ביקורת ספרותית על גבעות הטיגריס מאת סריטה מנדנה
ספר לא משהו

---

ספר בעל פוטנציאל לקלסיקה הודית שמחמיץ את יעודו.
הסיפור נחלק לשני חלקים ברורים:
חלק ראשון, קסום,מרתק , מותח ובו בדומה לספר של נעמי פרנקל "דודי ורעי", אהבת בת לשניים. הקטע כתוב מעודן,ויפה.
החלק השני , שהוא מרבית הספר, מלודרמה קיטשית שמאבדת את אחיזתה במציאות שנבנתה קודם, ומתירה מהר יחסית את החבלים בהם בהם הייתי שרוי קודם לכן.
כמו ב "דודי ורעי" מוצג משולש של שלוש דמויות:
דווי, ילדת קסם הגדלה בכפר בהודו. גדלה בסביבה תומכת, מאוזנת נפלאה. את חוויותיה היא חולקת עם,דיוואנה, ילד שסיפורו מיוחד ואת חוויותיהם והחיים בכפר ,רצוי לקוראו במקור.
השלישי הוא מאצ'ו, צייד שמושך את דיווי בעבותות קסם בתקופת התבגרותה.
העלילה מתפתחת עד שנגמר האוויר לכותבת, וכאן נכנסת טלהנובלה סטנדרטית שבה מעורבות דרמות סוחטות דמעות, ארועים "היסטוריים" של הודו ועוד ועוד.
אני ממליץ לקרוא את מאת העמודים הראשונים כמי שלוגמים ומתענגים על יין טוב, שבעים הבאים כשותים קפה פושר והשאר כשותים מים במצב של חוסר השתוקקות להם.
חבל

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על גבעות הטיגריס