ביקורת ספרותית על שומרי ההיסטוריה - ראשית הסערה - שומרי ההיסטוריה #1 מאת דמיאן דיבן
ספר לא משהו

---

אני באמת לא מבינה איך היה מישהו שחשב שהספר הזה עולה על הארי פוטר.


כשרק ראיתי את הספר- וואו. כלומר- המוח שלי התעלם אוטומטית מהילד בתספורת ג'סטין ביבר על הכריכה שהאמת- ממש לא קשור לשום דבר בספר חוץ מהעובדה שהדמות הראשית היא גם זכר כמו בתמונה- אז הכריכה לא נראתה כל כך נוראית.
העלילה נשמעה מעניינת- נסיעה בזמן וכל זה. יכול להיות שזה לא כל כך מקורי- אבל למי אכפת? יש לעלילה כזאת פוטנציאל ענקי.
אז למה לא? אני פשוט אקח את הספר הזה הביתה ואתחיל לקרוא וכנראה אסחף לתוכו.
הלוואי שיכולתי לחזור בזמן לתת לעצמי סטירה ולדחוף לידיים שלי ספר של ארטמיס פאול או משהו.
אז כמו שכמובן אפשר להבין- לא. הספר הזה *כל כך* לא עולה מעל הארי פוטר כמו שהבטיחו לי. לא שכזה קל לעלות מעל הארי פוטר, אבל בכל זאת- זה בקושי מגיעה לקרסוליים של זה. תשכחו מזה- זה נמצא בערך שלושים קילומטר מתחת לקרסוליים של הארי פוטר.
הכתיבה לא גרועה- היא יכולה להיות אפילו מדהימה אם היא לא הייתה כזאת משעממת.
אחרי כל משפט שני מכניסים שני פסקאות של תיאורים (=זה לא שאני נגד תיאורים, אבל למי יש כוח לשמוע תיאור מפורט בפרטי פרטים של הפרטים הקטנים ביותר רק של *הלבוש* שדמות זכר שאובססיבית באופן חשוד לבגדים ואופנה?) או של הסברים של מה אטומיום ואיך זה פועל וממה זה עשוי ולמה ומתי ואיפה ובלה בלה בלה. החומר הזה עוזר לנסוע בזמן. נקודה.
אבל יכול להיות שהייתי מצליחה לסבול את זה אם הדמויות היו מדהימות כמו שהובטחו לי.
זה ירד לטימיון כשהדמות הראשית ראה נערה בלונדינית צרפתייה יפיפייה בעלת עיניים סגולות מדהימות כפי שלא ראה קודם לכן ומתאהב בה על המקום. וברור שאותה אחת היא גם חכמה וגם נחמדה וגם אמיצה וכל החבילה.
אלוהים- כל כך רציתי להרוג אותה. או יותר טוב- לגרום לכולם לחשוב שהיא בוגדת כדי שלא יחבבו אותה יותר ואז להרוג אותה.
כן. זה היה פותר את זה.
אף דמות לא הייתה כל כך עמוקה גם ככה- אבל טופז הזאת הייתה פשוט מושלמת ונדושה ופשוט משעממת לגמרי. לפחות לדמויות האחרות היו היבטים מעניינים. אפילו אם הצמידו עליהם תווית כלשהי והתמקדו בה ורק בה כאילו אין להם אופי חוץ מזה. (טופז היפייפיה. נייתן החתיך- שהיה די מגניב למען האמת- שאובססיבי לאופנה ואקססוריז. צ'רלי החכם.)
כלומר- לצ'רלי היה תוכי והוא היה סוג של חנון מגניב או שהוא סתם היה גאה בהיותו חנון וזה גרם לי להעריך אותו. הוא גם צמחוני אחרי מסע בהיסטוריה שעירב בשר נא.
ונייתן- טוב, עד כמה שהוא חתיך צוחקים עליו על האהבה שלו לדברים נשיים (לבחור יש מסכת לילה וחלוק משי) וזה הרס את התיאוריה של המושלמות והוסיף מוזרות ועשה אותו דמות לגמרי מגניבה. במיוחד אהבתי כשהזכירו אותו בפעם הראשונה כשהוא בדיוק הציל איזה אצילה או משהו מהעבר בדרך מאוד אבירית ואז עזב כאילו היא בכלל לא חשובה והיא שם רק כדי לאהוב אותו. אולי זה נשמע קצת שטחי אבל זה היה אחד הקטעים האהובים עליי.
הם כולם מבוגרים מג'ייק- אני כבר לא זוכרת בכמה (אולי חוץ מצ'ארלי אבל בהיותו חנון וויקיפדיה מהלכת אפשר להחשיב אותו כבערך פי שניים מגילו של כל אחד אחר שם) אז הסופר נתן לעצמו להפוך את ג'ייק שהוא... בערך בן ארבע-עשרה? אני לא זוכרת בדיוק- לילד בן תשע.
כל תמים, נאיבי, פזיז בצורה לא הגיונית ואידיוט גמור.
אוקיי, אדון סופר- אולי אתה אדם מבוגר, אבל זה לא אומר שכל מי שמתחת לגיל שש-עשרה הוא בן חמש. ברור? (תמיד רציתי להגיד את זה ^^)
אבל הוא בכל זאת הדמות הכי עמוקה שם. אפילו אם היא רק מתיימרת להיות עמוקה ומצליחה ממש בקושי.
כלומר- כל הקטע עם האח האבוד המשולם שלו שאבד בזמן שהוא כל כך מתגעגע אליו וחושב עליו כל זמן (אולי עשירית מהספר כולו) היה כל כך פתטי, קיטשי ונדוש. ובאמת- אני רוצה לסטור לו על כל הקטע עם טופז. (אחי, תתגבר עליה! היא רואה אותך בתור אח קטן והיא כל כך לא בליגה שלך [-מבחינת הסופר. כל אחד אחר יגיד שג'ייק הוא משהו כמו עשר רמות מעליה.] פשוט תמצא מישהי אחרת ש*יש* לה אופי ותתאהב בה במקום.)

טוב, מספיק עם הדמויות- מה שכן, העלילה לא הייתה כזאת גרועה. אולי עם דמויות *טובות* הספר הזה היה הרבה יותר מצליח. (וכמובן, עם כריכה שאין עליה נער-ג'סטין-ביברי לא קשור.) אני אוהבת היסטוריה. אני אוהבת ללמוד דברים על היסטוירה- זה כל כך מעניין! אפילו הסופר הזה לא יכול להפוך את זה למשעמם *לחלוטין*. צריך להיות מקצוען בשביל זה.
וכן- היה הרבה אקשן שזה היה די בסדר. אבל ברצינות- הדמויות כמעט ולא תקשרו זה עם זה. אולי אמרו הערה אחת עוקצנית או הסבירו לג'ייק דברים שלא הבין כדי שנצליח לעקוב אחרי העלילה. אבל לא. הם *ממש* לא יכולים לעבור מסע מדהים שכזה בלי לעשות לפחות שיחת נפש אחת. ובבקשה שזה לא יהיה עם טופז- בסדר, היא מאומצת והמשפחה שלה מרושעת או משהו כזה. זה לא הופך אותה לעמוקה וזה *ממש* לא הופך אותה לדמות היחידה עם העבר הקשה והמתיש. (תמותי, טופז! תמותי!)
מה עם צ'ארלי? בחייך, אדון סופר! לא יכול להיות שהוא סתם חנון שאוהב ספרים שיש לו תוכי. ברצינות. *אף אחד* הוא לא סתם מישהו בלי עבר קשה או כאב נפשי *כלשהו*. אפילו לא *נייתן*.

אבל הסוף!
אלוהים, הסוף... הוא היה מדהים.
כאילו, טופז נחטפת.
בראבו. באמת, מגיע לקטע הספר מחיאות כפיים. (תמותי, טופז! בייסורים! אחרי שתיחשבי לבוגדת!)
וג'ייק עושה משהו אמיץ והרואי. והנחש ההוא מת. איזה סוף!
זה היה שווה את זה רק בשביל הסוף הזה.



טוב, בכל מקרה- הספר היה יכול להיות בסדר. אבל הדמויות מטומטמות ושטחיות. אני עדיין מקווה שיהיה קטע שבו טופז תעשה או תגיד משהו לא בסדר וישנאו אותה כמו ששונאים לפעמים את ג'ייק שאיכשהו הוא היחיד שלא יודע מה הוא עושה ועושה טעויות.
לא הגיוני.
אבל קראתי גם את הספר השני- ושווה לעבור את הזוועה הזאת בשביל השיפור המשמעותי שחל בו. (ולא, טופז לא מתה או נחשבת לבוגדת או משהו כזה. וממש חבל, אתם יודעים?) אז בסופו של דבר זה ההחלטה שלכם אם לקרוא או לא לקרוא.
אבל לפחות תקראו את השני- אפילו בלי הראשון. למרות השינוי המזעזע שעשו לנייתן. (הפכו אותו לפחות חתיך ומגניב. האכזריות. עכשיו הוא רק בחור מוזר שאובססיבי לבגדים. באמת אדון סופר?)

» ביקורות נוספות של אקו
» ביקורות נוספות על שומרי ההיסטוריה - ראשית הסערה - שומרי ההיסטוריה #1