ביקורת ספרותית על המשליטים מאת סטיבן קינג
ספר בסדר

---

מלך המקוריות!
הרעיון המטורף של קינג לפרסם שני ספרים בעלי עלילות מקבילות שמשלימות זו את זו - "דספריישן" ו"המשליטים" - הוא ללא ספק ייחודי ונועז, משהו שרק קינג מסוגל אליו, ורק על הניסוי הזה חובה לכל חובב ספרות להתנסות בצמד הרומנים!
אבל.
אחרי שסיימתי לקרוא את "דספריישן" המעולה, החלקתי בקלילות אל הספר הבא, "המשליטים" (אני מניח שאפשר גם לקרוא בסדר הפוך. וחבל שאי אפשר למחוק מהזיכרון את שני הספרים כדי לנסות את זה). לא תדעו כמה שמחתי כשגיליתי שהדמויות הנפלאות מ"דספריישן" - ג'וני מארינוול, סטיב איימס, סינת'יה, משפחת קארבר, טום הויטרינר, אפילו אנטרגיין השוטר (גיחי גיחי, צחוק הגורל..) - 'קמו לתחייה'. הפעם הם מצויים במיקום ובסדר שונה לחלוטין. כעת הם כבר לא עוברי אורח שנקלעו באופן טרגי לאימה של דספריישן, אלא שכנים חביבים שמתגוררים כבר שנים זה לצד זה (למעט סטיב איימס, שגם כאן הוא נקלע במקרה, הפעם לפרבר הקטלני).
עכשיו, תארו לכם שג'יי.קיי רולינג תכתוב ספר חדש שבו הארי, רון, הרמיוני, סנייפ, דראקו וכו' מתגוררים זה לצד זה באחת מהשכונות של לונדון. זה לא פנטסטי?? גם, אבל בעיקר - מצחיק.
לכן, להבדיל מהספר "דספריישן" המעורר פלצות, אל "המשליטים" קשה להתייחס באופן רציני (במידה ואתם קוראים אותו אחרי "דספריישן"), כי האופן ההזוי שבו כל הדמויות מסתדרות מחדש הפך את הספר לקומדיה, לא לספר אימה (שלא לדבר על כך ששליחיו של טאק הם בעצם מכוניות צעצוע ענקיות).
אבל לא רק בגלל זה. הספר הוא פשוט פחות טוב: ההתרחשויות בו הן אקראיות מדי, עד שנוצר סלט אחד גדול. אין אותה תחושת הגיון וסדר בתוך התוהו כמו שיש ב"דספריישן". גם מעשיו והופעתו המחודשת של הנבל טאק, הם חסרים כל הגיון, אם להתבסס על המתואר בספר "דספריישן". מלבד קטעי פסק-הזמן שבין הפרקים, לא הפקתי הנאה רבה מהעלילה.
תהיתי מאד אם בעלילה כזאת יבשה וחלולה סטיבן קינג יצליח להביא לנקודת שיא או סיום מרגשים (כמו שהוא עשה ב"דספריישן", "זה", "שק של עצמות" ובעוד הרבה מספריו), אבל כאן הוא הפתיע אותי לטובה. למרות היובש באמצע הספר - הסוף, או ליתר דיוק הציור שמופיע בעמוד האחרון, הוא נוגע ללב.
ועדיין, למרות הציון - זהו ספר חובה! כי כמה שיותר ג'וני מארינוויל, ככה יותר שמח ;)

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על המשליטים