לכבוד הוא לי לכתוב ביקורת ראשונה לספר המעניין הזה. זהו ספר אוטוביוגרפי של אמלי נותומב, בת לדיפלומטים בלגיים שהוצבו ביפן בשנות השבעים. על אף שמשפחתה עזבה את יפן בהיותה בת חמש לסין ומשם לבנגלדש, לאוס, בורמה וארה"ב, ראתה אמילי ביפן את ביתה. לאחר השיבה של המשפחה לבלגיה, הרגישה אמילי בת ה- 17 זרה במולדתה כמו בכל ארץ אחרת והחליטה לחזור ליפן, אליה התגעגעה והאדירה במחשבותיה. משום שנותומב ידעה את השפה היפנית על בורייה ושלטה במספר שפות נוספות, לאחר מבחנים מתישים, היא הצליחה להתקבל לתאגיד "יומימוטו", אחד מתאגידי ענק יפניים שמתעסקים בשלל ענייני מסחר עם חברות זרות.
בשפה קולחת, עם הומור עצמי ובעין ביקורתית, מתארת הסופרת את קורות השנה ההזויה ביותר בחייה. החל מפערי תרבות ומנטליות, דרך התעללות בלתי פוסקת מצד הממונה עליה, אותה היא לא מפסיקה להעריץ ועד סיום העבודה כאחראית על נקיון השירותים בקומה ה- 44.
שלל הדמויות שאכלסו את התאגיד יכלו לפרנס בעצמן מספר ספרים לו הייתה נותומב בוחרת לכתוב אותם. העלמה מורי פיבוקו, האישה הבכירה ביותר בתאגיד (מתוך סך של שלוש נשים בלבד שעבדו שם בשנת 1990), שמתעללת באמלי וסובלת בעצמה מהתעללות של הממונים עליה וחשה רגשות נחיתות מרווקותה בגיל 29 המופלג. סגן הנשיא אומוצ'י, ששאב הנאה סדיסטית מהשפלת הכפופים לו ומר טנשי, שהגדיל ראש ושילם על כך בפני הנהלת החברה, מרתקים, לא פחות. הדיאלוגים ההזויים ומצבים הזויים עוד יותר, השאירו אותי פעורת פה.
לא פעם תהיתי למה היא לא התפטרה, אך הסיבה לכך נעוצה דווקא ברצונה להדמות ליפנית. מסתבר שלהיות מפוטר ביפן זה מביש, אך לא נורא, לעומת זאת להתפטר - זה כבר בזיון, שדורש הורדת ראש, אם לא סופוקו.
כמה ציטוטים ברשותכם:
לאחר שאמלי הגישה עשרים כוסות קפה בישיבת מו"מ של התאגיד עם חברה יפנית אחרת:
"גרמת למשלחת של החברה הידידותית לחוסר נוחות רב! הגשת את הקפה בצורה כזו שרמזה על כך שאת מדברת יפנית בצורה מושלמת!
אבל איני מדברת בשפה זו רע כלל וכלל, סאיטו סאן.
שתקי! באיזו רשות את מתגוננת? מר אמוצ'י כועס עליך מאוד. השרית אווירה איומה בישיבה בבוקר: כיצד ירגישו שותפנו ביטחון בחברת לבנה המדברת את שפתם? החל מרגע זה, שוב אינך דוברת יפנית.
אבל יומימוטו שכרו אותי משום שאני מכירה את שפתכם!"
לא איכפת לי. אני נותן לך הוראה שלא להבין יותר יפנית..." עמ' 16
"...אם במקרה נדיר תתחתני מתוך אהבה, תהיי אומללה עוד יותר, משום שתראי את בעלך סובל. עדיף שלא תאהבי אותו: כך תוכלי להיוותר אדישה לנוכח התמוטטות האידיאלים שלו, משום שבעלך עדיין מחזיק בהם. לדוגמא, הניחו לו לקוות שאישה תאהבו..." עמ' 78
"מר סאיטו עמד להיות אביו של תינוק שני, זכר. אחד הדברים הנפלאים בשפה היפנית הוא שניתן ליצור בה אינסוף שמות פרטיים, שמקורם בכל חלקי לשון...קרא מר סאיטו לבנו סטואומרו, כלומר "לעבוד"..." עמ' 83

















