ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 בספטמבר, 2013
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
וכאן הבן שואל, ודי בצדק, חייבים לומר: אם כל כך קטלת את החלק הראשון בטרילוגיה, מה פתאום את ממשיכה לך וקוראת גם את החלקים הבאים? למה את מצפה בעצם?
אז על זה אומרים קודם כל, שהשאלה טובה מאוד. ויש לה גם תשובה טובה מאוד, והתשובה היא: פרוטקציה! כן, כן, גבירותי ורבותי. "הבחירה" חיכה לו בשקט שנה שלמה עד שסיימתי לקרוא אותו, וסיימתי לקרוא אותו רק מסיבה אחת ויחידה והיא ש"הפריצה" הגיעה הביתה. רכשנו, בכסף מלא, ובלי שום מבצעים, את "הפריצה", משום שהוא פרי התרגום של גיסתי יפעת. ואת הספרים שגיסתי מתרגמת, אני קוראת. לא משנה מה אני חושבת עליהם לפני כן, או בדיעבד. ככה זה בימינו, רק עם פרוטקציות דברים מתקדמים.
אז זה היה הגילוי הנאות הנדרש, ועכשיו מגיע הזמן לדבר קצת על הספר עצמו. את מה שקורה בו אפשר להבין מהשם, וגם מהכריכה. אם בספר הראשון ראינו את קאסיה לבושה בשמלת ערב ירוקה ונתונה בתוך בועה סגורה, הרי שעכשיו קאסיה, בלבוש נוח ולא בובתי, פורצת את בועת העולם המושלם אליו נולדה.
לא אומר שנעתקה נשימתי ממתח רב במהלך קריאת הספר. חלק מהדברים הקורים בו צפויים למדי, וחלק אחר מבולבלים למדי. יש הרבה רעיונות מד"בים יפים, שנשארים ברמת רעיון ונורא חבל שלא מתפתחים. יש כמה גרעינים אפשריים לדילמות, בעיקר בשאלת היחיד מול היחד: האם אדם צריך לשבת ולחיות את חייו בשקט, או שמא צריך להתאמץ ולהתאגד כדי לנסות להיטיב את המצב הכללי. שאלה, שלטעמי (כמו ההמצאות הרבות) בא רק כרעיון ולא מגיע לידי פיתוח.
אם בספר הראשון הנחו את קאסיה שירים משל טניסון ושל דילן תומס, הרי שכאן נוספים להם עוד שירים, משל אמילי דיקינסון ועוד. רק על זה מגיע לכותבת כוכב שלם. תוסיפו לזה כוכב נוסף עבור אזכור אירוני ושובב של ריי בדבורי, בתור פסולת נייר הניצלת מהשמדה, ואת הרעיונות היפים שהזכרתי קודם, ותקבלו ספר מעניין. לא לכיד, לא בהכרח ברור, לא מצליח להיות עמוק, אבל מהנה. שלושה וחצי כוכבים בשביל החלב של אפרתי. כמובן, יכול להיות שהכל יתברר טוב יותר בחלק השלישי, ואולי הוא יסגור טוב את העלילה. מצד שני - אולי לא.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
