ביקורת ספרותית על דוקטור פאוסטוס מאת כריסטופר מארלו
ספר בסדר

---

הסיפור מימי הביניים על פאוסטוס שמוכר את נשמתו לשטן חוזר במחזה של כריסטופר מארלו(בן זמנו של שייקספיר). זו גירסה אחת מיני רבות בה אני נתקל, אם בעולם הספרותי ואם המוסיקלי. גונו כתב על זה אופרה, ברליוז ביסס את הפרקים של הסימפוניה הפנטסטית על הנושא הזה, שומאן הלחין פואמה שלמה על תמונות מתוך היצירה, ובעולם הספרותי, מי שיצר לסיפור זה מחזה גאוני ועמוק מאין כמוהו, הוא וולפגנג וון גתה. ההבדלים הרעיוניים והכתיבתיים בין מארלו לבין גתה הם בבחינת שמים וארץ. מה גם שהסיפור עצמו מאוד שונה. אצל מארלו ד"ר פאוסטוס מוכר נשמתו לשטן בעבור קבלה של כוחות אלוהה וכל המחזה הוא בבחינת מתקפה על הכנסיה הקטולית, ואילו גיבורו של גתה עושה זאת בעבור נעורים וטעימה של אהבה, מה שהופך את סיפורו לטרגי בהרבה ומעורר אמפטיה. שכך חטאו הוא בכך שרצה להרגיש שוב אנושי.
בכל אופן המחזה סה"כ מעניין, אבל אם עדיין לא קראתם את פאוסט של גתה, סימני הדרך שלי מכוונים אתכם לשם.

» ביקורות נוספות של בוב
» ביקורות נוספות על דוקטור פאוסטוס