ביקורת ספרותית על קרניים - מתח - דם ואש ותמרות עשן! מאת ג'ו היל
ספר מעולה

---

ג'ו היל, המוכר פחות כג'וזף קינג (הבן של סטיבן קינג) נהיה שם יחסית חם בתחום האימה כשהוציא ב-2005 את ספר הבכורה שלו- "קופסה בצורת לב" שסיפר על רוקר מזדקן שנרדף ע"י רוח רפאים. הספרהיה משב רוח רענן למדי על ז'אנר האימה בספרות, אבל לדעתי היה מדובר בספר שאמנם כדאי לקרוא אבל טעון שיפור.
ג'ו היל אמנם כותב תחת שם בדוי אבל אי אפשר להניח בצד את העובדה שהוא מפורסם בזכות אביו, ומבחינתי עם הספר הבא שלו ג'ו היל צריך היה להוכיח שיש לו כישרון גדול מספיק להצדיק את העובדה שהוא הפך לסופר של רבי מכר.

"קרניים" הוא ספרו השני שלו ומספר על איג פריש, נער ממוצע בן 15שבא ממשפחה נוצרית למהדרין ופוגש באהובת ליבו, מרין ויליאמס, בכנסיה ונוצר בינהם קשר מיוחד ומלא אהבה.
אך 10 שנים קדימה מרין נרצחת ונאנסת באכזריות ואיג הוא החשוד העיקרי במעשה, שמשוחרר מהחקירה רק בגלל חוסר ראיות. איג מוכה יגון מהאובדן שחווה, חי בעיירת הולדתו כאשר מסביב כל בן אדם מאמין באמת ובתמים שהוא הרוצח. כשנה לאחר המוות של מרין, הוא מתעורר עם האנגאובר רציני ועם התחושה שעשה מעשים נוראיים בלילה האחרון.
כדי לגבות את התחושה הוא מגלה שהוא הצמיח זוג קרניים על ראשו וכעת שולט בכוחות על טבעיים שונים ומשונים כמו תפעול אש ונחשים והעיקרי מבינהם- לגרום לאנשים להתוודות על כל חטא בחייהם.

חמוש בכוחותיו החדשים, איג מחליט לברר מי הרוצח האמיתי של מרין ולשים סוף לחשדות נגדו ואולי לזכות בסגירת מעגל משל עצמו. הוא מגלה בשלב מוקדם מאד את זהות הרוצח, אך הגילוי משנה את תפיסת עולמו של איג בצורה קיצונית וגורם לו להתמודד עם דברים לא צפויים.
במקביל למסע הנקמה והגאולה של איג, אנו מתוודעים באמצעות פלאשבקים של דמויות מפתח למינהן לאיך שסיפור האהבה של איג ומרין התחיל ומי בדיוק היה בעל אינטרס לגרום לו להיגמר.
העלילה היא מאד מחושבת והיל מצליח להעניק עומק רב לכל הדמויות. אין פה חורים בעלילה, הכל כתוב בזהירות ובחישוב רב. סגנון הכתיבה של היל זורם ומותח ואף מזכיר את הכתיבה של אביו לעיתים קרובות.
סיפור האהבה בין איג למרין מרגיש אמין, כמו גם מערכות היחסים של איג עם שאר דמויות המשנה.
המטען הרגשי של הספר הוא די עצום. העלילה לוחצת על כל הכתפורים הנכונים כדי לרגש את הקוראים, אך מבלי לגלוש לקיטש או לאובר דרמטיות. "קרניים" הוא ספר מרגש, עצוב ובאותה מידה גם מלא תקווה (באופן מפתיע).

הנושאים שהספר מעלה לדיון נורא מעניינים: הביקורת על הפער בין מה שאנשים חושבים לבין מה שהם מוכנים לומר ולהודות בו, או איך שהספר דן בקונספט של האהבה גם מנקודות מבט חיוביות ושליליות.
הספר הוא הרבה מעבר למסע נקמה שמונע ע"י אהבה. הוא מספר על בן אדם שאיבד אמונה באלוהים ומצא נחמה במה שיש לשטן להציע.
הרקע הדתי של איג ומרין לא עזרו להם במיוחד, וכעת כשאיג רכש את אותם כוחות שטניים הוא מוכן ומזומן לנטוש את תדמית הילד הטוב ולהתחיל לגרום למעט רוע כדי להתחשבן ולעשות צדק.
הספר לא שולל לגמרי את רעיון האמונה, אבל הוא כן מעביר ביקורת לגבי איך שאנשים רואים באלוהים את הבחור הטוב ובשטן את הבחור הרע, ומרמז שאולי במצבים מסוימים אלוהים יכול להיות רע והשטן יכול להציע נחמה.
אני משער לעצמי שלאנשים מאמינים רבים יהיה קשה עם הרובד הזה של הספר כמו לכל ההתייחסויות שיש בו לשטן ולמוזיקת רוק ומטאל (משהו שהיה גם חלק מ"קופסה בצורת לב" גם, ואני אומר הללויה על זה שסוף סוף יש סופר במיינסטרים שנותן במה לנושאים כאלה.

לסיכומו של עניין , ב"קרניים" ג'ו היל בהחלט הוכיח לי שהוא שווה הרבה יותר מהצל המאיים של אביו (גם אם סגנון הכתיבה דומה יחסית), וסיפק כאן ספר שעומד בפני עצמו. מבחינתי, אפשר לסמן את ג'ו כאמן המתח והאימה החדש של השכונה.

» ביקורות נוספות של יבגני
» ביקורות נוספות על קרניים - מתח - דם ואש ותמרות עשן!