ביקורת ספרותית על המנימים - הסדרה הצעירה # מאת סילביה וו
ספר טוב

---

ראיתי את הספר בדוכן ההחזרות בספריה, ונזכרתי בו. אז זו הזדמנות לסקירה קצרה. מדובר בספר מקסים ויוצא מגדר הרגיל, וכשקראתי קצת הצטערתי שלא הכרתי אותו כילדה. אבל גם כבוגרת הוא ספר מלבב ביותר.

בשבוע הספר כתב הרב חיים נבון שאלה בדף הפייסבוק שלו: "איזה ספר גורם לכם לקנא באדם שעומד עכשיו בפני הקריאה הראשונה, המופלאה ביותר?". זו שאלה שקצת הביאה אותי במבוכה, כי רוב הספרים הטובים בעיני, טובים יותר בקריאה שניה ושלישית, שלא לומר עשירית. אבל "המנימים" הוא אחד מהבודדים הטובים ביותר בקריאה ראשונה, כי עיקר הטוב שבהם הוא אלמנט ההפתעה והמקוריות.

קשה לספר במה עוסק הספר מבלי להסגיר פרטי עלילה, והרי אמרנו שההפתעה היא העיקר, אז זו ממש בעיה. רמז יחיד שאפשר להסגיר מצוי על הדמות שעל הכריכה. כן, הוא כחול, ולא, זו לא טעות. לא כל המנימים כחולים. למעשה רק אחד מהם. אבל הם כולם שקטים, ביישנים, נחבאים אל הכלים. גרים להם באותו בית כארבעים שנה, ומשתדלים למעט בתשומת לב, ולקצר בקשרים עם החוץ. והנה יום אחד מגיע מכתב, מאת בעל הבית שלהם, וממלא סערה גדולה בבית השקט והרגוע. הסוד הזה, המשותף לכולם, עשוי עכשיו להתגלות. כל אחד מבני הבית מגיב בדרכו שלו לבעיה המתעוררת, וכך אנו לומדים להכיר את בני המשפחה השונים, ואת הסוד המפתיע שלהם.

ספרטוב ומומלץ, לא רק לילדים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המנימים - הסדרה הצעירה #