ביקורת ספרותית על Room Full of Mirrors - A Biography of Jimi Hendrix מאת Charles R. Cross
ספר בסדר

---

אחרי שכתבתי על הביוגרפיות של ג'ניס ג'ופלין וג'ים מוריסון אני משלים את השילוש הקדוש עם הביוגרפיה של ג'ימי הנדריקס, הצלע השלישית של ג'אם ה27 בשמיים. גיטריסט גאון ווירטואוז שאת המהפכה שהוא חולל ברוק עם הגיטרה החשמלית אפשר להשוות רק למה שעשו בג'אז צ'רלי "בירד" פרקר וג'ון קולטריין עם הסקסופון או דיזי גילספי ומיילס דייויס עם החצוצרה.

סיפור החיים של ג'ימי הנדריקס מתאים לטלנובלה דרום אמריקאית: ילדות בסיאטל הגשומה, אב ששירת בצבא רחוק מהבית, אמא זנותית ושיכורה, התייצבות החיים כשהאב חזר אחרי שהאם מתה משתייה, לימוד עצמי של נגינה בגיטרה שעלתה 5$, גיוס ושחרור שנוי במחלוקת מהצבא האמריקאי ותחילת הקריירה המוסיקלית כנגן ליווי ואולפנים.
בתחילה ואמצע שנות השישים החלוקה הגזעית-מוסיקלית בארה"ב הייתה ברורה: הג'אז, הבלוז והסול הם של האפרו-אמריקאים ואילו הרוק, הפופ והקאנטרי/פולק של הלבנים. ג'ימי רצה לנגן רוק אבל לא נתנו לו עד שהוא התגלה ע"י צ'ס צ'נדלר מהאנימלס שלקח אותו תחת חסותו. יחד הם חצו את האטלנטי ובלונדון הקימו את אחת מלהקות הרוק הטובות ביותר בכל הזמנים: The Jimi Hendrix Experience שכללה את ג'ימי הנדריקס בגיטרה, נואל רדינג בבס ומיץ' מיטשל בתופים. ההרכב הזה הוציא שלושה אלבומים (שניים מהם מאלבומי המופת של הרוק: Are You Experienced? ו- Electric Ladyland ) ואיתו ג'ימי הנדריקס זכה להצלחה כבירה. סגנון הנגינה של הנדריקס עורר התפעלות אפילו אצל גדולי הגיטריסטים באותה תקופה, כולל אריק God קלפטון. מיותר לציין שעד היום לא קם אף גיטריסט שהתקרב אפילו לוירטואוזית הגאונית של ג'ימי הנדריקס.
עם ההצלחה של הנדריקס התחילו גם הבעיות. ארגוני השחורים המיליטנטים ראו בו דמות מייצגת, לחצו עליו להיפרד מהאמרגן והנגנים הלבנים ולהקים שלישיה של הברדרס בלבד. בילי קוקס ובאדי מיילס היו אמנם נגנים טובים אלא שהכימיה של ההרכב הזה לא התקרבה לזו של השלישיה המתואמת המקורית. הנדריקס החליף נגנים ולמרות ההופעה ההיסטורית בווודסטוק הרמה של הלהקות שלו ירדה, כשבדרך היו גם כל מיני אינטרסנטים ושרלטנים שניצלו אותו. והיו גם נשים, הרבה נשים, כאלו שנהרו אחרי ההצלחה שלו וכאלו שרצו אותו עקב השמועות שהוא גבר מצויד כהלכה. היו לו הרבה מאד נשים, אבל העובדה שהוא חיפש אהבה שלא מצא ויחד עם הלחצים מסביב וההתדרדרות המוסיקלית הביאו למצבי תסכול והתערערות שדחפו אותו לסמים. בהופעות האחרונות שלו הנדריקס כבר היה מחוק, כולל ההופעה המתועדת באי וויט שכמה ימים אחריה הוא נפטר כתוצאה מצריכת יתר (ב-18 לספטמבר 1970). שלושה שבועות אחריו נפטרה מאותה סיבה ג'ניס ג'ופלין ושנה אח"כ גם ג'ים מוריסון הצטרף לג'אם האדיר בשמיים, כולם מתו בגיל 27 וכך נשארו צעירים לנצח.

אני שואל את עצמי מדוע לאדם עם סיפר חיים עסיסי ומעניין כל כך לא נכתבה עד היום ביוגרפיה רצינית אחת? את הביוגרפיה של ג'ניס כתבה היסטוריונית-חוקרת, הביוגרפיות של ג'ים מוריסון נכתבו ע"י עיתונאים רציניים ואילו הנדריקס "זכה" ללמעלה מ-10 ביוגרפיות, רובן Pure Trash. הטובה בביוגרפיות, הנסקרת כאן, היא Room Full Of Mirrors שנכתבה ע"י צ'רלס קרוס, עיתונאי מסיאטל. אבל גם היא חוטאת לא מעט בגלישה ל"צהוב" עם כל מיני שמועות שמעולם לא הוכחו.

קראתי את הספר, הוא סביר, אם כי לי הוא חידש רק מעט. מצד שני התעצבנתי על כל הקטעים ה"צהובים", השמועות והרכילות הזולה שנכללו בספר. מי שלא מסתפק בויקיפדיה (או באלפי האתרים שמוקדשים להנדריקס) יכול לקרוא את הביוגרפיה... מצד שני אפשר גם לחכות שמישהו רציני ייקח על עצמו לכתוב ביוגרפיה רצינית ואמינה על הגיטריסט הגאון עם סיפור החיים המעניין: ג'ימי הנדריקס.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על Room Full of Mirrors - A Biography of Jimi Hendrix