כל העלילה, אבל יש מצב שבכל זאת יהיו ספויילרים. ראו הוזהרתם-

הספר הזה היה מבחינתי אחת מחוויות הקריאה הקשות, אמוציונליות ומעוררות ההזדהות ביותר שיצא לי לקרוא.
כמובן שהיו דברים שלא במיוחד אהבתי/התחברתי אליהם ועדיין זה היה ספר טוב.

הדמויות:
ערן(האח הצעיר ומספר הסיפור)- ערן מספר את הסיפור דרך עיניים של ילד קטן(זה קרה לו בגיל 9-10).
זאת הייתה מצד אחד מגרעה לסיפור כי הוא היה דמות לא כ"כ מעניינת. רציתי לדעת על רוני יותר.
מצד שני זה גם היה מעניין לקרוא על המחשבות שלו.

רוני- היא הייתה הדמות שעשתה לי את הספר.
היא עוררה בי הזדהות ענקית. היא הייתה אנושית, פגיעה, דעתנית, מצד אחד היא אגרסיבית אבל מצד שני רכה כמו חמאה.
דמות מקסימה ומורכבת.
היא הדמות עם הכי הרבה כעסים על אבי המשפחה(או שאולי לה יש את הכי הרבה אומץ להראות את הכעסים שלה).
היה לי חבל שהסיפור לא סופר מנק' המבט שלה, כי היו דברים מסויימים שהיא עשתה ורציתי להבין למה.

טליה-היא הייתה חמודה ולפעמים מצחיקה, אבל מצאתי אותה קצת הפכפכה.
בהתחלה, אחרי תקופה מסויימת כשהאבא עדיין נעדר, היא מוחקת אותו מחייה בכל דרך אפשרית,
אבל כשהוא חוזר, אחרי שהוא נותן הסבר עלוב ביותר(וגם קצת מצוץ מהאצבע, לדעתי) היא סולחת לו.
לא יודעת..... לא הצלחתי בכלל להתחבר אליה.

האמא- היא הייתה דמות לא משהו. בעיקר זורקת לאבא הערות(לא שאני לא מצדיקה את זה) ולא ממש מראים אותה מתעמתת איתו
(למרות שיכול להיות שערן פשוט לא היה עד לזה).בקיצור, היא הדמות החלשה בסיפור.

האבא- אחת הדוגמאות המצוינות לאנשים שלא מגיע להם להיות הורים!
בתחילת הסיפור הוא היה אב מעורב, חם ואוהב(כמעט כל זה יחסית) ובזמן שהוא נעדר ולאחר שובו,
הוא האב הכי גרוע שאתה יכול לאחל לעצמך או לילדיך!
אני מצאתי אותו במהלך הסיפור עושה בין ילדיו איפה ואיפה.
לטליה וערן(ואולי גם קצת לאמא) הוא מראה חום ואהבה(יחסית) אבל לרוני תמיד יש לו מה להעיר לה
והוא תמיד פוגע בה(במכוון או שלא).
למה?! כי היא מראה לו שהיא לא מסוגלת לסלוח לו על ההיעדרות שלו ובכלל על הירידות והפגיעות מצידו.
אבל באיזשהו שלב, כולם מצטערים שחזר.

חנוך-השכן של משפחת ברקאי. הוא מגלה את כשרונו של ערן ועוזר לרוני לפתח את כישרונה בנגינה.
חבר טוב, מתחשב, רגיש ונגן פסנתר מוכשר.
גם לו יש את הקשיים והמיטענים שלו אבל אתם כבר תגלו בעצמכם אם תקראו.


אני ממליצה על הספר זה כי מצאתי בו דברים שאפשרו לי להזדהות עם הדמויות.
לפעמים הספר קצת יותר מידיי כמו טלנובלה אבל לעיתים רחוקות.
בקיצור תקראו אותו! (:

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על אל תבכי, רוני - צעירים #