ביקורת ספרותית על ארץ אבות - מהדורה מחודשת - מה היה קורה אילו היטלר ניצח? מאת רוברט האריס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 ביולי, 2013
ע"י אלון דה אלפרט


****


אז מה היה קורה, באמת? אילו היטלר היה מנצח?

אז העולם, אין ספק, היה נראה אחרת. הרוסים היו מפסידים ונמוגים, בנות הברית היו נכנעות, האו"ם, מטבע הדברים, לא היה קם, מכאן שגם כ"ט בנובמבר, או הכרזה על מדינת היהודים... בעצם, איזה יהודים? הגרמנים היו גומרים את המלאכה, הפיתרון הסופי היה באמת סופי, וגם לישראל, יש להניח, היו מגיעים ביום מן הימים, כך ששליחי הסוכנות לא היו מגיעים לעיירה פשמיש שבפולין (בין השאר כי לא היתה יותר פולין), ולא היו מוצאים בבית של אישה פולניה נוצריה את הילדה הקטנה פלה שוואם בת השמונה, לא היו משכנעים אותה לעלות ארצה בדיבורי כיבושין על חול ים ותפוחי זהב, וכך גם לא היתה עולה על ספינה ולא היתה מגיעה לחופי תל אביב, לא היתה עוברת גלגולים שונים עד שהיתה פוגשת את אבי, וגם לא היתה מביאה לעולם את אחי ואחיותיי... וגם לא אותי.

רוברט האריס לוקח את משחקי המחשבה הלא-מדעיים בעליל של "מה היה אילו" ומקדם אותם בדמיונו לא צעד אחד, כי אם עשרים שנה קדימה, עד לאמצע שנות הששים. הוא מייסד עולם דמיוני, ובו גרמניה עצומה חולשת על מחצית מהעולם. זה עולם בלתי מתקבל על דעתנו היום, ממש כמו שעולם עתידני סטייל "דו"ח מיוחד" הוא הזוי ובלתי נתפס. כן, יש בו מרכיבים שאני יכול לזהות, או לדמיין בעצמי, אבל קשה לי לעכל שהמציאות היתה מתקדמת בצעדי עקלתון כה שונים ממה שלמדתי להכיר כ"ההיסטוריה". העולם שהאריס בונה מרגיש אמיתי ומצמרר, פשוט כי הוא פורט אותו לאלפי פרטים, החל מארכיטקטורת-הניצחון הבומבסטית של ברלין, דרך קורותיהם-האלטרנטיביות הכה-שונות של אישים כמו היטלר או היידריך, צ'רצ'יל או קנדי, וכלה בצורת המחשבה וההתפתחויות בעולם כזה שלא התעורר הלום-קרב מקץ מלחמת עולם אלא השלים עם מציאות שונה באופן דרמטי, שאין בו מלחמה קרה וגוש סובייטי וקומוניזם אבל יש גם יש במרכזו מעצמה איומה, טוטאלית, אימפריאליסטית, ושזכויות אדם וערכים מובנים-מאליהם-היום של שוויון, אינדיווידואליזם וחירות הם ממנה והלאה.

מה שיפה כאן הוא שהאריס כתב סיפור מתח על מפקח במשטרת ברלין שמוצא גופה. לכאורה, הוא בכלל לא צריך את כל סיפור המסגרת האקסטרווגנטי של המציאות החלופית, פשוט כי סיפור המתח הבסיסי הוא מעולה בזכות עצמו - אבל דווקא במציאות כזאת, שבה "היעלמם" של מיליוני יהודים הוא בגדר סוד שלא הגיעה לידיעתו של העולם - סיפור המסגרת מעניק תוקף עצום למשהו שהוא לכאורה פעוט ערך - סתם חקירה קטנה של רצח בתיזמון מבאס - שבוע לפני יום הולדתו ה-75 של הפיהרר.

אבל זה לא קרה. אני כותב פה את הביקורת. ניצחנו.


****

31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
טוב, נו, שיהיה גליציה. גליציאנרים, פולנים או אוקראינים, הלכו יהודים שכם לשכם לגורל דומה בהחלט.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
גם אבי נולד בפשמיש והדגש הוא על גליציה. הגליציאנרים מאוד גאים בחריפות מחשבתם בניגוד לפולנים "סתם". ואתה ההוכחה.
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
נראה לי שאתה מקל ראש בהכחשה. אנחנו לא חושבים שהשמדת היהודים ומחנות המוות יכולים להיות סודות כל כך גדולים - פשוט כי אנחנו יודעים עליהם, והם מובנים מאליהם עבורנו, וודאי בתקופתנו. אבל בוא לא נשכח כמה מופתעים היו האמריקאים או הרוסים ששחררו את מחנות הריכוז. החשדות היו קיימים, אבל רק כשמועות. וכאומה, וודאי מנצחת, היה קל מאוד להפנות את המבט, מה גם שלהתעניין בעניין באופן אקטיבי היה יכול בעיקר להזיק לבריאותך.
משה s (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
קראתי את הספר לפני מספר שנים ופחות התלהבתי ממך, זאת אומרת כספר מתח הוא בהחלט מספק את הסחורה. אבל קשה לי להאמין שלגיבור לקח כל כך הרבה שנים להבין באיזה סביבה הוא חי, ולשנות פאזה. נו באמת !
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה, לי.
לי יניני (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת. גם אני אהבתי את הספר הזה. תודה
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
הפוך, גוטה, הפוך
עולם (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
עוד נצחון כזה ואבדנו...
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אם לשאול רגע שורה ממורקמי - יש רק מציאות אחת.
חני (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
מפחיד בכלל לחשוב מה אם,כי אני כל כך שמחה בארץ הקטנה שלנו שאני בכלל לא יכולה לתאר אחרת. יש בכך משהו מרגיע לקרוא על כך כספר מתח בלבד.
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אני דווקא נהנה להשתעשע במחשבות כאלה. מה גם שבמקרה הזה גם כיף לחזור למציאות הזו, למרות שאני יכול לדמיין כמה תרחישים יותר וורודים מזה הנוכחי. כן, וגם אני שמח שפלה נשארה בחיים.
אנקה (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
איזה כיף שניצחנו. אני ממש לא אוהבת ספרי אילו-היה-קורה-אחרת-ממה-שקרה-באמת. גם לטוב וגם לרע. במקרה הזה ספציפית אני שמחה לא רק בשביל עמנו ששרד וארץ ישראל אלא גם בשביל פלה שוואם בת ה-8 ששוכנעה בעבור חופן תפוחי זהב :) לבוא לכאן, לגדול, להקים משפחה ולהביא לעולם בן מוכשר שכזה. יישר כוחה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ