על הספר הזה לא הייתי ממליצה לכל אחד.
בייחוד לא לבעלי לב חלש
כן הייתי ממליצה עליו ובחום לכל מי שמעניינת אותו אוטוביוגרפיה של אלכוהליסט ומסומם קיצוני.
הספר כתוב בקצב כל כך מהיר שאני רק מתחברת לביקורות שכבר נכתבו עליו שהספר וצורת כתיבתו ממש מכניסים =הכניסו אותי לסרט בלאות מהמם ומזוויע בו זמנית.
נכון,אין פיסוק עשיר או שימוש בניבים,במדרג לשוני גבוה או באילו תובנות מרשימות במיוחד על החיים ועל השפה... כי זה לא אמור להיות בכזה סוג של ספר.לא. דווקא צורת הכתיבה היא זאת שהופכת את הסיפור לאוטנטי,למטלטל יותר. דווקא המנטרות שחוזרות על עצמן,המשפטים הקצרים, השימוש בגוף נוכח כל כך הרבה פעמים מחיים את הסיפור והעלילה בצורה יוצאת מן הכלל.
תמיד אמרו שהחיים הם התסריט הטוב ביותרו
גם אם הסופר חרג מעט מגבולות הסיפור האישי והפרטי שלו,אני מקבלת את זה הכי שבעולם כי הוא הצליח בתיאורים שלו ושל הסובבים אותו להעביר את זוועת החוויה של להיות מכור כבד.
באמת ספר טוב.

מישהו לרוץ איתו...
טוב, איך מתחילים??
אני יודעת שכל מה שאכתוב עכשיו יהיה חיוור לעומת החוויה הכמעט מיסטית שבקריאת הספר....
כשהתחלתי לקרא את מאה העמודים הראשונים אמרתי לעצמי-' וואי,כשאסיים את הספר הזה,אני מוכרחה להעניק לעצמי מדליה, מ ו כ ר ח ה'
אחרי שסיימתי אני מעניקה את המדליה לדוד גרוסמן :) שכוייח!
אין צורך שאפרט על העלילה... כבר טובים ממני עשו זאת.
אנסה לספר מעט על התובנות שעלו לי במהלך הספר.
אבל- לפני כן, אני רוצה לברך את עצמי... ותענו אמן בכל הכח :) מי יתן והגבר שלי ידמה במעט לאסף, גיבור הספר ;C
אחת התובנות הכי משמעויות היא ללכת עד הסוף... לא לוותר באמצע גם כשזה הכי נח... אני לא יודעת אם כותב הספר לקח בחשבון כל משמעות ופרשנות ששם הספר שלו יכול לקבל, אבל אני לוקחת את זה ממש כמוטו-אתה צריך משמעת, ואם אין לך,תקח מישהו שיהיה איתך.. אתה מוכרח לרוץ? אתה מתמוטט בדרך? אז שיהיה לך מישהו לרוץ איתו. העיקר אל תוותר. תגיע בסופו של דבר.. תמצא את תמר, תצילי את שי, תצילו את עצמכם, תמצאו אהבה.
מה שכיף בקריאה הזו,שלמרות שיש "הפייאנד" המסר שמועבר הוא שרק אחרי יגעתי ומצאתי-תאמין. התהליך הזה לא פשוט. אין הנחות, תקבל מכות בדרך,תגיע למעצר,תגור אפילו בתוך מערה שכוחת אל ותקבץ נדבות... אבל בסוף תגיע... תגיע!
הספר מקסים,כתוב נפלא,לא מיתמר להיות מה שהוא לא, מדהימה ההתאמה המופלאה של כל תכונה,מעשה,סגנון דיבור ותגובה לדמות שלה,לגיל הדמות. גרוסמן לא הפך נערה בת 16 לאיזו חיית הורמונים או ליפהפיה על אנושית. בחור בן 16 הוא בן 16 ולא יותר. הכל מאוד מאוזן,הגיוני ואמין.
רק מה... שמתי לב שהרבה סופרים,ודווקא הטובים שבהם שמודעים לעובדה שכל חלק בסיפור צריך להיות אמין, נוטים להעלים דמויות שבפועל הן מאוד מרכזיות. ניתן לראות את האמתלה הלא מאוד ברורה של "ההורים
של אסף טסו לחו"ל" זהו, הם לא בסביבה.. ואחרי יומיים הם הולכים לטיול במדבר. בדיוק ל----3 ימים! איזו השגחה עליונה...
אבל זה בסדר. גם כשזה מעט מאולץ.
גם את ההורים של הארי פוטר הרגו ואת ההורים של סינדרלה ושילגיה... אז זה בסדר.
ספר מצויין, מרתק ומומלץ מומלץ מומלץ!
באמת מכל הלב.
אןסיף מומלץ אחד אחרון.
ו...זהו,סיימתי.
תהנו :)

לראשונה בחיי נחשפתי לכתיבתו של הסופר היידי יצחק בשביס זינגר.
אין מה לומר-כישרון יש לו.
אבל- לא התחברתי למבנה הספר: קובץ סיפורים קצרים ששום סיפור לא באמת מנצל את הפוטנציאל שלו להפוך ליותר מסתם סיפור.
כאילו זינגר כתב לעצמו סקיצה,כמה נקודות לגבי כל עלילה ושכח לפתח אותן הלאה.
אני לדוגמא, חושבת שהסיפור על יינטל כל כך מוחמץ,הכל נכתב בקיצור נמרץ...שנים וחודשים נדחסו ל20 עמודים בלבד.
לרעיון של הסיפור אני נותת את הכותרת-החמצה.
זה רעיון שעוד לא נשמע כמותו והוא חסר תקדים מבחינה ספרותית-בחורה יהודייה שבוחרת להסיר מעצמה כל סממן נשי לטובת לימוד התורה בישיבה,זה רעיון אדיר שלא התפתח כראוי.
וחבל לי.
שאר הסיפורים בקובץ,גם הם סתמיים ומטה. לא בגלל סגנון הכתיבה,בגלל תוכן הדברים וחוסר המעוף.

אז ככה, לפני עידן ועידנים ראיתי את הפקת הקולנוע המשובחת שעשו לספר המשובח הזה אבל רק.השבוע נפל לידי הספר הענק (תרתי משמע)!
בלעתי אותח על תשע מאות עמודיו בעמה שעות בלבד. הספר מרתק, האנושיות שבו כל כך מרגשת,השאיפה לאהבה,לחיים וכן...גם לנקמה, כל אלה בתוספת ציפוי טעים וקריספי של תיאורי מקומות חיים ושוקקים שעושים לך חשק לקפוץ הכי מהר לספינה הקרובה שתשוט לכיוון פריז או לפחות רומא ולחוש בעמצך את היופי, השלווה,העונג שבשוטטות גרידא ברחובות!!
הסיפור מתובל בהומור, בכאב,בהנאה צרופה.
מיוחד,מומלץ :) !
נ.ב לי באופן אישי,בעקבות ראית הסרט לפני הספר היה קל יותר לעקוב אחרי עשרות הדמויות שמתוארות בספר,אבל בהחלט ייתכן שזו רק אני....
תעדכנו איך היה לכם.
נ.ב.נ.ב הציורים בספר לפעמים גורעים מיופי התמונות שהספר מתאר. זו דעתי.

רוב ספרות הרומן ההיסטורי שהגיעה לידי (ואני מסתייגת ברוב ולא בכל) עסקה בעיקר בדת הנוצרית. מדי פעם התגנבו לרומנים אלה ניחוח ערבי אך הנצרות על גווניה המעוותים והנוקשים שלטה בכיפה.
מה עוד שרוב ההיסטוריה שמלמדים בתיכונים בישראל מתמקדת בעיקר בימי הביניים בייון ורומא ולאחריה בהיסטוריית אירופה ואמריקה. ארצות אפריקה וההיסטוריה שלהם נופלות במערכת החינוך הישראלית בין הכיסאות.
אז נכון, ידעתי שיש את דת האיסלאם (כמובן!) וידעתי שמוחמד הוא הנביא (ואללה הוא אכבר)וידעתי על מכה ועוד כמה פרטים עיקריים כאלה ואחרים לגבי האיסלאם. אבל לא באמת ידעתי כלום...
לכן, כאשר נפל לידי הספר שנקרא אשתו היהודיה של מוחמד הרגשי שאסור לי לפספס כזו הזדמנות פז- גם מוחמד, גם יהודים וגם חתונה? אז קראתי.
ובמילה אחת- הזדעזתי!
בכמה מילים- נשאבתי לתוך עולם שהיווה מרחץ דמים ליהודי ערב בשם מוחמד. נחשפתי לתפיסות המעוותות של ההמון המוסלמי. לתאוות הדם שלהם, לממון. הנהירה העיוורת אחרי בשר ודם שהכתיב לעמו חוקים בשם אללה ולקח לעצמו ילדים צעירים שיענגו אותו, נשים שרצח את בעליהן לפילגשות וכן שלל ביזה של זהב וכסף לרוב.
הספר הזה מתואר בצורה אוטנתית מאוד מנקודת מבטה של רב הקהילה היהודית באחת מארצות ערב. היא זאת שרואה את ההתרחשויות ההיסטוריות וכותבת אותן דרך עיניה המעונות.
היא שרצחו לה את בנה התינוק, את הוריה, משפחתה, חבריה ואח''כ בייסורים נוראיים את בעלה, נלקחת אחר כבוד לספק את צרכיו של הנביא הקשיש וחסר הלב והמוסר.
אני ממליצה על הספר הזה גם מתוך נק' מבט של יהודיה, גם מבחינה ספרותית מרתקת וגם היסטוריה מזעזעת שחושפת אור על ניצני הדת האסלאמית בעולם- כתפוח רקוב שממשיך להרקיב את כל הקערה.

אני רוצה לדבר על הסופרת- ליונל שרייבר. לדעתי, רק אדם מתוסבך כמוה, רק אישה שעלתה במוחה האפשרות לוותר על חלק ביולוגי מעצמה, "לשים פס" על כל מה שהיא גדלה עליו ולהחליט לכתוב ספר במקום להביא ילד לעולם (טיפשי, בהחלט! אבל יוצא דופן במוזרותו...(!)), רק היא מסוגלת לכתוב ספר כל כך מתוסבך. ספר שאין בו שקר. הוא חושפני במידה מעליבה והייתי אומרת, אפילו בוטה. ספר שמציג את האימהות בצורה מעוותת משהו, אפלה, חתרנית. ספר שמציג את האמהות בפרספקטיבה כל כך מעוררת השתאות על המוזרות שיש בה. ספר אחר. שונה. אמיץ ובעיקר- מצויין.

למה, למען ה' הם לא דיברו על קווין?!
בואו נתחיל מזה שהאמא הייתה לגמרי מאוהבת בעצמה. (מאחר ואני סטודנטית לפסיכולוגיה) היא בהחלט מקבלת את כל ההגדרות להפרעת אישיות נרקיסיסטית. זאת אשה שיודעת לנצל כל מצב לטובתה. להציג את עצמה באור חיובי בעיני עצמה. ולהפעיל כח כדי לגרום לאחרים לחשוב כך. אשה ששנאה את הילד שלה רק בגלל שלא התאים לה שהוא נולד עם טמפרמנט (אופי)קשה. שדרש מעצמה לשים רגע את צרכי עצמה בצד ולטפל בתינוק. אשה שכשהיא מביאה ילד נוסף לעולם זה רק כדי לחזק את ביטחונה העצמי ב"תחרות" שהיא חווה נגד בנה ובעלה.
האשה הזאת, לכאורה אשמה ברצח ההמוני והמזעזע של בנה אבל ניתן להשליך את זה הלאה על אמא שלה האגורופובית והמוזרה. אין כאן אשמים. אבל כן יש כאן חוסר אחריות כללית.

האבא, בסה''כ אב אמריקאי טיפוסי שחי בתוך בועה אמריקאית ובתוך הבועה של עצמו. הוא ניסה להיות אבא טוב אבל בסופו של דבר, לא היה קשוב מספיק לבן שלו. לא הוא ולא אשתו. לא המורים ולא אף אחד מהסביבה.

הילדון המתואר כיצור אכזרי מלידה, כאוכל חינם, כסדיסט-סוציופט הוא תוצאה של מהלך חיים לא תקין. אומנם, הוא מרופד -טובע בשמנת. אבל השמנת היא.. חמוצה.
קווין, קווין...
אין ילד רע. יש ילד עם טמפרמנט קשה שגורם רע ולבסוף במצבים לא אידיאליים גם רע לו.
ילד שבשלב מסויים מטפח בתוך עצמו את השנאה את עוצמת הרגש מול קהות חושים עד שנוצרה מפלצת...
לסיכום- זהו ספר פסיכולוגי כתוב נהדר.
אומנם, הוא קשה לקראיה לפעמים ברמה הרגשית- תיאור הרצח מזעזע ממש. לפעמים תוך כדי קריאה בא לך לנער את האמא, האבא, הגננת, כל הסביבה. לצעוק עליהם- תתפסו את עצמכם ואת הילדון הזה לפני הרצח.
מומלץ.

אודרי, חכי!!! או שבעצם- למה לך? ספר שנון ומקורי. ממש נהנתי. אודרי זו בחורה שיודעת להתמודד או לכל הפחות מנסה.
מומלץ בחיוך :)

אחרי דמדומים והטעם לעוד, הספר הזה לא ענה על כל ציפיותי. אבל מילא, סטפני מאייר טובה לכשעצמה וגם פה היא הצליחה להביא עניין ועלילה יפה ברוח דמדומים.
לעניות דעתי זה ספר חובה למי שקרא את דמדמומים 1-4 (בייחוד כדי להשלים את הרצף והעלילה).

מי שמחפש רומנטיקה עם שילוב היסטורי מטובל בניחוח יהודי חריף- הספר הזה מושלם עבורו.
ספר מתוק (למרות החריפות :))