היום הולדת של התולעת חל בדיוק לפני שבוע הספר, לכן את ערמות הספרים שהיא קיבלה הצלחנו לסדר רק לאחרונה. את הספר הזה "הנקה ופיט" היא קיבלה מילד הכי מופרע בכיתה, אחד כזה שמציק לכולם, צועק ומפריע בשיעורים. אמא שלו לחשה לי בסוד שהוא בעצמו בחר לבתי את הספר (ברוב המקרים, בכל זאת ההורים בוחרים מתנה בגילאים האלה) ומכיוון שהוא ידע שהיא תולעת ספרים רצינית, התייעץ עם המוכרת בחנות והיא המליצה לו על הספר הזה.
ספר על שואה? אני בעצמי לא מסוגלת לקרוא על שואה, אז בת השבע שלי תקרא את זה? אבל בכל זאת, ההשקעה של הילד ריגשה אותי, לכן בהיסוס הנחתי את הספר בערמה של "נשארים בוודאות".
רן כהן אהרונוב מספר בספר הזה את הסיפור האמיתי של סבתא חנה (הנקה) מאמסטרדם, שהוחבאה אצל משפחה הולנדית, כאשר הוריה נמצאים הרחק במחבוא אחר. פיטיה, בת גילה של הנקה היא בת המשפחה המאמצת. בין שתי הילדות נרקמת חברות אמיצה, גם אם בהתחלה פיטיה לא מצליחה להבין ולהכיל את הפחדים וחוסר תקשורת של הנקה. הילדות מצליחות לברוא לעצמן עולם של בובות ומשחקים שלכאורה נורמלי, אך הפחדים וסיוטים לא מרפים ומציפים את הסיטואציה האמיתית.
בדרך כלל אני מקפידה לקרוא את הספרים לפני הבת שלי, בעיקר על מנת לדעת שהיא יכולה להתמודד עם הספר, כי היא ילדה רגישה מאוד. הפעם לא הספקתי, בגלל כמות הספרים שנערמה וקראתי רק את התקציר. לפני כמה ימים ראיתי את התולעת שלי יושבת על הספה ודומעת. "אמא" היא אמרה לי, "את חייבת לקרוא את הספר. יש שם כל כך הרבה קטעים מרגשים". הנחתי את עיסוקיי בצד וקראתי. גם אני דמעתי. האמת, בכיתי. בעיקר בקטע בו הנקה רצה להתחבא בארון בזמן שהחיילים עוברים ליד הבית ופיט יושבת ליד הארון ושרה לה שירים מעודדים.
הסיפור הזה אמיתי, הנקה ופיט נשארו חברות גם שבעים שנה אחרי ושתי המשפחות נמצאות בקשר הדוק. הכתיבה עדינה ועם זאת לא מתחמקת ומצליחה לחשוף את הילדים בדיוק במידה הנכונה. הספר מנוקד ומתאים מראשית קריאה ועד 120.

















