נפלאות דרכי הקריאה, אין מה לומר. את הספר הזה לקחתי, כדרכי בקודש, מספריית הרחוב שלנו. ערב פסח הוא זמן טוב להגיע לשם כי זו העת שבה כלבעלי הבתים החרוצים ובעיקר בעלות הבתים החרוצות נזכרות ונזכרים לעשות סדר בבית ולהוציא ממנו ספרים מיותרים על מנת לרענן את הספריה ולפנות בה מקום לספרים חדשים וטובים יותר שיבואו. לקחתי את הספר כמו שאני לוקחת כל ספר שכתוב בעברית שנמצא שם (רוב הספרים שם באנגלית) כי לא עולה לי כסף ואין הגבלת כרטיס בספרייה. כך קורה מה שלא קרה לי אף פעם ונוצר לי תור של ספרים שאני צריכה לקרוא אבל לא מגיעה אליהם... לא נורא. מה שמעניין הוא שכשסיימתי את הספר הזה והלכתי לקרוא את הסקירות באתר גיליתי שואורי רעננה לא אהב אותו בכלל ואף כינה אותו בשם "אנטישמי" ושלסקירה הזאת, הקוטלת עד מאוד, אני הוספתי במו מקלדתי תגובה שאומרת שלא הצלחתי לצלוח אותו ולכן נטשתי.אז לפני 11 שנים נטשתי, ולא זכרתי את זה בכלל. אז זה לא שנתתי צ'אנס הפעם, כי בכלל לא ידעתי שיש צ'אנס ששאני צריכה לתת.עד כדי כך עז הרושם שהספר הזה השאיר עלי בקריאה הראשונה שלו.

אחרי הביקור בספריית הרחוב הלכתי אל ההורים שלי, שגם מסדרים ומנקים לפסח, וגיליתי שלאבא שלי, בין שאר ספרי ההיסטוריה שמלחמתים של המאה העשרים שהוא כה מחבב יש ספר על הלופטוואפה ועוד רומן עם צלב קרס על הכריכה שמתאר את המעבר של הדמויות ההירואיות של חיילי ס"ס "מהנוחות של מחנות הריכוז אל שדות הטבח ברוסיה". כל מיני זוויות יש לספרות על מלחמת העולם השניה, מסתבר.

אז גם כאן, הימים ימי מלחמת העולם השנייה, ואל העיר שנחאי מגיעים יהודים שגורשו או ברחו מגרמניה ואוסטריה. בשנחאי (או שנגחאי, תלוי איפה הלכתם לקרוא על זה) היתה קהילה יהודית החל מאמצע המאה ה-19, בעיקר יהודים שהגיעו מבגדד, אבל יהודים ייקים, אירופאים, שחלקם בכלל לא היו מודעים ליהדותם - לא היה שם קודם.

כשהרמן ווק רצה לכתוב ספר על מלחמת העולם השנייה הוא המציא משפחה, משפחת הנרי, ובנה רומן סביב הדמויות השונות. אבא מפקד על ספינה, אמא שנשארת בעורף ומנהלת רומן עם מדען שמקדם בניה של פצצת אטום, שני בנים שלוחמים, כל אחד בחזית אחרת. אחות שעובדת ברדיו, בת זוג של אחד האחים היא בת של חבר קונגרס, ובת זוג אחרת היא יהודייה אחיינית של מלומד יהודי מפוזר למדי ושניהם נתקעים באירופה. כך הוא העמיד דמות בכל אחת מהזירות שבה צריך לטפל. יש עלילה, ויש דמויות, אבל אף אחתמן הדמויות אינה "גיבור". הגיבורה של הסיפור היא מלחמת העולם השניה. אמנם מנקודת מבט של אמריקאי, אבל עדיין.

גם בספר הזה הגיבורה היא לא דמות, אלא היהדות בשנחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. הדמויות הן כנר שנעצר באמצע קונצרט, עבר במחנה ריכוז ואשתו הלא יהודיה הצליחה לחלץ אותו באמצעים שאין לדבר עליהם, בתמורה לכך שיסע הכי רחוק שאפשר. כןמר לשנחאי. יש גם את הילדה, היפהפיה היהודייה ששימשה "דמות פוסטר" ארית לתעמולה נאצית ובורחת, הרב של הקהילה האשכנזית, אחד שהוא כייס ורמאי ועוד כמה אנשים מפוקפקים מוסרית. כולם מנסים להסתדר באווירה הזרה להם מאוד כמיטב יכולתם, כולם דמויות שמבוססות או מולחמות יחד ממספר דמויות היסטוריות. הסיפור של שנחאי, אמיתי. הדמויות אמיתיות, אבל היות והן לא הנושא של הספר העלילה קלושה עד בלתי קיימת, ומה שנותר זה לקרוא את פרקי האווירה כפי שקוראים ספר היסטוריה. או ללכת לקרוא באמת ספר היסטוריה. מה שבא לכם.

רוב הספרים העוסקים בשואה, עוסקים ואולי במידה רבה של צדק, באירועים הקשים באירופה. אולם היהודים אכלו מרורים לא רק באירופה אלא גם במקומות אחרים כמו צפון אפריקה ובמזרח הרחוק. ספרו של אנז'ל וגנשטיין עוסק בגורלם של היהודים אשר נמלטו מאירופה ומצאו מקלט בשנחאי, לצד יהודים מבגדד ומרוסיה.

עלילת הספר מתחילה ביום 10 בנובמבר 1938 שהוא תאריך היסטורי: ליל הבדולח. התזמורת הפילהרמונית של דרזדן מנגנת באותו ערב את הסימפוניה מס' 45 של היידן ועם סיום הקונצרט כשנגני התזמורת שהיו יהודים ברובם, יורדים מהבמה לפי התור על פי הטקס המסורתי שהכתיב היידן עצמו, הם נעצרים בידי הגסטאפו ומובלים לדכאו.

כנר התזמורת תיאודור וייסנברג ועוד נגנים אחדים, מגיעים אחרי תלאות וייסורים, דווקא לסין, לעיר הנמל שנחאי. שנחאי שהיתה רחוקה מרחק שנות אור מעולמם התרבותי של יהודי מרכז ומערב אירופה - היתה אחד המקומות הבודדים שהסכים עוד לקבל פליטים יהודים שנמלטו מהטירוף הנאצי כך שהרבה אפשרויות בחירה, לא היו להם.

אך שנחאי באותן שנים נשלטת על ידי היפנים אשר מנהלים שם משטר כיבוש אכזרי ביותר. מצד שני, גם הסינים לא קיבלו את המהגרים החדשים עם שטיח אדום והם מרבים להתנכל ליהודים.

על הרקע הזה מספר לנו על אנז'ל וגנשטיין על נסיונות ההישרדות של היהודים, על הרעב, העוני והמחלות תוך כדי שהוא מתמקד במספר דמויות. נוגעת ללב במיוחד היא אשתו של וייסברג הכנר היהודי שהיא בכלל גויה אך מתעקשת לעזוב את גרמניה ביחד עם בעלה ולעבור איתו את כל התלאות.

בין סיפורי ההישרדות של היהודים מתאר לנו וגנשטיין את שכונות העוני של שנחאי, מספר לנו על רשתות הריגול השונות הפועלות באותה עת בעיר (ואשר היהודים נטלו בהן חלק), על הנזירות הכרמליטיות ופעילותן, על ספסרים, גנבים ושודדים, על כל מי שהמלחמה ומצוקתם של אחרים מהווים כר נרחב לפעולתם.

ספר מצוין ללא כל הפי אנד.

הסיפור מגלה טפח מקורות היהודים במלחמת העולם השניה, חבל שלא כל העובדות ההיסטוריות המוזכרות, מדוייקות.

ספר דוחה, מרגיז בעל כוונות זדון.
הספר מתאר התקבצות של פליטים יהודים בשנחאי במלחמת העולם השניה, והחיים שם.
הספר הזה צריך להיות ספר יסוד לכל אנטישמי. יש בו איסוף שיטתי ומצחין של כל פיסת רכילות, מידע רע על היהודים ואלו בשנחאי בפרט.
פעם ראשונה בחיי שקלתי להפסיק לקרוא ספר בגלל התיעוב אל הכתוב בו. המשכתי כדי לתת לקוראי הבלוג אזהרה: ספר רע באמינות נמוכה.
הספר מתרכז לכאורה במספר דמויות:
הזוג אליזבת ותיאודור ויסברג, היא נוצרית זמרת אופרה, הוא יהודי כנר ומנצח מפורסם על תזמורת דרזדן.
הילדה , דוגמנית יהודיה שמצטלמת כמודל ארי על רקע נופי פריז ומוצאת הזדמנות לברוח מהכיבוש הנאצי.
הם ועוד כמאה אלף יהודים , מגיעים לשנחאי ועוברים את מוראות המלחמה תחת הכיבוש היפני.
בדרך מספרים לנו כי עד להגעתם לשנחאי, הספיק תאודור להיות בדכאו ורק התמסרותה של אליזבת לקצין גסטפו הצילה אותו .
אנחנו נתקלים בסיפור האוניה "סנט לואיס" שעליה פליטים יהודים שמוחזרים לגרמניה כי שום מדינה לא רצתה לקבלם ( ראו את הסרט "מסע הארורים").
עד כאן הרקע. וכאילו ניתן היה לאמר עוד אוסף אקלקטי של נתונים הכרוך כספר.
אלא מאי, התבלינים והרוטב.
ידעתם כי האוניה סנט לואיס לא התקבלה בארה"ב בגלל.. ההתנגדות של האירגונים היהודים ( ע 106). הם לחצו על רוזוולט הנעבך לא לקבל אותם כי הפליטים יתחרו בהם על מקומות העבודה והפליטים הם שמאלנים שיביאו חיידקים.
תאמינו לי חיפשתי באינטרנט שמץ לידיעה כזאת ולא מצאתי.
בואו נעבור לשנחאי. בשנחאי יש יהודים מתקופות קודמות.
חשוב לציין בעיקר את היהודים הבגדדים. הם סחרו עם הנאצים (ע 186), שיחקו איתם קלפים (ע 12), כמובן שהתנגדו לקליטת הפליטים היהודים בשנחאי.
בלט בהם ששון (לימים סר ששון זה מסוכנות סאסי בלונדון).
לא ברור איך אנטישמים כמוהו בסוף מקימים בית ספר חקלאי בארץ ליהודים בכפר תבור ולערבים בתול כרם.

הסיום נוצרי לעילה.
אליזבת נפטרת על מזבח ההקרבה לבעלה, ממש קורע ומכמיר לב.
בקיצור פיכס.

פרדה משנחאי מתאר את חיי היהודים שברחו מגרמניה בשנים 38-39 שנייה לפני ששעריה נסגרו בפני היהודים ובריחתם למקום היחיד שעוד נותר להם לברוח באותם ימים, שכל המדינות סגרו את שעריהם - שנחאי.
למעשה הוא מתאר את חייו של תיאודור ויסברג -כנר ראשי בתזמורת דרזדן, שכמו חבריו הרבים לתזמורת, היהודים נעצר ערב אחד (ערב ליל הבדולח)והועבר לדכאו. אישתו ה"ארית הטהורה" "פועלת" בשבילו והשניים בורחים כאמור לשנחאי.
הילדה בראון (בראונפלד) אף היא בורחת מגרמניה, דרך פריז ובאמצעות מאהיביה היא מגיע גם לשנחאי לעבודה בלא פחות מהקונוסליה הגרמנית כמזכירת הקונסול -אוטומאר.
בספר יש תיאור של חיי העוני בשנחאי, חוסר הפרטיות, הרעב, ועם זאת היוזמה ורוח האחווה וקרן הרווחה.
יש גם כל מיני אירועי רקע של פרשיות ריגול ותיאורים של התפתחות המלחמה -תיאורים שמסיטים את העלילה לכיוונים לא רצויים, לדעתי.
בסה"כ בסדר

הספר מדבר על מלמת העולם השניה ועל חיי היהודים בתקופה הזאת בשנחאי, ספר יפה, קצת מרוח ומשעמם, מי שמחפש מתח לא ימצא את זה בספר הזה, מה שכן השפה של הספר כתובה בצורה טובה.