ביקורת ספרותית על של מי אתה ילד (הוצאת 1988) מאת חנוך ברטוב
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 באוגוסט, 2013
ע"י נצחיה


בשנות העשרים של המאה הקודמת, עזבו אחיה של סבתי רחל את העיירה הקטנה שבה התגוררו בפולין, ועברו לפלסטינה. שלא בהתאם לתיאור הסטריאוטיפי הרגיל אחים אלה עסקו בחקלאות עוד בפולין, ונקלטו בקלות בפרדס חנה. סבתי עוד היתה ילדה, אבל זכתה לביקורים של האחים עם השנים. הביקור האחרון היה בסוף שנות השלושים של המאה. בעקבותיו הוחלט להביא אותה ארצה. סיפור עליתה של סבתי ארצה, באוניה האחרונה שיצאה מקונסטנצה, בשבת שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה, הוא סיפור ארוך ומופלא, וראוי לתיאור נפרד. מה שחשוב כאן היה הפער. סבתי יצאה מביתה, בחורה דתית ומקפידה על המצוות. היא הגיעה לפרדס חנה, וגילתה ששמירת המצוות של האחים שלה התרופפה עד מאוד. והרי זאת היתה הסיבה להישארותה בפולין עד כה. החשש מפני השמד הרוחני האורב מחוץ לפולין היה גדול מאוד. הוא גבר על חששות אחרים, שהיו עמומים יותר, ובדיעבד התבררו כהרסניים הרבה יותר.

"של מי אתה ילד" הוא ספר המתמקד באותה תקופה, אותו מקום, ואותו סוג אנשים. מהגרים מפולין, אנשים שומרי תורה ומצוות, המשתקעים במושבה בארץ ישראל, ומתמודדים על חייהם ועולמם. בתוך כך שמירת המצוות האדוקה אותה הביאו מפולין, מתרופפת ונחלשת. באיטיות, ובהדרגה, אך בכיוון אחד.

"יותר יומן מרומן" כתבו כאן באחת הסקירות של הספר הזה, ואני מסכימה בהחלט. הספר עוקב אחרי תהליך התבגרותו של נחמן. בן יחיד למהגרים מפולין. הספר מתחיל בילדות מוקדמת. כל כך מוקדמת עד כי אין מושג בן כמה הגיבור בעצם. זכרונות ראשוניים. והוא מסתיים בחגיגת הבר מצווה של נחמן, באותה שבת נורמלית אחרונה, בשלהי אוגוסט 1939, שבת שלאחריה פלש הצבא הגרמני לפולין, וטרף את קלפי הכל, בהתחילו מלחמה עולמית, ושואה לעם היהודי.

אין כאן עלילה של ממש. פרגמנטים, זכרונות, סיפורים קצרים. תיאורי בית ספר, חברים, התעללות של ילדים, חברות טובה, הדוד רפאל, ואשתו צפוירלה, החבר בלפור, המורה שרוני. תיאור עבודות הדחק של האב, ותנאי המגורים הדלים, אך הולכים ומשתפרים. יומן, אמרנו. השאלה העולה היא מדוע לקחת דווקא את נקודת המבט הילדית לצורך זה. מאוד קשה לכתוב כילד. זו אמנם מניפולציה שמוכרת ספרים, אך רק כשהיא נעשית טוב, ורק סופר-אמן יכול לעשות אותה טוב. לי נראה שיש כאן גם סוג של משל. הפעוט ההופך לילד ולנער על סף ההתבגרות יכול להיות אלגוריה לחברה ההולכת ומתגבשת על סף ההתבגרות שתביא אותה בסופו של דבר להקמת מדינה. ואולי זו רק פרשנות שלי.

הספר שקראתי נמצא באותו "ארגז אוצרות" שתיארתי בעבר. הוא שייך להוצאת "ספריה לעם" של עם עובד, וכריכתו ישנה ונעדרת פירות הצבר המופיעים כאן. אין כאן תרגום כך שאני לא מאמינה שהנוסח שונה. שפה ישנה, אך יפה וזורמת, ומתארת תקופה. אני אהבתי.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ניר, תודה רבה על המובאה. לא ידעתי, ועכשיו החכמתי.
ניר (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
הספר הוא כמעט אוטוביוגרפי.
מתוך החלק האחורי של 'פצעי בגרות' שלו (הספריה החדשה):

"[...] החוליה השלישית בכתיבתו האוטוביוגרפית רחבת היריעה של חנוך ברטוב. [...]
'פצעי בגרות' הוא הספר הראשון שכתב ברטוב ברצף של ארבעה רומאנים המגוללים את פרשת חייו של גיבור אחד בן הארץ, העשוי בצלמו של המחבר – משחר ילדותו ועד לערוב יומו. אחריו כתב את 'של מי אתה ילד' (1970), על ילדותו במושבה ארץ-ישראלית בתקופת המנדט הבריטי, את 'רגל אחת בחוץ' (1994) על תקופת נערותו עד לגיוס לצבא הבריטי, ולבסוף את 'מתום עד תום' (2003), על חייו הבוגרים."
נצחיה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
הגיל מתאים בדיוק, זה נכון. ומבחינה ביוגרפית גם מקום המגורים (פתח תקווה = מושבה ותיקה), וגם מוסדות הלימוד. אבל לא הצלחתי למצוא התיחסות המכנה את הספר ביוגרפי.
מה שכן מצאתי, וממולץ לקרוא, הוא מאמר עתיר פרשנויות סמלים ואלגוריות ביצירה, מאת זיוה שמיר:
http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-3351.htm
סופי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
הרמזים - מפאת גילו, שנות נעוריו, סיפור שהגיע לאוזניו ונחקק בתקופה זו. אולי כבר אז כתב הטיוטא בסיגנון ילדות, ופיתח לספר בבגרותו.
אל תשכחי , כל שהיה אלו סיפורי גבורה ואומץ על מה ואיך שהיה....
נצחיה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סופי, את טוענת שזו אוטוביוגרפיה? זו תיאוריה מעניינת.
סופי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אולי ,הסופר הנו בן של..., והסיפור הנו סיפור עליית מישפחתו/שכניו לארץ ישראל, הסיפור מסופר באופן הכי אותנטי ומוקפד בפרטיו,
אם הילד רותק זה יכול להשתרש, ונכתב בדיוק רב כמו שהוא זוכר ,בשפת ילדות.
אולי,
נצחיה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
חמדת - נכון מאוד זו בדיוק העטיפה של הספר שקראתי. אולי באיחור של 43 שנים מיום הפרסום, אך נראה לי שטוב מאוחר, בכל זאת.
וכן, נכון. כיף לי בארגז האוצרות. בהחלט-בהחלט.
חמדת (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
נצחיה -אהבתי , וככה אני זוכרת את העטיפה הראשונה של עם עובד .צבעי ירוק לבן וציור - http://www.2all.co.il/web/Sites/lo-labooks/64613_(1).JPG

כשהוא יצא לראשונה ב-1970 הוא הפך לרב- מכר ,לספר מכונן בספרות הישראלית של אז.

ואיזה כיף לך בארגז האוצרות האלה .אני מקנאה....





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ