בסרט ׳בופור׳ של הבמאי יוסף סידר הושמטה הסצנה הבאה:
״אחד החיילים מטייל במוצב, ופתאום הוא רואה את בייליס, שעסוק במשיחת התפילין שלו במים. כשהוא שואל אותו מה הוא עושה, בייליס עונה: "אני מיישן אותן" ומספר סיפור שלם: "הישנות נשרפו לי כי שמתי אותן על תנור, אז אבא שלי קנה לי תפילין חדשות, ואני רוצה שהוא יחשוב שאני מניח תפילין כל יום, אז אני צריך שהן ייראו ישנות. גיליתי שאם מושחים אותם במים כל יום כמה דקות, הם מקבלות מראה משומש". ואז בייליס נשאל, "אבל לא יותר קל פשוט להניח אותן?" ועונה: "כן, יכול להיות שזה יותר קל.""
הסצנה הזו הושמטה כי אף אחד חוץ מסידר לא הבין את קו העלילה הזה, ולא הבין למה להקדיש זמן מסך למשהו כל כך אזוטרי.
הדתל״ש (דתי לשעבר) הוא מושג שנכתב עליו רבות בשנים האחרונות בבמות שונות, בעיקר פנים-מגזריות, אבל לא רק. הספר הזה מנסה לעשות סדר בתופעה הזו על שלל היבטיה הסוציולוגיים-תרבותיים, ולנסות להגדיר, ובעיקר לבדל את המושג הזה מהיוצאים בשאלה של שנות השמונים, השבעים ודרומה, ומיוצאים בשאלה חרדים.
הספר נכתב כראיונות עם דתלשי״ם ועם אנשים שחקרו את התופעה לפי נושאים: הדתל״ש, הדתל״ש והחברה הישראלית, וכן הדתל״ש המזרחי, הפוליטי, והיוצר.
התזה המרכזית של הספר היא שבניגוד ליוצאים בשאלה מהציבור החרדי, או יוצאים בשאלה בכלל בשנים עברו. הדתל״ש הוא זהות חדשה שנמצאת במקום לא מוגדר על הרצף שבין דתי לחילוני. יש כאן מן ייצור כלאיים שהוא לא דתי קלאסי, אבל גם לא חילוני. הטענה המגזרית הידועה היא שדתיים או דתלשי״ם כמעט תמיד יזהו דתל״ש אחר גם אם הוא ינסה לשמור על עמימות. השם עצמו, ׳דתי-לשעבר׳, מגלה על האינטראקציה שלו עם עברו הדתי. לשון אחרת: גם ההתעסקות של הדתל״ש איך לא להניח תפילין, יש בה אקט רליגיוזי.
הסיבות לכך שהדתל״ש החדש לא מתכחש לעברו עשוי לנבוע מגורמים רבים ומגוונים, החל במקום החדש והפחות מתנצל של הציונות הדתית, וכלה בתפיסת הדת בעולם הפוסט-מודרני כזהות מעצבת ויחד עם זאת כאקלקטית ולא מחייבת.
ההשלכות לזהות החדשה הזו, הדומה במקצת למסורתיות המזרחית, דבר שגם נידון בספר, באות לידי ביטוי בעיקר בשלב בחירת הזוגיות וחינוך הילדים. הרצון של הדתלשי״ם הוא לבנות זוגיות עם דתלשי״ם כמותם. הם לא רוצים ילדים חילוניים. הם רוצים ילדים דתלשי״ם, שזה משהו אחר לגמרי.
אבל שיהיה ברור. דרך חייהם של הדתלשי״ם רחוקים מלהיות סוגה בשושנים. הספר עוסק לא מעט בקושי של התדל"ש במציאת זהות חדשה, כמו גם בהתאקלמות בעולם החילוני, ובעיקר בעולם הזוגי ובחוסר ההבנה של ההתנהלות בין המינים.
אמנם לעתים הרגשתי שהתופעה יותר מעניינת מהספר, וכי הוא לוקה מעט ברדידות מסוימת, אבל הוא בסך הכל לא רע.
לאחרונה התפרסם מיזם נדלנ״י מפתיע, שכוון לציבור הדתיים לשעבר עם הססמה המתבקשת, שלא לומר אווילית: ״אם כבר אתם בדרך לגיהנום, למה שלא תגורו בינתיים בגן עדן?". לפי התזה המדוברת, אין במיזם הפתעה אלא רק תוצאה מתבקשת של התהליך המדובר.
